העימותים במחזה

מגישים: אליעד סלה ואביב חבר ט'2

אבות ובנים

העימות שבחרנו הוא בין הרפגון לקליאנט.

הרפגון הוא אביו של קליאנט, הוא מתואר במחזה כדמות קומית שתכונותיה מוצגות בצורה מוקצנת ומוגזמת.

הוא אוהב כסף ואינו מאמין באהבה מתוך רגש אלא רק מתוך כדאיות.

קליאנט הוא בנו של הרפגון,והוא מאוהב במרין ורוצה להתחתן איתה.


העימות מתמקד בריב בין הרפגון לקליאנט כאשר שניהם מעוניינים במרין ורוצים להתחתן עימה, אך העימות מתחיל בהתנצלות של קליאנט להרפגון והרפגון משיב כי הוא שמח שדעתו ישבה עליו כלומר, ששינה את דעתו אך התברר כי מר ז'ק פנה לכל אחד מהצדדים וטען כי שני הצדדים צודקים במטרה לסכסך בין השניים; כאשר הרפגון הציב את מר ז'ק כ"בורר" שיאמר מי מבין שניהם צודק הוא דיבר עם הרפגון בנפרד הוא אמר לו שהצדק עימו כלומר שהוא הצודק מביניהם וכשדיבר עם קליאנט בנפרד אמר לו שהוא הצודק ואמר לכל אחד שהצד השני מוכן לוותר על מרין.

וכשקליאנט מודה להרפגון על כך שוויתר לו על מרין ומסכים שיתחתן עימה מתברר כי הרפגון לא באמת הסכים לכך וכל זה היה תחבולה מצד מר ז'ק.

מהר מאוד הנסיבות מתגלגלות ושוב מתחיל עימות מילולי עד כמעט פיזי בין הרפגון לקליאנט והוא מסתיים בכך שהפרגון איים שינשל את בנו מהירושה ומכריז כי הוא איננו בנו יותר.

ציטוטים מן המחזה (עמודים 79-80).

קליאנט:"סלח לי אבי, על שיצאתי מגדרי".

הרפגון: "אין בכך כלום".

קליאנט: "האמן לי שליבי מלא צער על כך".

הרפגון: "ואני ליבי שדעתך נתיישבה עלייך".


(כעת קליאנט מודה להרפגון שויתר על מרין, אך הרפגון מכחיש את הדבר ומתפתח עימות נוסף).


קליאנט: "הה, אבי לא עוד אבקש דבר מידך; מה אבקש ולא קיבלתי לאחר שנתת לי את מרין".

הרפגון: "מה אתה אומר?"

קליאנט: "אני אומר אבי שמילאת את כל משאלותיי וכולן צרורות בחסד זה שאתה עושה עמדי כשאתה נותן לי את מרין".

הרפגון: "מי אמר שאני נותן לך את מרין?"

קליאנט: "אתה אבי".

הרפגון: "אני?"

קליאנט: "כמובן.


הרפגון: "לא חזרת בך מתביעות שיש לך עליה?"

קליאנט: "להפך אני עומד עליהם בכל תוקף!"

הרפגון: "מה לסטים שכמוך? אתה מתחיל שוב?".

קליאנט: "אחת אמרתי ואין לשנות".


הרפגון: "אני מכריז כי אין אתה בני עוד".

קליאנט: "יהי כן".

הרפגון: "אני מעביר אותך מן הירושה".

Big image
Big image