עבודה בהיסטוריה פתח-תקווה

מגישים - לירז קריסמן עידו פרנקו וויקה זוטוב 24/4/15

הקדמה

בחרנו במושבה פתח תקווה מפני שהיא בין המושבות הראשונות בארץ ישראל.

בחרנו בה גם מפני שיש לנו ידע קודם עליה.

ואנשים שאנחנו מכירים גרו שם .

קטע מקור על חזון המושבה

היהודים שחיו בארץ ישראל במאות 18 - 19 היו בני "היישוב הישן"; רובם חיו בירושלים והתפרנסו בעיקר מכספי תרומות של קהילות היהודים בחוץ לארץ. אך בשנות ה- 80 של המאה ה- 19 החלו להישמע קולות חדשים בקרב קבוצה קטנה מבני היישוב הישן בירושלים. אחד המנהיגים הבולטים של קבוצה זו היה יואל משה סלומון מירושלים. אליו הצטרפו בני ירושלים נוספים וכן עולים מהונגריה, ובהם - יהושע שטמפפר ודוד גוטמן. כל אלו היו יהודים דתיים, קטע מקור - שהחליטו לממש רעיון חדש - ואף נועז: להקים מושבה חקלאית בארץ ישראל, ולהביא אליה אנשים "אשר יחפצו ליהנות מיגיע כפיהם" במטרה לשפר את "מצבם החומרי או אולי גם את מצבם המוסרי". אבל מלבד המטרה המיידית של שיפור מצב היהודים בארץ הציבו המייסדים את הייעוד הלאומי החדש - "להשיב לתחייה את הארץ השוממה".

על מייסדי פתח תקווה כתב ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, את הדברים האלה: "יואל משה סלומון מירושלים, יהושע שטמפפר, אליעזר ראב ודוד גוטמן מהונגריה, היו אנשי חזון ומהפכה, וחזו מעבר למציאות הקיימת וייסדו [את] פתח תקווה. הם נתקלו במכשולים, נרתעו - וחזרו והמשיכו…". ואמנם תקוותם של המייסדים לא הייתה לשווא, ובסופו של דבר קמה המושבה וצמחה ואף התפתחה, ועוד לפני קום המדינה (בתקופת המנדט הבריטי) - בשנת תרצ"ז - 1937 - הפכה לעיר בארץ ישראל .

סיפור המושבה בשנותיה הראשונות

התכנון המקורי למיקומה של פתח תקווה היה רחוק (מאוד) מאזור השרון וגוש דן: מייסדי פתח תקווה התכוונו להקים התיישבות חקלאית באזור יריחו, במקום שנקרא "עמק עָכוֹר". והשם שבחרו - "פתח תקווה" - היה קשור לאותו עמק עָכוֹר שאותו בחרו, ואשר עליו נאמר: "ונתתי לה את כְּרָמֶיהָ… ואת עמק עָכוֹר לפתח תקוה" (הושע פרק ב פס' 17). השלטון הטורקי לא אישר את רכישת הקרקע בעמק עכור, אך המייסדים החליטו לא לוותר - אלא לשנות מקום. הם רכשו אדמות שהוצעו למכירה במולבס (הכפר הערבי אוּם-לַבֶּס), ליד מקורות הירקון, ונתנו למקום החדש את השם המקורי - "פתח תקווה". תקוותם של המייסדים הייתה, שמושבה ראשונה זו תהיה פתח והתחלה למושבות חקלאיות נוספות בארץ ישראל. וכך, ביום ראשון ז' בחשוון תרל"ט (1878) החלו המתיישבים הראשונים בעבודה, ובטקס חגיגי חרשו את התלם הראשון באדמת המושבה .

תחום חקלאות

כל ההתחלות קשות - אבל ההתחלה של פתח תקווה הייתה קשה מאוד. תחילה גרו המתיישבים הראשונים ביפו עם משפחותיהם, והיו נוסעים כל בוקר לפתח תקווה, כדי להכשיר את המקום למגורים. אחת המשימות הראשונות הייתה חפירת באר, שתספק מים לשתייה - וגם להשקיית השדות והבקר. המתיישבים, בעזרת מומחים, השקיעו מאמצים רבים בחפירת הבאר, אך רק כשנה לאחר העלייה על הקרקע - בחודש כסלו בשנת תרל"ט - 1878 הצליחו המתיישבים להגיע למקור מים, והבאר הראשונה במושבה נחנכה בשמחה רבה. שמחה זו לא האריכה ימים: למתיישבים לא הייתה הכשרה מתאימה או ידע חקלאי, והם לא היו רגילים לעבודות כפיים קשות. בימי החורף היו מי הירקון מציפים את בתי המושבה, ובימי הקיץ הפיצו היתושים את מחלת הקדחת. רבים מתו במחלה - ועל כל הצרות האלה נוספו התקפות שוד והתנכלויות של השכנים הערבים. וכך, בתחילת שנת תרמ"א - 1880, שלוש שנים לאחר ייסוד המושבה, נטשו אותה המתיישבים. ואולם את החלום לחיות במקום -לא זנחו. ועל כך - בהמשך.


♦באר מים ראשונה

חפירת הבאר היתה מפעולותיהם הראשונות של מייסדי המושבה. קודם לחפירתה הובאו המים ממעיינות הירקון.
בסוף חודש תשרי תרל"ט (ספטמבר 1878), יצא יהודה ראב ליפו שם נפגש עם הערבי המוגרבי חג' סלאמה, שחיכה עם קרשים וחומרי בניין עמוסים על חמורים לצרכי חפירת הבאר, שגוטמן ושטמפפר החלו בה.
"בהתחלת החפירה עמדו הקבלנים והכריזו שביתה. הקבלנים, שקיבלו על עצמם חפירת הבאר ובנייתה, טעו בחשבונם, הם חשבו בתחילה שבמקום זה ימצאו המים בעומק 16-18 מטר, ועל סמך זה העריכו חשבונם וקבעו מחיר מתאים לכל מטר על פי ההפרש הקיים בין החפירה הסמוכה לחפירה מעמיקה לא שהיא קשה יותר. הקבלנים הגיעו ל-18 מ', אך מים נמצאו. על כן חזרו ליפו ובטלו את החוזה. אך לאחר משא ודברים נמשכה החפירה ובעומק 21 מ' נמצאו המים..." (מתוך יומנו של סלומון).
יום זה, א' בכסלו שנת תרל"ט (1878.11.27), נרשם כיום זכרון בו נמצאו מים. "הבשורה, מצאנו מים, היתה לתושבים כמים חיים לנפש צמאה". אחרי שבועות מספר של עבודת בניית בית הבאר, החלה השאיבה בחבל ובדלי, ורק אחר-כך הותקנה אנטילה שהופעלה על-ידי בהמה. שאיבת המים נעשתה בתחילה באנטילה אך רק מעט מים הוצאו, לכן הותקנה על הבאר טחנת רוח. יש בעיר הזוכרים עדיין כיצד אמותיהם היו מגיעות לבור ומחכות שמעט רוח תניע את גלגלי הטחנה "אין רוח - אין מים". הבעיה היתה בימי קיץ, בשרב, על-כן הובאו למושבה סניבר ווגנר שאירגנו משאבה שהופעלה ע"י גלגל שיניים.
הבאר ממוקמת בכיכר המייסדים.

קטע מקור - http://www.rishonim.org.il/petach-tikva/show_item.asp?levelId=16107


♦חריש וקציר ראשונים

בד' חנוכה תרל"ט, ירד הגשם הראשון, החלטנו לצאת לחריש ולזריעה כי העונה נתונה. יומיים לאחר רדת הגשמים, יצאנו לחריש ... (מתוך תלם ראשון - ראב) "התאספנו דוד גוטמן, דוד רגנר, נתן גרינגרט, אבי אליעזר, יהושע שטמפפר ואנכי - הצעיר שבחבורה. יצאנו לשדה. עלי נפל הגורל לנעוץ את המחרשה הראשונה ולמתוח התלם הראשון. מתחנו כמה תלמים לשם הכנת המענית. אחר כך, החלו הכיבודים, ר' דוד גוטמן נתכבד ראשון, ובעזרתי הלך אחרי המחרשה כשכולם מלווים אותו. השני לכבוד, היה ר' יהושע שטמפפר, אשר בתפסו במחרשה, נתרגש ופרץ בבכי ואמר ".. אשרינו שזכינו לכך, היותנו מהלכים אחרי התלם הראשון שחורשת מחרשה יהודית, באדמת הנביאים, לאחר שנעדרנו מארץ אבותינו, משך שנות הגלות הארוכה, ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

קטע מקור - http://www.rishonim.org.il/petach-tikva/show_item.asp?levelId=16107


♦רכישת קרקעות

ההזדמנות לרכישת קרקע באה מיפו, מיווני עשיר מלווה בריבית ששמו סאלים קאסר. האדמה שהוצעה היתה אדמת מירי, דהיינו, שכל המעבד אותה זוכה ביבול, ואילו האדמה עצמה נחלת הממשלה. אדמות אלו היו שייכות לערבי עשיר בשם חמד, שעיבד אותן בעזרת אריסים ושכירים. לאחר מותו עברה האדמה ליורשים ואריסים ואלה נפלו בידי המלווים קאסר וטאיין.
הצעת המכירה הראשונה, כללה 3,500 דונם של אדמות ביצה, הכפר אמלבס כלל 14,200 דונם. חוזה הקניה, נכתב ונחתם בקונסוליה האוסטרית, בשל נתינותו האוסטרית של גוטמן. המוכר התחייב למסור לקונים קושאן תוך 30 יום. אולם הפחה התורכי, התערב וטען כי בעלותו של קאסר אינה בעלות מלאה והאדמה שייכת לממשלה. הקונים עמדו תקיפים בנסיון זה. הם ויתרו על בקשתם למסירת השטח תוך 30 יום והסכימו שימסר תוך שנה, אך בתנאי שהקרקע תימסר לידיהם מיד. ואכן, קאסר מכר מיד את הקרקע. בערב ראש השנה, מנחם אב תרל"ח, לאחר משא ומתן שארך שבוע, קנו מידי סאלים קסאר במחיר 1070 ופוליון זהב (21,400 פרנק), 3,375 דונם. עתה נפתחה תקופה חדשה.
פתח-תקוה פתחה פתח לשוב ולהתנחל על אדמת אבותינו "על כן קבע את שם הנחלה פתח-תקוה לאמר יתן ה' והעמק הזה יהיה לפתח תקוה ולהתחלה טובה לגאולת העם ולתחייתו בחומר וברוח" (מיומנו של טוביה סלומון).
הנחלה חולקה ל-24 נומרן (חלק). כל חבר נתחייב לרכוש לפחות נומר אחד בעד 50 נפוליון .

קטע מקור - http://www.rishonim.org.il/petach-tikva/show_item.asp?levelId=16107

סיור במושבה שלנו - מומלץ !

  • שלום ברוכים הבאים למושבת פתח תקווה ,
  • קצת מידע לכם המטיילים בסיור : פתח-תקווה , המכונה "אם המושבות", היא עיר במחוז המרכז והשישית באוכלוסייתה בישראל

    נוסדה כמושבה בשנת 1878 והוכרזה כעיר בשנת 1937. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

    העיר גובלת בהוד השרון ורמת השרון מצפון , בתל אביב-יפו , בני ברק וגבעת שמואל במערב , גובלת בקיבוצי המועצה האזורית דרום השרון (עינת, גבעת השלושה ונחשונים) והמושב כפר סירקין במזרח , ועם גני תקווה , קריית אונו ומועצה אזורית חבל מודיעין (מושב נחלים) מדרום
  • בסיור שלנו נטייל ב3 מקומות מרכזיים בפתח תקווה :
גן המייסדים - כיכר המייסדים היתה מרכזה של המושבה. על גבעה זו התיישבו מייסדיה של פתח תקווה בקיץ תרל"ח 1878.

בקצה הגבעה נחפרה הבאר הראשונה. המים נמצאו בעומק של 21 מטר. באר זו כונתה ע"י הבדווים "ביר-שוע" על שם יהושע שטמפפר.

מרכז הגבעה שימש כגורן ומסביבה הוקמו בתי הראשונים.

בשנת 1884 נבנתה בצידה הצפוני של הכיכר אחוזת לחמן. בצידי הכיכר עמדה הפוסטה (בית הדואר) בסמוך אליה היתה התחנה ממנה יצאו הדליז'נסים ליפו. סמוך לבאר עמדו המבנים ששימשו כבית מרקחת

ובית ספר.

בשנת 1938 נחנך במקום גן המייסדים שהיה הגן הציבורי הראשון. בשנת 1991 עברה הכיכר שיפוץ ושיקום.

בית אברהם שפירא - משפחת שפירא הגיעה בסוף המאה ה-19 לירושלים, והצטרפה אל מקימי "יהוד" ומחדשי היישוב בפתח תקווה. מיכל שפירא, בנה הבוגר של המשפחה, בנה את הבית בו התגורר עם משפחתו עם אמו ביילה ואחיו הצעיר אברהם.

בחצר המשפחה מצויים שלושה מבניים:

בית המשפחה - הרפת: מבנה בנוי כורכר ןמילוי טיט וקש, עם עליית גג. בבית השתמשו למגורי אדם ובהמה ובעליית הגג כאסם לתבואות.

מבנה מראשית המאה - עליו נוספה בשנות העשרים קומה שנייה. במבנה התגוררה המשפחה והופעל ה"ראינוע".

מבנה חדש - פונה לחזית ושוכנים בו בתי מלאכה זעירה.

אנדרטת שער הברון - אנדרטה לזכר הברון רוטשילד ניצבת בקרן הרחובות רוטשילד, ברון הירש, מונטיפיורי וז'בוטינסקי, בכניסה המערבית לפתח תקוה. האנדרטה הוקמה בשנת 1947 במקום בו עמד לפנים ביתו של ד"ר סובול, רופא העיניים של המושבה. האנדרטה תוכננה בידי האדריכל אוריאל (אוטו) שילר, שהקים גם את "גן הנדיב" בזכרון יעקב.

מלאכת הבניה בוצעה בידי הבנאים ממשפחת וולפו שהיו מומחים לעבודה באבן.

אנדרטה זו הוקמה בידי עיריית פתח תקווה לזכרו ולזכר מפעלו של הנדיב הידוע, ידיד "אם המושבות", הברון אדמונד דה-רוטשילד.

האנדרטה והגן שופצו בידי העירייה בשנת 1990 .

Big image

סיכום

פתח תקווה נוסדה בשנת 1878 .

היא הייתה אחת מהמושבות הראשונות בארץ .

התכנון המקורי של פתח תקווה היה

להיות ליד ירחו אך בסופו של דבר הוקמה במקום אחר .

חזונה של מקימי פתח תקווה היה "להשיב לתחייה את הארץ השוממה" .

כמו בכול מקום חדש למושבה היו קשיים רבים.

למרות הקשיים המושבה קמה.

באר המים הראשונה המושבה הוקמה בשנת הקמתה בשנת 1878 והייתה באורך 21 מטר.

החרישה הראשונה בפתח תקווה הייתה אחרי הגשמים.

ע"י התאספנו דוד גוטמן, דוד רגנר, נתן גרינגרט, אבי אליעזר, יהושע שטמפפר

קניית אדמות לייבול נקנתה מסאלים קאסר .

הצעת המכירה הראשונה, כללה בסה"כ 17,700 דונם.

מתוכם 3,500 דונם של אדמות ביצה , ו14,200 דונם של הכפר אמלבס .

בסופו של דבר האדמה נקנתה ב1070 ופולין זהב ונקנה 3,375 דונם.

אחד המקומות החשובים במושבה הוא "כיכר המיסדים" .

היא הייתה מרכז העיר במושבה :נמצאו בה הבאר הראשונה וגורן במעלה גבעה .

"בית אברהם שפירא "

הייתה משפחה שהצטרפה במאה ה-19 למושבה

והצטרפה למקימי "יהוד " שהקימה את פתח תקווה.

"אנדרטת שער הברון "

אנדרטת הברון נמצאת במערב כניסת פתח תקווה

לזכר ידיד פתח תקווה אדמונד דה -רוטשילד .

ביבליוגרפיה

"אתר יסוד פתח תקווה "

"אתר פתח תקווה - אם המושבות "

"אתר ויקפדיה "

משוב קבוצתי

למרות הידע הקודם על פתח תקווה .

למדנו רבות דרך העבודה על פתח תקווה

הן בתחום ההיסטורי והן בתחום החקלאי

ועל נקודות חשובות במושבה

נהנינו במיוחד לעשות את הסיור על פתח תקווה

ונהנינו גם מאוד לעשות את העבודה היצירתית .