ירושלים של זהב

עירד דניאל מגיש

מהו הרעיון המרכזי בשיר

הרעיון המרכזי בשיר הוא האהבה לעיר ירושלים שהיא מיוחדת יותר מכל עיר אחרת בעולם. עיר של תפילה, קודש, אושר, ריחות, צבעים וצלילים שמיוחדים רק לה

ירושלים של זהב, מילים ולחן: נעמי שמר

אויר הרים צלול כיין
וריח אורנים
נישא ברוח הערביים
עם קול פעמונים.

ובתרדמת אילן ואבן
שבויה בחלומה
העיר אשר בדד יושבת
ובליבה חומה

ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור
ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור

איכה יבשו בורות המים
כיכר השוק ריקה
ואין פוקד את הר הבית
בעיר העתיקה.

ובמערות אשר בסלע
מייללות רוחות
ואין יורד אל ים המלח
בדרך יריחו.

ירושלים של זהב...

אך בבואי היום לשיר לך
ולך לקשור כתרים
קטונתי מצעיר בנייך
ומאחרון המשוררים.

כי שמך צורב את השפתיים
כנשיקת שרף
אם אשכחך ירושלים
אשר כולה זהב

ירושלים של זהב...

חזרנו אל בורות המים
לשוק ולכיכר
שופר קורא בהר הבית
בעיר העתיקה.

ובמערות אשר בסלע
אלפי שמשות זורחות
נשוב נרד אל ים המלח
בדרך יריחו.

ירושלים של זהב...
שולי נתן - ירושלים של זהב

הרקע לכתיבת השיר

השיר נולד לקראת פסטיבל הזמר והפזמון לשנת תשכ"ז שנערך במוצאי יום העצמאות, 15 במאי 1967, בבנייני האומה בירושלים. ראש העיר טדי קולק פנה לגיל אלדמע, שהיה אחד מהאחראים על הפסטיבל, ודרכו הגיע למשוררת נעמי שמר. נעמי הייתה בהלם כאשר קיבלה את הפנייה לכתוב את השיר ואמרה לגיל שהיא לא מסוגלת לכתוב תחת לחץ. ובכל זאת נעמי שמר כתבה את השיר בהצלחה ובזמן לפני הפסטיבל.

הרקע הזה של הפסטיבל גרם לנעמי שמר לכתוב שיר שמתאים להיות מושמע בפסטיבל הזמר והפזמון.

Big image

כיצד התמונה ממחישה את השיר

בתמונה רואים את ירושלים בצבעי זהב, נחושת ואור שכתובים בשיר. ככה התמונה ממחישה את השיר.

סיפור חסידי

חסיד אחד, מפולין, עלה לארץ–ישראל וקבע את דירתו בירושלים. כעבור זמן לא היה יכול להסתגל לתנאי החיים בעיר והחליט לחזור לפולין. לפני נסיעתו הלך להיפרד מהצדיק רבי שמחה בונים מוורקי, שגר אז בירושלים, וסיפר לו את סיבת רצונו לעזוב את הארץ.
נאנח הצדיק מעומק ליבו ואמר: "אני מרחם עליך מאוד. כפי הנראה לא מצאת חן בעיני ירושלים, שכן לו היית מוצא חן בעיניה – הייתה גם ירושלים מוצאת חן בעיניך".

נכנסו הדברים לליבו של אותו חסיד, חזר בו מהחלטתו ונשאר בירושלים.

בובר, מרטין, אור הגנוז, תל אביב: שוקן, תשל"ז.


חסיד אחד, מפולין, עלה לארץ–ישראל וקבע את דירתו בירושלים. כעבור זמן לא היה יכול להסתגל לתנאי החיים בעיר והחליט לחזור לפולין. לפני נסיעתו הלך להיפרד מהצדיק רבי שמחה בונים מוורקי, שגר אז בירושלים, וסיפר לו את סיבת רצונו לעזוב את הארץ.
נאנח הצדיק מעומק ליבו ואמר: "אני מרחם עליך מאוד. כפי הנראה לא מצאת חן בעיני ירושלים, שכן לו היית מוצא חן בעיניה – הייתה גם ירושלים מוצאת חן בעיניך".

נכנסו הדברים לליבו של אותו חסיד, חזר בו מהחלטתו ונשאר בירושלים.

בובר, מרטין, אור הגנוז, תל אביב: שוקן, תשל"ז.

כיצד הסיפור החסידי מחזק את השיר

הסיפור החסידי מחזק את השיר כי זה מדבר על לראות את יופיה של ירושלים. בהתחלה החסיד לא ראה את היופי ולכן רצה לעזוב אותה, ברגע שהבין וראה כמה היא יפה אז נשאר. כל השיר מדבר על כמה ירושלים היא עיר יפה בצבעים ובריחות ובמקומות שבה.

כותרת השיר

ירושלים - עיר של צבעים ואור