ריפלקציה שירה

1. מה למדתי על עצמי מהתהליך של הפקת יא?

למדתי על עצמי שיש לי יותר אומץ ממה שנדמה לי.

אני זוכרת אותי, כמה חודשים לפני ההפקה שלנו, יושבת באולם העמוס בהפקת יב, בוהה בבנות ופשוט מתרגשת בשבילן. עוד לפני שהן החלו להופיע אני זוכרת שפשוט התחלתי לרעוד. חברות שלי שניסו להרגיע אותי, אמרו לי שאין לי ממה לדאוג ושאני אעבור את זה כמו אלופה, אבל הן פשוט לא ידעו על מה הן מדברות..

בשנייה הזאת קלטתי, אני מפחדת.

אני זוכרת שאמרתי לעצמי שאין סיכוי שאעמוד בלחץ הזה כשאהיה על הבמה ושאולי עדיף כבר לוותר..

אבל לא יכולתי להרשות את זה לעצמי. למה? לא יודעת. אבל בדבר אחד אני בטוחה, אני נהנית מזה, מהמשחק, מהפעולות, מהשיעורים, פשוט מכל העניין הזה שנקרא תיאטרון. ושאין שום סיכוי בעולם שאפסיד חוויה שכזו.

אני שמחה שלא ויתרתי. פתאום, דווקא אחרי המשבר, בא לי רצון ענק להעיז, לעמוד על הבמה ולא להתבייש. לתת מעצמי את הכל, כי בסופו של דבר אם זה גורם לי אושר, למה לא?

ועשיתי את זה ובאמת שזו הגאווה שלי.

2. מה אני לוקחת איתי לחיים מהתהליך של הפקת יב?


החוויה הזו שינתה אותי בהרבה מובנים. הבנתי שאני צריכה להפסיק לחלום, להתחיל לממש את האהבות שלי ולא לתת להזדמנויות לחמוק לי מבין הידיים. החלטתי שמספיק להתחשב בסביבה ולהתחיל להתעסק בעצמי, במה ששירה רוצה, ולא לראות אם זה מקובל בכלל באלו שלידי.

אני זוכרת את עצמי בכיתה ז, מפחדת להופיע בהצגה ביום שיא, וזה קצת מוזר בהתחשב בעובדה שהייתי בתיאטרון.. חששתי מה יגידו, שאני לא מספיק טובה, העבודה שזה בית ספר חדש.. קיבלתי רגליים קרות.

אבל אז, אני זוכרת שפתאום כשכולן החלו בהכנות וחלוקת הדמויות לקראת ההופעה, התחלתי להבין שזה מה שאני רוצה. אני רוצה להופיע, אני רוצה לשחק, וזה מה שאני אעשה ואף אחד לא יגיד לי אחרת. ואז הצטרפתי למופע. נהנתי כל כך. הרגשתי חיה, הרגשתי טוב. ועכשיו כשהופעתי בהפקה התאהבתי בזה סופית.

הבנתי שצריך להתחיל לממש את החלומות שלך, ואף אחד לא יעשה את זה במקומך. בנוסף, הבנתי שהחיים קצרים מידי בשביל לבזבז אותם על דברים שלא אוהבים.. ושכדאי להתחיל לזוז לפני שהרכבת נוסעת.

גם המשמעות של המילה "אומץ" התעצמה אצלי, הבנתי שאני פשוט מסוגלת לעשות כל מה שמתחשק לי, גם אם הוא נראה קשה ורחוק.

בסופו של דבר אני לוקחת איתי לחיים את האומץ להעיז, את הידיעה שיש בי כוחות, ואת החוויה הענקית הזאת שעברתי בהכי כיף שיש.

3. למה חשוב לי לעלות לבמה?

חשוב לי לעלות לבמה בעיקר בשביל עצמי. זו עוד הוכחה לכך שאני מסוגלת.

חוץ מזה, אני אוהבת את זה בכל כך הרבה רמות ! וכשאני עושה דברים שאני אוהבת - טוב לי. וזה מה שחשוב לי.

אני גם חושבת שבמה היא כלי מאוד חזק להעברת מסר. וכשאנשים צופים בי ובאים לראות אותי, אני צריכה להיות הכי טובה שאוכל, בכדי שהמסר יעבור הכי חזק שרק אפשר. זה קצת מלחיץ, אבל שווה.

כשכולם מחמיאים, מוחאים כפיים, אומרים ששמחו לראות אותי על הבמה, בזמן הזה אני חושבת על כל התהליך הענק שעברתי בתוכי ועם הדמות, וחושבת שאי אפשר בכלל להעביר את הכל לקהל ב15 דקות. ושזה פשוט כלום זמן שיתאר את המסר שאני הפנמתי כבר ממזמן לצופים.

אבל זו עבודה ומטרה, ואני מקווה שיהיה בחלקי להעביר הצגה שבה אנשים יתפעלו ויבינו עוד משהו על המציאות, משהו קצת אחר.

4. מסקנות לקראת יב

בהצגה השנה, למרות שכל כך נהנתי, הרגשתי שמשהו חסר.

הרגשתי שההצגה שלנו היא קצת שטחית מהשאר, וששיחקתי דמות יותר שטחית ממה שהייתי באמת רוצה להיות.

אפילו שאני חושבת שהקטע שלנו מאוד רציני ומדבר על דברים חשובים, הרגשתי שקצת התפספסנו.

ושנה הבאה בעז"ה אני לא רוצה להתפספס!

לאחר ההופעה דודה שלי אמרה לי שהיינו טובות ושהעברנו דברים מאוד קשים. אבלא אני לא יודעת עד כמה זה באמת חילחיל, והאם מישהו שלא מכיר אותי היה אומר על זה את מה שהיא ראתה, או לפחות דברים אחרים מלבד "היית קורעת בתור הפרחה".

כבר כתבתי את זה בדף עמדה שהגשתי אבל אני אחזור שעם כל זה שזה התחבר למסר של הקטע שהצגנו הרגשתי ש"פרחה" זה הדבר שהכי מתאים לי ולכן זה מה שאני צריכה לשחק.

שנה הבאה אני רוצה לשבור את הסטיגמה (תרתי משמע:) ולשחק משהו שיעשה וואו, יהיה מיוחד ושיהיה אמיץ.