שקופה

נאוה מקמל-עתיר

קצת על הספר

דריה לבנה כבר התייאשה מזמן מלהיות חלק מהמעגל החברתי הנחשב של הכיתה.
שלוש שנים היא לומדת איתם יחד באותה הכיתה, אבל הם פונים אליה רק אם הם צריכים ממנה משהו. וגם אז, היא יודעת, זו התייחסות זמנית בלבד.
בשעות הארוכות שאחרי הלימודים היא סגורה בחדרה, מנגנת ושרה, בונה לעצמה עולם פרטי שבו היא יפה ואהובה.
שיחה אקראית בין שני בנים מכיתתה חושפת אותה לסוד שעומד להתגלות למחרת היום.
דריה מחליטה לעשות מעשה, אלא שבגידתם האכזרית של חבריה מובילה אותה למקומות של כאב ובדידות שאפילו היא לא הכירה. אמה של דריה מנסה בכל כוחה לגרום לכך שילדתה לא תחווה נידוי, ועושה הכל בכדי שתרגיש אהובה ורצויה.
מהמקום הקשה שאליו הגיעה מוצאת דריה סולם לטפס בו, באמצעות מי שמגלה את אישיותה המיוחדת ואת כישרונה הנדיר.
סיפורה של דריה מתחבר בסיפורה של אמה, נערה מסתורית שמגיעה בטיסה מברלין בשעת בוקר מוקדמת והייתה בדרכה לחנות קטנה בתל אביב.
שם, היא יודעת, נמצאות התשובות לסודות שהוסתרו מפניה כל השנים, והיא מתכוונת לחשוף אותם עד הסוף.
זהו סיפורן של שתי נערות שאינן מכירות זו את זו, עד שהגורל וסיפורים מהעבר מחברים ביניהן.

כיצד השפיעה עליי קריאת הספר ?

קריאת הספר השפיעה עליי בהיבטים רבים, בהיבט חברתי, הבנת האחר, קבלת השונה, כבוד לכל אדם באשר הוא וכמובן עניין השקיפות, החרם. קריאת הספר חידדה לי היטב שלאף אדם לא מגיע להרגיש שקוף, להרגיש דחייה מהחברה, ולקבל אותו בכל מצב. כאשר קראתי את הספר הרגשתי כאלו אני חווה עם דריה את כל רגעיה הקשים, הבודדים, העצובים, השמחים והאמיצים. אחרי קריאת הספר אני מרגישה שאני פתוחה,מודעת ורגישה יותר לנושא הזה.

האם אני ממליצה לקרוא את הספר ?

אני ממליצה לקרוא את הספר מפני שאני חושבת שקריאת הספר מחדדת את ההבנה של הקורא לגבי כל הקשור לקבלת השונה, האחר, וכו'.

כאשר קוראים את הספר, אפשר להרגיש שהוא מטלטל אותך יחד עם דריה, הוא ספר מרגש, שמח, עצוב, קשה, מעורר רחמים מדי פעם ואפילו גורם לך לרצות להיות איתה ברגעים הכי קשים שלה

על הסופרת

נאוה מקמל-עתיר נולדה בשנת 1964 ברמת גן. בשנות העשרים לחייה התחילה לעבוד כמשוררת במדור ילדים שבועי בעיתון "ידיעות אחרונות". ב-1990, בעקבות השיר "מיכה שוב" שכתבה לזכר מיכה גרניט שנפל במלחמת יום הכיפורים קיים איתה יהודה אטלס ראיון ופרסם כתבה אודותיה. בשנת 2000 הוציאה את ספרה הראשון, "איילת צוללת". ספר שמאוד הצליח הוא "העדי של עדי", המבוסס על סיפור אמיתי של ניצולת שואה, שהומחז על-ידה להצגה. הספר זכה בציון לשבח במסגרת "פרס זאב" ובמקום השלישי ב"מצעד הספרים הארצי" של ילדי ישראל.ספריה "העדי של עדי", "האיחור האחרון", "מלך ההר" ו"מבחן קבלה" זכו במקומות ראשונים במצעד הספרים הארצי של משרד החינוך ועובדו להצגות תיאטרון. הצגה נוספת אותה כתבה נאוה היא "קוביות של שוקולד". בסופו של הספר שקופה כתוב: "בראשית כתבתי הצגה. קראתי לה "תתחילי לחייך". לאחר שנתיים שבהן הוצגה על הבמות בא לעולם הספר הזה, המבוסס בחלקו עלייה"
Big image
"סופרים קוראים" - נאוה מקמל עתיר
מאוד נהנתי לכתוב את העבודה, המהלך החיפושים לקטעים, סרטונים על העבודה חודש לי מגוון דברים על הספר, על ההצגה ועל הסופרת נאווה מקמל עתיר.
היי סקול פסטיגל - שיר השיימינג "מילים פוגעות"