יוצאים לחופשת קיץ
מסיימים את שנת הלימודים תשפ"א
..........................
מיכל גל מנכ"לית בית הספר
כל סיום הוא מקום להתחלה חדשה, כל משבר מביא עמו הזדמנות להיבנות, להתחדש ולהשתנות, כך גם שנת הלימודים תשפ"א שהייתה עבורנו כולנו אתגר גדול משידענו.
שנה בה נדרשנו להתאים עצמנו למציאות שהשתנתה תכופות. שנה בה חווינו משבר קיומי אמיתי, ארוך ומייגע שאיים על כל אחד ואחת מאתנו ברמה האישית, המשפחתית הלאומית והעולמית.
שנה מטלטלת מבחינה פוליטית ,בה חשנו התפוררות באין הנהגה שתוביל את המדינה.
שנה בה גילינו יכולות שלא ידענו על קיומן, רכשנו מיומנויות חדשות ותרגלנו כאלה שכבר שכחנו. למרות כל אלה ועוד, צלחנו שנה זאת ובגדול, צוות המורים שלנו שבתחילת הדרך המציא עצמו מחדש, גילה אחריות ממדרגה ראשונה, נכנס לתהליך הכשרה שאפשר לו לפתח תוכניות הוראה מתאמות ולהמשיך בתהליך הלמידה רק מרחוק תוך חתירה להמשיך ולקדם את התלמידים. המחנכים המדהימים שלנו, עשו ימים כלילות כדי לתת מענה לכל תלמיד והוריו. אנשי חינוך ממדרגה ראשונה, שעשו כל שביכולתם לפגוש את התלמידים בכל מקום ובכל שעה, במטרה לשמר, לבנות ולטפח את הקשר עימם. המורים המקצועיים התאימו את הלמידה לכל פורמט בין אם ללמידה מרחוק, בקפסולות ולבסוף בכיתות מלאות.
החשוב מכל ששמנו את החוסן של כולנו במרכז והשתדלנו לעשות את המיטב לעבור את התקופה הזאת בהצלחה מכל הבחינות אך בעיקר מהבחינה הרגשית.
עם החזרה לביה"ס, נכנסנו למבצעי צמצום פערים, מרוץ לקראת בגריות, עליית שכבה ט' לתיכון, קליטה מחודשת בעיקר של תלמידי שכבה ז' ו-י'. השתדלנו ליישם את התוכנית חברתית ערכית, בכל דרך מרחוק ומקרוב, מסעות חינוכיים, פרידה מתלמידי י"ב ולצד כל זאת, הכנת שנת תשפ"ב שעומדת בפתח.
תוכנית מפרש, אליה הצטרפנו בשנה שעברה- תוכנית המעודדת בתי ספר להוביל שינוי פדגוגי פורץ דרך, אפשרה לנו באליאנס, לפתח בביה"ס תפיסה חדשה, בעזרתה הופך ביה"ס אט אט למרחב חינוכי מטפח אדם, חברה וסביבה. תפיסה זאת תשפיע באופן ישיר על דרכי הלמידה וההוראה בביה"ס וממנה תתפתח התוכנית חינוכיות ערכית . כל אלה יסייעו לתלמיד שלנו לרכוש מיומנויות, וערכים בעזרתם ילמד להתנהל באופן מיטבי במציאות המשתנה, תוך חיבור והתאמה למרחבי חייו השונים.
אנו אמנם מסיימים שנה אך ליבו של ביה"ס ימשיך לפעום ויהפוך למכינת קיץ ובה, קורסים רבים שיאפשרו לכם תלמידים יקרים להתחזק ולצמצם פערים לקראת השנה הבאה. מכינת הקיץ דרשה מאיתנו התארגנות בזמן שיא ובזכות צוות המורים והמנהלה הנפלאים שלנו, הצלחנו להקים אותה ושברנו שיא ,אולי אפילו ארצי במספר המורים והתלמידים המעוניינים ללמד וללמוד בה.
לסיום, מאחלת לכולנו שנצא לחופשה שתמלא אותנו באנרגיות טובות ומחדשות ונחזור לביה"ס בשנת הלימודים תשפ"ב, לשנה כמה שיותר שגרתית ומוצלחת.
מיכל גל
מנכ"לית ביה"ס אליאנס חיפה
מרחב חינוכי מטפח אדם ,חברה וסביבה.
.............................
רות גל מנהלת חטיבת ביניים
אם נבחן את השנה החולפת בזכוכית מגדלת של הסטוריונית, נוכל לקבוע, שיהיה לנו בפירוש מה לספר לנכדינו לכשיוולדו, הסוציולוגים יתרגשו מהתמורות החברתיות שנכונו לנו, הפסיכולוגים יבחנו את החוסן שגילינו , העיתונאים חככו ידיהם בהנאה משפע הידיעות שהמטירו עלינו כל אימת שהנגיף איים להשתלט, ואנו, אנשי החינוך השתדלנו בכל מאודינו להתבונן, להקשיב, להשתנות, להיטיב, ומצאנו עצמנו במרכז פואימה חינוכית ומפעימה.
למדנו על עצמנו, לימדנו את תלמידינו, ותוך כדי תנועה, חדורי נחישות והנעה, השתדלנו לדייק את המענים, כשלא אחת נדרשנו להמציא עצמנו מחדש.
אני מבקשת להשתהות ולהשתאות. המורים שלנו - כל כך נכונים היו להירתם למאמץ המתבקש, להתגמש , להפליא בגישה אישית, מכילה, מבינה באופן עקבי ובהתמדה.
היו בקרים שהתחילו לא אחת מעט אחר עלות השחר, ונמשכו עד שעה מאוחרת, כשהאישי זולג למקצועי, למשפחתי והכל למען קיום סדר יום בית ספרי מתבקש.
רבים כל כך לא רק לימדו, כי אם הקשיבו, יעצו, כיוונו, הדריכו, גישרו, הרגיעו ועודדו.
מאחלת לכולם חופשה מרעננת, משחררת , מיתמרת אל על בצבעים יחודיים של שמחה ושל אושר.
...................................
ורד עזארי מנהלת חטיבה עליונה
קהילת אליאנס היקרה ,אפתח דברי בסיפור –
ב18 בנובמבר 1995 הגיע פרלמן לנגן בקונצרט במרכז לינקולן בניו-יורק. מי שנכח פעם בקונצרט של פרלמן יודע שהעלייה על הבמה עבורו אינה דבר של מה בכך. בגיל ארבע פרלמן חלה במחלת הפוליו ועד היום הוא הולך בעזרתם של קביים ומנגן כמובן בישיבה. וכך הוא עולה על הבמה וצועד לרוחבה באיטיות, צעד אחר צעד, הכאב ניכר על פניו, אך מראהו מלא הדר, ואז הוא מגיע לכיסאו ומתיישב. הוא מניח את הקביים על הרצפה לצד הכיסא, משחרר תפסים או אבזמים בחגורות האוחזות את רגליו, מקפל את רגלו האחת ואת השנייה פושט קדימה, ואז שוב מתכופף ומרים את כינורו. הוא מניח את הכינור מתחת לסנטרו ואז מניד בראשו למנצח כמסמן לו שהוא מוכן.
קהל הצופים כבר מורגל לטכס ומכבד מאד את הכנר. כולם שומרים על שקט כשהוא חוצה באיטיות את הבמה, מתיישב, מסיים את הכנותיו ונותן את הסימן למנצח. אבל בפעם הזו… משהו לא התנהל לאחר מכן כשורה. הוא הספיק לנגן רק כמה תיבות… ואז … ניתק אחד המיתרים של כינורו. יכולת לשמוע את קול פקיעת המיתר בכל האולם – כמו ירייה של כדור מאקדח. ולכולם היה ברור מה על פרלמן לעשות.
כולם ציפו שהוא יקום, יאבזם את חגורות רגליו, ירים את קביו וילך באיטיות כל הדרך חזרה אל מאחורי הקלעים כדי להחליף מיתר או לקחת כינור אחר.
ופרלמן…? הוא עצם את עיניו, חיכה קמעא… ואז סימן למנצח להתחיל מחדש.
התזמורת החלה לנגן שוב ופרלמן החל לנגן בדיוק מהנקודה שבה פקע מיתרו. הוא ניגן בתשוקה, בעוצמה ובבהירות כזו כפי שהם לא שמעו קודם. כולם ידעו כמובן שזה בלתי אפשרי לנגן יצירה סימפונית שכזו בשלושה מיתרים בלבד, אבל באותו הערב יצחק פרלמן סרב לדעת את מה שכולנו ידענו כל כך בבטחה.
אפשר היה לשמוע ולראות כיצד הוא מווסת, משנה, מלחין מחדש את היצירה, והכל בראשו. בשלב מסוים זה נשמע כאילו והוא מכוונן את המיתרים כדי לקבל מהם צלילים חדשים שהם לא ידעו להשמיע בעבר.
כשהוא סיים השתרר שקט באולם, ואז היה פרץ מרעיש של מחיאות כפיים מכל פינה באודיטוריום. כולנו נעמדנו, צועקים ומריעים, מנסים להעביר לפרלמן בכל צורה אפשרית את הערכתנו למה שהוא עשה.
פרלמן חייך אז, ניגב את הזיעה ממצחו והרים את הקשת של כינורו כדי להסות אותנו. "אתם יודעים," הוא אמר בקול מהורהר ושקט כשהשתתקנו: "לפעמים זו המשימה של האמן למצוא כמה מוזיקה הוא יודע עדיין להפיק… ממה שנשאר…"
סיפור זה גרם לי לחשוב על שנת הלימודים המיוחדת והמאתגרת שעברנו.
שנה בה לא "ניגנו בכינור בעל כל מיתריו".
שגרת החיים המוכרת לנו בבית הספר הופקעה מאיתנו ונאלצנו לאורך מרבית השנה להתאים עצמנו לאורח חיים שונה מהרגיל.
גם אנו המשכנו לנגן "בכינור חסר מיתר" והפקנו מוזיקה מיטבית –
לאורך כל השנה שמרנו על הטוב ומצד שני שינינו את פנינו להתחדשות מתמדת תוך שאיפה ורצון לשיפור בהיבטים השונים – החינוכי, הפדגוגי והייעוצי.
תפיסת העולם שמובילה אותנו היא שכל תלמיד הוא אדם שלם הראוי למימוש עצמי באמצעות חוויות וריגושים, בפעילויות היזומות בתוך ביה"ס ומחוצה לו ובזכות עשייה חינוכית מגוונת.
הצוות כולו התגייס למאמץ למען צמצום פערים לימודיים וחיזוק החוסן האישי.
בזכות מאמץ מיוחד זה בשנה"ל תש"ף ביה"ס אליאנס הגיע להישג המפואר של 93 אחוזי זכאות לבגרות ואנו צופים להמשך עלייה גם בשנה"ל הנוכחית.
לצד המאמץ הלימודי הצלחנו, למרות הזמן הקצר ומגבלות הקורונה , להוציא את השכבות לאירועים חברתיים – הרצאות, טיולים יומיים ושנתיים וגולת הכותרת – מסיבת סיום יב מרגשת באופן מיוחד.
בהזדמנות זו אני רוצה לשוב ולברך את בוגרי מחזור ס"ז. שאו ברכה, שימרו על עצמכם והצליחו.
במהלך חופשת הקיץ נשקוד על תוכניות שמטרתן להרחיב דעתו של אדם ולהקנות לו מיומנויות מיטיביות למען צמיחתו כאדם בוגר, משפיע ומיטיב בחברתנו.
אמנם אני כותבת דברי סיום ופרידה, אך בפועל שנת הלימודים ממשיכה לחודשי הקיץ עם שעות הוראה רבות במקצועות השונים במסגרת "ביה"ס של החופש הגדול" וקייטנת החופש הגדול לכיתות אופק.
בהתרגשות רבה אפנה לתלמידי והורי שכבת ט – אנו נערכים ומצפים לבואכם!
לבסוף אבקש להודות לכל צוות אליאנס על האהבה , המסירות והמקצועיות. בזכותכם הצלחנו לנגן היטב גם עם מיתר קרוע ולהמשיך להצמיח גבוה.