מלחמת החפירות
1914-1917
כתב אמריקאי מתאר את שדה הקרב
כתבינו תומס רובינסון מתאר את שדה הקרב לפי מה שראה שם.
רובינסון: אני יכול לראות הרבה פיצוצים, ביצורים וגופות של חיילים שנספו במהלך הקרב. רוב החיילים שנמצאים בתעלות שחפרו פצועים ורעבים, החיילים שנשארו בחיים ובריאים נלחמים בכל כוחם באויב (מדינות המרכז). הרבה מהחיילים נלחמים ככל שיכולים כדי להגן על המדינות שלהם. בנוסף אני יכול לראות הרבה כלי נשק חדשים שהתחילו להשתמש בהם במלחמה כמו להביורים, טנקים, צוללות, שייטות קרב וכל מיני כלי נשק חדשים. החיילים הרוסים נלחמים בקור, ברעב ובאויבים הגרמנים, החיילים חיים בתעלות שחפרו כמו שאר החיילים אבל בנוסף יש שם קור לא כמו בשאר התעלות שיש רק מחלות, חיילים פצועים ורעבים. לפי מה שנראה בשדה הקרב שזה קרב קשה מאוד ויהיה ארוך מאוד בגלל שלפי הנראה המלחמה לא תסתיים בקרוב בגלל שהקרבות קשים ועזים.
ראיון עם חייל ממלחמת החפירות:
כתבינו ברטרם אופנהיימר מגרמניה יצא לבדוק באילו תנאים נלחמים חיילינו ואיך הם מסתגלים לחיים החדשים במלחמת החפירות.
ראיון מרתק עם החייל האן אנשבך.
אופנהיימר: לפני הכל, איך אתה מרגיש?
אנשבך: אני בסדר אבל המצב בשטח מאוד קשה.
אופנהיימר: איך זה לחיות במקום כל כך קטן וצפוף?
אנשבך: זה קשה, אבל אין מה לעשות, אנחנו צריכים להתרגל לזה, אנחנו נהיה פה הרבה זמן.
אופנהיימר: ככה ציפית שתראה המלחמה?
אנשבך: האמת שלא, חשבנו שבמלחמה נלחם באויבנו עד להכרעה, אבל מסתבר שטעינו ובינתיים כל מה שאנו עושים זה להתחפר בשוחות ולהמתין.
אופנהיימר: איך התנאים?
אנשבך: התנאים קשים מאוד, יש ימים קרים יותר ויש כאלה שפחות, למשל כשיורד גשם אין לנו מחסה והגשם ממלא את כל השוחות במים, כל הציוד נרטב יש בוץ בכל מקום, מה שמקשה יותר על הלחימה.
אופנהיימר: אני משער שהיו לך גם חברים שנפגעו במהלך הלחימה.
אנשבך: לצערי הרב כן, הרבה מהחיילים שהם גם חברים שלי, מתו ומי שלא, נפצע. כל רגע שעובר אנשים סביבי מתים או נפצעים, זו מלחמה קשה מאוד.
אופנהיימר: ובזמן פציעה, מהי המהירות והתדירות בה מגיעים חובשים? איך מתבצע הפינוי?
אנשבך: יש חובשים, אבל התרופות הן הבעיה, יש לנו מחסור חמור בציוד ובתרופות.
אופנהיימר: ומה לגבי מים ואוכל?
אנשבך: יש פעמים שאנחנו הולכים לישון רעבים, בלי אוכל ובלי מים, אבל כבר התרגלנו לזה, זאת שגרה בשבילנו.
אופנהיימר: מה דעתך על כלי הנשק החדשים?
אנשבך: כמובן שלא ראיתי קודם את כלי הנשק הללו, לקח זמן ללמוד איך הם פועלים, אך לאחר שאתה לומד איך לתפעל אותם, הביצועים שלהם פשוט מדהימים.
אופנהיימר: האם לדעתך, יש צורך בכלים האלה?
אנשבך: בוודאי, אפשר להגיע איתם להכרעה הרבה יותר מהר, לגמור את המלחמה ולחזור לבתים שלנו.
אופנהיימר: מה עם המשפחה שלך?
אנשבך: לא ראיתי את המשפחה שלי כבר הרבה זמן, ואני לא היחיד, כולם מתגעגעים למשפחות שלהם, אבל אין פה מקום לטעויות, אנחנו צריכים לנצח את המלחמה הזאת.
עשו כדורגל, לא מלחמה:
- הם יצאו מהשוחות, חיילים בריטים, גרמנים וצרפתים, הכריזו על "הפסקת אש מאולתרת" בלי כל רשות, ובמקום לנסות להרוג אחד את השני, החלו לשחק כדורגל.
- אלו היו משחקי הכדורגל האבסורדיים ביותר. החיילים יצאו מהשוחות והחליפו את הרובים והרימונים בכדורגל.
בינתיים פשטה בעיר אופנה של בגדי צבא.
נשים אוספות את שיערן מתוח וצמוד אל הגולגולת. בגדים בירוק וחאקי גודשים את החנויות, קורצים מהחלונות המוזהבים, נעליים צבאיות מאריכות רגליים, תחבושות שנכרכות לרוחב החזה, תיקים שמדמים שרשראות תחמושת משהו במראה הזה מתאים לנו".
מריה וויליאמס האישה הראשונה שלבשה את שמלת הדלפון
שעיצב מעצב האופנה הספרדי מריאנו פורטוני ויצרה מראה חדש
מגישים:
שקד אסידו
לירון סויסה
ירין אלמגור
אלכס ביטובסקי