מנהגי מרוקו

לבוש,מינהגים ,ואוכל מסורתי של המרואקי

כפתן מרוקאי

הכפתן הוא לבוש מרוקאי מסורתי המסמל את תרבות העם. את הכפתן לובשים במהלך חגיגות המימונה והחינה המרוקאית, שכן הוא סוג של שמלה העשויה מבדים מבריקים ויקרים, הרקומים באלמנטים וברקמות מוזהבות ותכשיטים ואביזרים עשירים למיניהם. אליו מתווספים אצל הנשים ‏‏‏‏‏‏‏כתר או סרט שיער וטול תואמים, ואצל הגברים תרבוש בגוון ארגמן

המימונה המרוקאית

סברה אחת היא שמקור ה’ נובע מהמילה ערבית מימון שפירושה מזל

והצלחה, והחוגגים מאמינים כי יום זה הוא יום סגולה לפרנסה ולזיווג. פרופסור אהרן ממן סבור כי חכמי המגרב ראו שבמשך חודשיים לא נערכו חתונות: מפורים ועד חג הפסח מחשש שיישאר חמץ עד חג הפסח, ומפסח ועד ל"ג בעומר משום מנהגי האבילות בימי ספירת העומר. משום כך התירו החכמים לערוך חתונות באסרו חג של פסח. לחגיגה זו קראו "לָלַה מימונה", שפירושה "הגבירה בת המזל", כינוי לכלה המיועדת. את הברכה המסורתית "תרבחו ותסעדו" הוא מסביר כברכה לזוג הצעיר: "תרוויחו ותהיו מאושרים".

יש הסבורים כי השם "מימונה" נובע משמו של אבי הרמב"ם, הרב מיימון הדיין, שיום המימונה חל ביום פטירתו.

מדרש השם העממי הנפוץ של מימונה גוזר אותה מן המילה העברית "אמונה". החג נקרא כך משום שעל פי המסורת הסיכוי לגאולה בחודש ניסן רב יותר, על פי מאמר התלמוד "בניסן נגאלו ישראל ובניסן עתידים להיגאל" (תלמוד בבלי, ראש השנה י' ע"ב), ובחג זה הציבור מביע את אמונתו בגאולה העתידית.

החינה המרוקאית

חינה הוא טקס עתיק יומין שרווח בכל עדות המזרח ובקרב היהודים יוצאי הודו. המפורסמת והמפוארת שבהן היא כמובן החינה המרוקאית.

טקס החינה המרוקאי מסמל את תחילת דרכם המשותפת של בני הזוג, "אלערוס ולערוסה"- הארוס והארוסה, וברכה והצלחה שתלווה אותם, פריון, שפע, פרנסה, שמירת המצוות, שלום בית ועוד...

בקרב יוצאי מרוקו, חגיגת טקס חינה מרוקאית הוא אירוע חובה לפני החתונה, ובהתאם, זהו טקס חינה מושקע ביותר, החל מהתלבושות, דרך האולם המעוצב בסגנון מרוקאי, וכמובן עד האוכל המרוקאי המפורסם והעוגיות והמתוקים, שאגב, מככבים בכל החינות מכל העדות.

טקס החינה המרוקאי המקורי נחגג במרוקו כמסיבת אירוסין. הכלה לובשת תלבושת מיוחדת ומפוארת "קשוואה אל כבירה" השמלה הגדולה, ועונדת תכשיטים יקרים לכבוד החתן שמולבש ב"ג'לביה". התלבושות מעוטרות באבנים ועיטורי זהב.