מפעלי ים המלח

פרויקט מתוקשב בגיאוגרפיה כלכלת ישראל

רקע כללי

מפעלי ים המלח היא חברה העוסקת בהפקת מחצבים באזור ים המלח. החברה נוסדה על ידי מדינת ישראל ב- 1952 והיא מפיקה בעיקר אשלג, ברום ותרכובות ברום. החברה מספקת לחברת הבת "מגנזיום ים המלח" את חומר הגלם להפקת מגנזיום. החברה היא אחת מיצרני האשלג והברום הגדולים בעולם. מאז 1968 מפעלי ים המלח בבעלות חברת כיל, חברה בת של החברה לישראל, הנשלטת על ידי משפחת עופר

תולדות הפקת האשלג

חברת אשלג ארץ-ישראלית נרשמה באנגליה ב-31 באוקטובר 1929 במטרה עיקרית לנצל את מקורותיו המינראליים של ים המלח. החברה הוקמה על סמך זיכיון שניתן על יד ממשלת ארץ ישראל ועבר הירדן ב-31 בינואר 1931 בתוקף הסכם בין סוכני הכתר למושבות ובין משה נובומייסקי - מנהלה הראשי של החברה מאז יסודה והמיג'ור תומאס גריגורי טולוק

יתרונותיו הטבעיים של ים המלח בהפקת מלחים

מפעלי ים המלח ממוקמים סמוך לחופו הדרום-מערבי של ים המלח. ריכוז המלחים בים המלח גבוה בערך פי עשרה מריכוזם באוקיינוסים אחרים. במפעלי ים המלח מנצלים את המלחים המומסים במי הים, ומפיקים מהם כיום בעיקר : אשלג, ברום ומגנזיום.

לים המלח שני יתרונות טבעיים המסייעים בתהליך ההפקה:

1. מי ים המלח הם תמיסה מוכנה. כלומר, הם מים המכילים בתוכם מלחים מומסים. קל יותר להפיק מלחים מתמיסה כזו מאשר לכרות אותם ממעמקי האדמה - דבר שנאלצים לעשות במרבית המפעלים בעולם, בהשקעה כספית גבוהה יחסית.

2. לצורך הפקת המלחים מים המלח ניתן לנצל את אנרגיית השמש. כיצד? תנאי האקלים באזור ים המלח גורמים להתאדות רבה של מי הימה, ולשקיעה והתגבשות של מלחים. לכן, בשלב הראשוני של הפרדת המלחים מהמים אין צורך להשקיע אנרגיה; די לשם כך באנרגיית השמש, הנמצאת באזור בשפע.

חשיבותם הכלכלית של מפעלי ים המלח

. יצוא
רוב האשלג המופק מים המלח מיועד ליצוא. עיקר היצוא נעשה דרך נמל אשדוד. האשלג מוסע תחילה במסוע ענק עד דימונה, ומשם מעבירים אותו ברכבת לנמל אשדוד. החומרים המיועדים לשווקים באסיה מועברים בעזרת משאיות ענקיות ממפעלי ים המלח לנמל אילת.

יצוא המוצרים לשווקים שונים בחוץ לארץ מכניס רווחים לחברת מפעלי ים המלח וגם מגדיל את הכנסות המדינה במטבע חוץ.


ב. פיתוח התעשייה בארץ
מפעלי ים המלח מספקים חומרי גלם לתעשיות הכימיות, ובכך תורמים לפיתוח התעשייה באזור הנגב ובארץ כולה. בין המפעלים המקבלים חומרי גלם ממפעלי ים המלח נכללים מפעלים הממוקמים במישור רותם, ברמת חובב, בחיפה ובמקומות נוספים.


ג. מקור פרנסה
מפעלי ים המלח משמשים מקום עבודה ומקור פרנסה לרבים מתושבי הנגב. למעשה, הם בין המעסיקים הגדולים ביותר בערי הפיתוח שבנגב הצפוני.


ד. פיתוח רשת תחבורה
פיתוח התעשייה באזור ים המלח שימש מנוף לפיתוח רשת התחבורה באזור. פריצת הדרך לסדום נבעה במידה רבה מהצורך לאפשר לעובדים להגיע למפעל, ומהצורך לפתח דרך נוחה לשיווק החומרים.

ב- 1965 הונחה מסילת הברזל מאשדוד לדימונה. האשלג הועמס בסדום על משאיות והועבר לרכבת בדימונה, ומשם הועבר בקרונות לנמל אשדוד.

ב- 1987 החל לפעול מסוע, המעלה את תוצרת המפעל לגובה של 800 מ', ומעבירה מסדום אל מסוף הרכבת במישור רותם הסמוך לדימונה.


ה. פיתוח התיישבותי
מפעלי ים המלח משפיעים על פיתוח היישובים שבקרבתם, כמו דימונה וערד, למשל, שכן הם מושכים את העובדים במפעלים לבוא ולהתגורר ביישובים אלה, ומספקים לתושבי היישובים מקור פרנסה.

קשיים ובעיות בפיתוח התעשייתי

תרומתם של מפעלי ים המלח לכלכלת המדינה היא עצומה, אך אין להתעלם מהבעיות המלוות את הפיתוח התעשייתי. להלן כמה דוגמאות לבעיות ולניסיונות לפתור אותן:

ירידת מפלס המים
ניצול אוצרות ים המלח מחייב התמודדות עם תנאים משתנים, כמו ירידת מפלס מי האגם. בעבר היה מפלס ים המלח גבוה ממפלס בריכות האידוי, ומימיו הוזרמו אל הבריכות בלי הפעלת מערכת משאבות, המחייבת מקור אנרגיה. כיום, עקב ניצול מי הכנרת והירדן, ירד מפלס המים בצפון האגם, והוא נמוך יותר ממפלס מי הבריכות המלאכותיות שבאגן הדרומי. לכן היה צורך להקים תחנת שאיבה ולהשקיע אנרגיה רבה בהזרמת מים מהחלק הצפוני של האגן לבריכות שבדרומו.


הצטברות מלח
בבריכות האידוי מתגבשים מלחים בצורת פטריות . פטריות אלה פוגעות בתהליך הפקת האשלג ומחייבות מאמץ מתמיד להרוס אותן. בעיה נוספת היא שקיעת מלחים בעלי ערך כלכלי נמוך. החומר השוקע גורם להגבהת קרקעית הימה ב- 20 ס"מ לשנה ובמשך השנים עלול המלח המצטבר לסתום את הבריכות. כדי למנוע זאת, יש לדאוג לסילוק משקעי המלח. כיוון שכריית המלח מחייבת השקעה כספית גבוהה, פתרו זאת, באופן זמני, על ידי הגבהת דפנות הבריכות.


שינוי הנוף הטבעי
פיתוח התעשייה בנגב מהווה התערבות בסביבה הטבעית. כדי לפתור את הבעיה, פועלים גופים "ירוקים", בשיתוף עם הנהלת מפעלי ים המלח, למען שמירה על הנוף הטבעי.


סמיכות למוקדי תיירות
קרבת מפעלי ים המלח למוקדי תיירות בים המלח מעוררת לעתים בעיות. לדוגמה, העלייה המתמדת במפלס המים של בריכות האידוי - כתוצאה משקיעת המלחים - מסכנת את יסודות בתי המלון באזור. כדי להתגבר על הבעיה, יש למנוע את מעבר המים הגבוהים מבריכות האידוי אל אזור המים הנמוכים יותר, הנמצא בקרבת בתי המלון. לשם כך נאלצים לבנות סכרים בעלות כספית גבוהה. עם זאת, יש לזכור שבעקבות ירידת מפלס ים המלח, הפך אזור בתי המלון לקרקע יבשה, ואלמלא בריכות האידוי, לא היו כלל מי ים לרחוץ בהם.