אחי אחי / רעיה הרניק

מגישות: יובל חזן ועמית ניסן :)

יומן קריאה על הספר "אחי אחי" מאת רעיה הרניק


כיתה: ח3

מוגש למורה: הילה עסיס

תאריך הגשה: 5\3

Big image

משימה מס' 1 - מכתב אישי:

רונן

רצינו להביע את תמיכתנו בך ובדרך שבה בחרת להתמודד עם הסיטואציה שבה אחיך נהרג.

התרגשנו מאוד לקרוא את סיפורך ולהבין כמה קשה להיות במצב כזה שבו כל אחד מבני המשפחה מתמודד אחרת "אצל אמא אלה דמעות. אצל אבא אלה "עצבים". איתן חוזר לשתיקות שלו, ואני מרחם על עצמי" .

משפט זה נחרט אצלנו מאוד כי כך אתה מפרש את ההתמודדויות השונות, ואתה- בחרת בדרך שלך, להקשיב לכולם תוך כדי התמודדות עם הקושי שלך גם אם אין מסביבך הרבה אנשים שיביעו את תמיכתם כלפייך.

רצינו להגיד לך , שלמרות שאף אחד לא התייחס אליך, אנו חושבות שזה לא היה בסדר כאשר ברחת מביתך אל חמוטל. זהו היה מעשה בלתי אחראי, אשר בזמן שברחת אתה לא חשבת על הדאגה שתעורר אלא רק רצית תשומת לב, למרות שמעשה זה לא היה תורם לך.

לפי דעתנו התכתבותך במכתבים עם דרור הייתה דרך מאוד טובה בשביל להתמודד עם מות אחיך.

ההזדהות עם דרור- אחים של שניכם מתו ביחד, עזרה לך לעבור את המשבר. בנוסף הזדהית איתו ביחס מההורים, ההורים של שניכם לא העניקו לכם מספיק יחס ושניכם רבתם איתם רבות.

התעצבנו מאוד כאשר אביך שכח אותך, כאילו אתה לא קיים:" ואז אבא אמר לעצמו: עכשיו יש לי שני בנים- אל האחד אני יכול לדבר אבל הוא לא יכול לענות, ואל השני אני אפילו לא יכול לדבר." משפט זה גרם לנו להזדעזע, ואף אחד לא יודע מה זה לעבור דבר כזה.


למרות העמדת הפנים שלך שהכל טוב בבית ובמשפחה, והניסיונות להישאר חזק, טקס יום הזיכרון שבר אותך וגרם לך להסתכל על הכל בצורה אחרת:" כששרו את השיר אחי הצעיר יהודה, עמדו לי דמעות בעיניים. לא בכיתי, שלא יראו אבל כמעט. כשהורדתי את הדגל ונשמעה צפירה, הרגשתי כאילו משהו נקרע לי מבפנים. מזל שעמדתי על יד הדגל ולא ראו את הפנים שלי כשקראו את השמות של הבוגרים וגם של גיורא".


אנו חושבות שהדרך בה התמודדת הייתה דרך בוגרת, מעוררת השראה יחד עם חוסר הביטחון והרחמנות כלפי עצמך אשר מעיקה עלייך. בניגוד אליך אנו היינו משתפות את סביבתנו במחשבותינו ונעזרות בחברינו. אתה שתקת ולא שיתפת אף אחד חוץ מדרור וחמוטל.


לסיכום, אתה המשכת בחייך ולא "נתקעת" ועצרת בנסיבת המוות של אחיך , הבנת כי אחיך לא יחזור ואין דרך להשיב אותו חזרה ולכן אתה משמש לנו כדוגמה להתמודדות עם בעיות שונות בחיים, למדנו ממך שכאשר נתקלים בבעיה לא צריך לעצור אלא לפתור אותה ולהמשיך הלאה .

בנוסף, למדנו שיעור חשוב- שצריך פרופורציות בחיים, הבעיות שבהן אנו נתקלות ביום יום הן מזעריות לעומת בעיותך ולכן אתה משמש לנו כמודל לחיקוי.
לפני ספר זה לא ידענו באמת מה זה לאבד אדם קרוב, אי אפשר לדעת זאת עד שחווים זאת, אבל אחרי שקראנו את הסיפור שלך, הבנו קצת את המשמעות של כל זה.

בהערכה רבה , עמית ויובל :)

Big image