שני ירחים !

עבודה בספרות מגישות :שחר גינת חן נחאיסי שקד יוחנן היליי חן

משימה מספר 3

כתבו לאחת מהדמויות מכתב אישי ובו הביעו את תמיכתכם ורגשותיכם הכנים בעקבות קריאתכם את סיפורו.

מכתב לאבא של סאלמנקה:

היי אבא של סאלמנקה,
רצינו לדעת איך הצלחת להתמודד כשהבנת שאישתך עזבה אותך ?כתוב בסיפור ששברת את קיר הגבס ככה פרקת את הכאב שלך ?
האם הרגשת יותר מחויבות כלפי סאל ?
הרי זאת הבת שלך ואמא שלה עזבה אותה שהיא הייתה קשורה אליה' "אני הייתי חלק מאמא שלי -היא הייתה אני ואני הייתי היא- יותר משהייתי חלק מאבא שלי".
האם היית מעדיף אתה לעזוב ושסאל תישאר עם אמא שלה ? הרי כתוב שהן היו כמו אדם אחד וילד זאת מחויבות לא פשוטה .
מדוע לא סיפרת לסאל שאמא שלה נפטרה ?

נשמח שתענה לנו על השאלות תודה שחר שקד חן היליי .


היי בנות ,
כשהבנתי שאשתי עזבה אותי פרקתי ככה את הרגשות שלי היה לי קשה להתמודד איתן וככה הצלחתי להגיב, כשאתה מתחתן עם מישהו אתה רוצה שתהיה ביניכם אהבה כל החיים וכשזה נגמר קשה להתמודד עם זה .
הרגשתי שני צריך להיות איתה יותר לתמוך בה ולעזור לה הייתי שם בשבילה כמה שהצלחתי ,למרות שאני הרגשתי שכאב לה היה לי עצוב שכאב לה ,בחיים לא חשבתי לעזוב את סאל ,אבל כשהיא נסעה עם ההורים שלי לא כל כך התקשרתי ובדקתי מה קורה לה ,הרגשתי שהיא צריכה להשתחרר קצת מימני .
החלטתי לא לספר לסאל שאמא שלה נפטרה באותו רגע שזה קרה מכוון שגם לי היה קשה להתמודד עם זה, ואני לא ידעתי איך היא תגיב היה לי קשה להכאיב לה עוד יותר ממה שכואב לה שאמא שלה עזבה אז העדפתי לא לספר לה ישר.

מקווה שעניתי לכן על כל השאלות

המשך מכתב:

היי אבא של סאל עלו לנו עוד כמה שאלות :
האם הידידות בין מרגרט לבינך הייתה רק בשביל להעביר את הכאב?
איך הרגשת שאמא שלך נפטרה ?
איך אתה ואשתך חשבתם על שם סלמנקה מייפל הידל?
למה חוץ מאמא שלה אף אחד לא קורא לה ככה ?
איך הרגשת שהבנת שהתינוקת שלך מתה ?
תודה.

היי בנות ,
ידידות ביני לבין מרגרט התחילה שביקרתי אותה בבית חולים אחרי הבית קברות, כשעברנו אליה לפעמים היה קצת יותר מידידות אבל לפעמים זה היה בשביל לעביר את הכאב ולפעמים זה היה צורך לרגיש אהוב.
שאמא שלי נפטרה כאב לי כאב לי מאוד הייתי צריך להיות חזק והייתי אבל בתוך הלב ,כאב לי שאמא שלי הלכה אבל הלכו לי הרבה אנשים בחיים והייתי צריך להתמודד.
אני ואישתי חשבנו שזה שבט אינדיאנים ,אבל לא נורא יצא לנו שם יפה אף אחד לא קורא לה ככה כי כל אחד קורא לה בשם חיבה :אפרוחיציקית וסאל.
"השם האמיתי שלי הוא סלמנקה מייפל הידל .ההורים שלי חשבו שסלמנקה זה שם השבט האינדיאני של סבתא של סבתא שלי.ההורים שלי טעו. שם השבט היה סנקה .אבל בגלל שההורים שלי לא קלטו את הטעות שלהם עד שכבר נולדתי ,ובגלל שעד אז הם כבר התרגלו לשם ,נשארתי סלמנקה."
כשהתינוקת שלי מתה הרגשתי עצוב כי רציתי להיות אבא לעוד ילדה ,עכשיו שאני חושב על זה אולי זה היה גורם לאשתי להישאר ואז היא לא הייתה מתה לא היינו עוזבים את הבית, וכולנו היינו מאושרים והיה לנו טוב .

קטע מהסיפור שהתחברנו אליו:

פרק 43 עמוד 305

"זה היה מקום נעים.נהר הנחש התפתל לאורך החלק הזה,עצים גבוהים ועמוסי עלים צמחו פה ושם לרוחב הדשא.השריף החנה את המכונית והוביל אותי במעלה שביל ,לכיוון הנהר ,ושם,על גבעה קטנה,שמקיפה על הנהר והאמת ,היה הקבר של אמא שלי .
על המצבה,מתחת לשם שלה ולתאריכי הלידה והמוות שלה , היה תגליף של עץ מייפל ,וזה היה רק אז ,כשראיתי את האבן ואת השם שלה-צ'נהסן 'דבש' פיקפורד הידל -ואת תגליף העץ,שידעתי בעצמי ולעצמי ,שהיא לא חוזרת הביתה"
התחברנו לקטע הזה מכוון שזה היה הקטע שבו סלמנקה הבינה שאמא שלה מתה ולא תראה אותה יותר זה היה קטע מרגש בסיפור שנגע בכולנו .