יהדות תימן

מנהגים ואמונות בקהילה בתימן

הריקוד התימני

הריקוד התימני הוא יחיד במינו הוא מרשים בעדינותו וביופיו.

זהו ריקוד פונקציונלי-רוקדים אותו במסגרת אירועים משפחתיים או דתיים ,כחלק מהאירוע הכללי והמצווה ולא לשעשוע.

יהדות תימן אינה מקשה אחת.

היהודים חיו באזורים שונים בתימן ולכול אזור-המנהגים המיוחדים לו והריקוד והשירה האופייניים.

תלבושת החינה התימנית

בטקס חינה תימנית עוטפת השמשית את ראש הכלה בחיתול, המסמל ברכה לפוריות, וברכה לבן זכר. לאחר מכן, היא עונדת על הכלה תכשיטים כבדים המסמלים את עול הנישואין, אך יופי התכשיטים מסמל את היופי של דרך משותפת לבעל ואשה.

צמח "שדאב" נתלה על צווארה יחד עם שיני שום כסגולה נגד עין הרע. במהלך הערב מחליפה הכלה לתלבושת שנייה, וחובשת כובע "קרקוש" עדין מעוטר ברקמה וצמוד לראש. גם התכשיטים סיימו את תפקידם לערב החינה.

. לאחר הריקודים הכלה מחליפה לתלבושת שלישית. גם החתן בחינה תימנית אינו מקופח. הוא לובש תלבושת מסורתית: שמלה, כובע תליון וכמובן עלי צמח ה"שדאב". לאחר הריקודים מחליף החתן את בגדיו לתלבושת שנייה

ג'חנון

ג'חנון הוא מאכל תימני עדני מסורתי.

הג'חנון עשוי מקמח לבן, מרגרינה, קורט מלח וסוכר המעובדים ומקופלים שוב ושוב ליצירת בצק עלים. לאחר יצירת השכבות הרבות, הג'חנון מגולגל לקוטר של כשלושה סנטימטרים. את הג'חנון אופים בתוך סיר באפייה איטית - בטמפרטורה נמוכה של פחות מ- 100 מעלות צלזיוס במשך 8 עד 12 שעות. לעתים לשם העשרת הטעם שמים בסיר גם סילאן.

טעמו של הג'חנון עשיר ושמנוני, והוא אינו מוגדר על ידי רוב האנשים כמתוק או מלוח. בשל מרכיביו הוא ידוע כמשביע למשך שעות ארוכות. באופן מסורתי מכינים את הג'חנון בערב שבת, במקרה זה הוא נאכל כארוחת בוקר משביעה של שבת. אולם, מקובל לאכול את הג'חנון במהלך כל השבוע. במטבח הישראלי יש המכינים את הג'חנון בתוך סיר החמין.

את הג'חנון מקובל לאכול בתוספת של עגבניות מרוסקות טריות, ממרח חריף כגון סחוג וביצה קשה חומה המבושלת בסיר יחד עם הג'חנון.

Big image