זה בסדר

קבורה, חרדה, חיוכים, בכי, השפלה - והרבה בסדר

Big image

ביום ההולדת האחרון שלי שחל לפני שבוע קברו אותי

וזה לא כל כך מלחיץ אותי הקטע של החנק. דווקא, יותר זה שמגרדות לי הפנים ואני לא יכול לגרד. אני חושב על כמה מגרד לי ומנסה לגרד בעזרת עיוות של שרירי הפנים וזה מעצבן נורא ובא לי להתחיל להשתולל, אבל אני יודע שזה רק יכניס אותי לפאניקה כי אני לא יכול לזוז, אני רק אקבור את עצמי עוד יותר לוחץ.

אבל אני יודע שהגירוד יעבוד ובוחר להזכיר לעצמי את זה. "זה יעבור". משהו שנחמד לזכור בפעמים שאתה ישר מתעייף אחרי שאתה מתחיל משהו, לכל אלו שלפעמים קשה להם לסיים דברים ולהיות "ביצועיסט". סוג של "יהיה בסדר" שכזה, שאם לא חווה חוויות כמו להיות קבור בלי שום יכולת לגרד את הפנים שלי, לא היה עולה על דעתי לחשוב עליו.

נשמע מלחיץ להקבר אם אין לך יכולת לנוע למרחב בנפש של לוחם: חסינות גופנית ואומץ - ומלך: שחרור, התמסרות ואמונה רוחנית.

תמיד יש חרדה לפני שנעים לפוטנציאל חדש בנפש, כזה שאנחנו לא חזקים בו.


החרדה מהלא מוכר... גורמת לנו להשאר באותו מקום - אפילו עם המון חרדות... אבל מוכרות. לנפוש בדשא ליד אגם ההתפשרות.


בגלל זה קשה להציע לאחרים ולעצמנו התרחבות וגדילה נפשית סתם כך- כי הן כרוכות באותה חרדה; אלא אם הוא באמת מעוניין בשינוי וביותר כוח. וגם אם יש לך מוטיבציה ואנרגיה להסכים לפגוש מקום של שינוי, הרבה פעמים צריך מישהו שיחזיק את המרחב בשבילך וייתן לך ביטחון.

למי שכן רוצה לקבל את המתנה הזו, אחד המקומות בהם נפגשתי בהתרחבות למקום חדש ואותה חרדה מוכרת היתה בפגישה עם המוות שלי במדיטצית סאמאסאטי של וירש, בהולנד באשראם שלו. זה טקס מדיטטיבי בו אתה אומר תודה ושלום לכל חייך וקם עם שמחת חיים אדירה, ואני מעביר אותו כחלק מערב "מחוברים לחיים" - https://www.facebook.com/events/519354778138190/


סיפור על חרדה לנוע למרחב חדש אחר לגמרי קרה לי בנסיעה ברכבת בצרפת.

Big image

זה סיפור על רגע בו

אני מחויך ברמה שמרגישה קצת מביכה איפשהוא. נוסע ברכבת 300 קמ"ש כשמסביב נופים מוריקים כמו מסרט, סיימתי עכשיו עבודה וכמה טלפונים מחברים ואהובים, מתרווח עם מוזיקה נעימה ומחייך חיוך של טוב לי! וקולט דרך משקפי השמש שלי שהצעירה שבכיסא מולי שולחת מבטים לגבי החיוכים אבל לא אכפת לי, בכל מיקרה גם לא יכולתי להסביר לה כי היא צרפתיה והם אפילו לדבר בידיים לא יודעים, שלא לדבר על אנגלית. אבל אין מה להסביר: אני מחייך המון ועדיין הכל בסדר איתי.


החרדה שאני חש היא החרדה של להוריד את המסיכה, להפסיק להיות איזה פוזה קולית, לרדת מכיסא המלך שכל זה קטן עליו והוא גדול מדי מכדי להתלהב מנסיעה ברכבת.


אז רק חייכתי אל היושבת מולי בידידות כחלק מחיוכי הרחבים לעולם.

ואז, אחרי זמן קצר - היא התחילה לבכות.

אני מחייך והיא בוכה

מה היית חש בסיטואציה שכזו?


זה קרה בסוג של פתאום שכזה; אני שקעתי לתוך וחזרה מתנומה מבורכת. והיא מסתמסת לה... ואני מקיץ והפנים שלה האדימו, ודמעות ירדו, ובמקום שהראש יזוז בטבעיות ובסקרנות הראש והמבט שלה נתקע לצד, כמו של אנשים שלא נעים להם והפה שלה התעקל כלפי מטה, כמו סמיילי עצוב.


הסתכלתי עליה, רבאק היינו חצי מטר אחד מהשני, ממש באינטימיות. ממש יין ויאנג.

הרגשתי איזה חלק אצלי מדבר איתי -

"איזה השפלה יואו.. לבכות ככה בפומבי מול זרים. בטח מצבה ממש קשה."


הממ. באמת?

התחברתי למודעות

ובליי לשאול אותה אם היא בסדר

הבנתי לבד שכן.


כמו שאני בסדר בחיוך מול כולם, היא בסדר בבכי מול כולם. אפילו שלא מעוניינת לפגוש את העינים של אף אחד בקרון; היא מספיק אמיצה ושלמה להתמודד ולהכיל את ה"השפלה" שבעניין שרואים אותה בוכה ככה פתאום, אנשים זרים.


מכיר את תחושת ההשפלה הזו?

שאתה קטן ופתטי ולא שווה ומגוחך?

מכיר את החרדה מהתחושה הזו? ברור שלא כל חרדה היא לא במקום... אבל הרבה פעמים היא מונעת ממך להיות אתה במלאות.


אני זוכר את עצמי בוכה בכי תמרורים, מפורק ואמיתי לגמרי לפני מאה גברים. רובם זרים, בסדנה בה הייתי אחד המנחים בכלל. איך הגעתי לזה זה לא חשוב עכשיו - אבל זכורה מאוד תחושת ההשפלה ושאני בכיין ומזייף בשביל תשומת לב וזה מה שכולם חושבים, איזה קול נוראי שכזה שדורש ממני להיות המלך המושלם שנראה כאילו תמיד טוב לו ושידעו שאני לא באמת "גדול וחזק" זה למות. אז זהו שהייתי מוכן למות - ובאותו רגע, הסתכלתי לקול הזה בעינים, ופעם ראשונה שחררתי אותו. עברתי למרחב של חמלה ושחרור וכוח מסוג אחר.


החרדה מהשפלה, הפחד לפנות את כיסא המלך הוא חווייה שמוכרת לכולנו. אבל אף אחד לא יכול להשפיל אותנו, לעשות אותנו קטנים על האנושיות שלנו אם אנחנו לא ניתן לו, ושמי שמשפיל אותנו במיקרים כאלו זה אנחנו על זה שאנחנו לא אלוהים כמו שחשבנו... השפלה היא חלק חשוב בתהליך שינוי, אתה מנקה את הסרט שאתה חי בו. אבל זה רק בקטע חיובי ומלכותי של היי, יש לי דברים יותר חשובים לעשות עם החיים שלי מלחיות בסרט ואני מספיק חזק לרדת על ברכיי ולהגיד אין לי מושג, סליחה, reset.


זה להבין איך לפנצ'ר את היהירות שלנו, - בלי לפנצ'ר את עצמנו.


להבין את זה, זה חלק מהמסע, כמו להבין שבאיזה מקום התחושות האלה של "ההשפלה" ואפילו החשש לא ייעלמו לתמיד אלא יחזרו לפעמים. להתרפא ולהתבגר זה לא להעלים את ההיסטוריה שלך, זה לאהוב ולקבל אותה ולהיות חזק איתה ובגללה. לראות את המבוכה ואת הפחד ולרגיש


הכל בסדר :)


אפרופו השפלה, לפעמים מגיעים אלי גבר שמתלונן שנשים לא סומכות עליו, למרות שמבחינתו הוא "לא יזיק לזבוב" - ולרוב חוסר הביטחון שלה בו - נובע מאינטואציה נכונה שהגבר מולה לא שלם עם כל האנושיות שלו ויכול לחוש מושפל וקטן כשהחלקים הללו נחשפים; ולפגוע בעצמו ובאחרים כדי לעצור את ההשפלה שהוא חש -, וזה באמת מפחיד.

יא אללה, מתוך חוסר הבנה מוחלט של מרחבי שינוי גדלנו בדור שהחליט שהדרך לחזק אדם, לחנוך אותו לבגרות, זה להשפיל אותו, כמה שיותר. כל מה שזה יצר זה המון אנשים כועסים ומסוכנים. מאוד.

רוב מעשי הרוע האנושי נגרמים בחוסר מודעות בגלל אותה חוסר יכולת להכיל את תחושת ההשפלה, קושי ללהעלות ממעמקי הנפש המצוינת שלנו את הכוח שבסדר גמור עם זה שאתה לא "מלך" ומאפשר לך להתקיים שם. אתה ממש חייב לראות כמה נזק גברים (ונשים) גורמים לעצמם ולאחרים כדי לא להיות מושפלים. מה שמעניין זה שהם מפחדים להיות גדולים ויפים ושישפילו אותם שם, לא פחות משהם מפחדים להיות קטנים ועלובים. איזו מכה!


אבל אם אתה בין אלו שהחרדה מהשפלה מניעה אותם- אתה בסדר, בסופו של דבר לא גדלת עם התנאים האופטימליים כנראה; אף אחד מאיתנו לא. למעשה הכל יהיה לטובה וחלק מהחוזקות שלך כשתיזום פעולה לריפוי ומודעות. אנחנו שוכחים כמה כבר עשינו במסע להיות שלם. ממש חשוב לזכור את זה. רק תמשיך...


הכל יהיה בסדר:)


ובסוף ראיתי את אותה עלמה דומעת כשירדתי בתחנה, מחייכת ומחובקת לאבא ולאח שבאו לפגוש אותה;

נקייה יותר מכאב ובטוחה.


הכל בסדר:)

אה...

תנו לנקודה הזו על השפלה לשקוע. זה חשוב. ואם זה נוגע באחד מכם, אתה מוזמן לשלוח לי מייל. והחרדה הזו מהשינוי... וההתרחבות - תנו לה חמלה ואמפתיה. אבל גם תמשיכו להתרחב.

כמה הזדמנויות לשמוח ולהתרחב בקרוב:

ערב - "מחוברים לחיים" שילוב מרפא ופותח לב של סשן ריברסינג שזה ריפוי בנשימות מיוחדות ואחריו טקס מדיטצית סאמאסאטי. זה ב11\8. אני אנחה יחד עם עמרי אורן במתחם ה"פלא" המאפשר. יש מקום רק לשלושים מיוחדים ומיוחדות.


לגברים, נפתחת קבוצה חדשה של מעגל הגבר הער ב17 לאוגוסט.

אני הולך להביא לשם יחד עם כמה בוגרים אחרים את כל הכוחות והטקסים והחוכמה שלמדתי - להעצים את מי שצריך עוצמות ואנרגיות בתקופה זו בחייו.

עדכנתי את הטקסט באתר המעגל http://rebelz.co.il

וזה האירוע בפייס.

https://www.facebook.com/events/1392240234323115/

שתפו בבקשה עם החברים, עם מילה טובה עלי, זה ממש חשוב.

המחיר הוא 1490 ל9 מפגשים של טקסים והעצמה כולל סופש בטבע. אנחנו גם ממש צריך מעצב לאתר של המעגל - שלחו אלי גבר שאולי רוצה כרטיס תמורת עבודת עיצוב לאתר.


למי שרוצה להרחיב את המודעות שלו לגבי עצמו וחייו, פגישות חד פעמיות ("פוקוס") של אחד על אחד איתי יכולות מאוד לעזור
ניתן לקבוע פגישה אישית ללא התחייבות לתהליך נוסף בעלות יחסית לא יקרה. סוג של תחזוקה ובדיקה - "מה קורה איתי?" שאמר סוקרטס: "רוצה אדם לראות איך הוא נראה, ייסתכל במראה. רוצה לדעת מה מתרחש בנפשו, ידבר עם מישהו אחר".


בספטמבר שוב קורית פעילות מינית שמאנית מקודשת עם באבא דז וצוות מדריכים מחו"ל. איתם למדתי המון ממה שאני יודע על מין ואהבה ועברתי ריפוי עצום. יש הנחה למי שנרשם דרכי או אומר לאוהד ודון שהגיע דרכי. זה יקר אבל נורא שווה, דברו איתי אם אתם רוצים לדעת עוד

https://www.facebook.com/events/126415570884013/


בניזולטר הבא אספר לכם אגדה. כי זה ידעו כל הגברים שאהבו סיפורים מסביב למדורה מימי קדם:

באגדות, בניגוד לפילוסופיה,

יש כוח.


עד כאן להפעם. קיץ פורה,

בהודיה ובשירות,

ליאור-דיראז' הומן

עוד מפרי עטי: http://smore.com/u/opentopower/

מייל: lior@liorrhomen.com

052-5050650

טוויטר @rebelz11 קישור http://twitter.com/rebelz11

עוד עלי באתר שלי: Http://liorrhomen.com

עוד על מעגל הגבר הער: http://rebelz.co.il בפייסבוק - https://www.facebook.com/events/1392240234323115/