יהדות אתיופיה

לבוש,אוכל,ומנהגים מסורתיים של אתיופיה

לבוש אתיופי מסורתי

הלבוש האתיופי המסורתי עשוי מכותנה. בדרך כלל הגלימות והשמלות הלבנות הן תוצרים של אריגה ביתית.

האישה הכפרית לבושה מערכת לבוש המורכבת משלושה פריטים: "קמיס"(שמלה מעין גלימה) "מקנט"(אבנט), ו"נטלה" או "אגדמיה" (מעטפת לכתפיים).

בקצוות של הגלימות פסים צבעוניים לקישוט. המאפיין הבולט בגלימות אלה הוא עבודת הרקמה. בעוד שהאישה אחראית להכנת הכותנה ועבודת הרקמה הגבר אחראי על אריגת הבגד.

סודות הרקמה האתיופית והמוטיבים הגאומטריים הפשוטים המקשטים את שולי הבדים מבטאים את עולמה הפנימי של האישה.

דאבו

לחם מיוחד לשבתות וחגים, חתונות וטקסים. דומה לחלה, טעמו מתקתק וצורתו כעוגה. מכינים אותו מקמח טף, חיטה או סולת. ניתן גם להכינו כחטיפים דמויי לחמניות עגולות קטנות. בארוחות חגיגיות מחלקים אותו תחילה לסועדים, ולאחר מכן עוברים לאינג'רה.

חג הסיגד

חג הסיגְד חל בכל שנה בתאריך כ"ט בחשוון, והוא מועד מרכזי בלוח השנה של יהודי אתיופיה. בישראל מציינים את החג בשני מקומות: בטיילת "ארמון הנציב" בירושלים וברחבת הכותל המערבי. במהלך היום, מתפללים הקסים וקוראים טקסטים מתוך האורית (התורה). במהלך התפילות, נוהגות נשים רבות להשתחוות שוב ושוב, וכן להחזיק את ידיהן מושטות קדימה בתפילה. חלק מהגברים משתחווים גם הם. הנשים בצילום לובשות בגדים לבנים. בבוקרו של חג הסיגד היו המשתתפים רוחצים ומיטהרים בנחל קרוב לכפר שהחג נחגג בו ולובשים בגדים לבנים.