כנפיים של קרמבו

סתיו הכט ואופק ביבר כיתה ט'1

אז מה זה בכלל "כנפיים של קרמבו"?

כנפיים של קרמבו, הינה תנועת נוער לילדים עם ובלי צרכים מיוחדים. התנועה מפעילה כחמישים סניפים ברחבי הארץ ופעילים בה מעל 4,000 ילדים ובני נוער.

קצת היסטוריה....

התנועה "כנפיים של קרמבו" נוסדה בשנת 2002 על ידי קלאודיה קובי, עדי אלטשולר ועודד אורלב.

התנועה צמחה מתוך הקשר המיוחד בין עדי אלטשולר לכפיר קובי ומשפחתו, כפיר היה החניך הראשון וההשראה להקמת התנועה.

החברות בין עדי לכפיר ומשפחתו החלה כשעדי בת ה 12 פגשה בהם, דרך ארגון איל"ן בו התנדבה.
כפיר ילד עם שיתוק מוחין קשה, שמח וחברותי, שללא קשר למוגבלותו הפיזית, היה גאה בעצמו ורצה להיות שותף לכל המתרחש סביבו. הוריו של כפיר, רפי וקלאודיה, האמינו ביכולותיו ובזכותו להיות שותף פעיל בחיי משפחתו ובחיים החברתיים שמסביבו.

בזכות אופיו המיוחד של כפיר, כישוריו החברתיים, והמסגרת המשפחתית התומכת והמעצימה שלו, נחשפה עדי לצורך החברתי של ילדים מיוחדים במסגרת חברתית, בשעות אחר הצהריים.

בגיל 16 הצטרפה עדי לארגון LEAD ,במסגרתו נדרשה להוביל פרויקט למען הקהילה, יחד עם עודד אורלב יזמה והקימה את הסניף הראשון של תנועת כנפיים של קרמבו בהוד השרון, תנועת הנער הראשונה והיחידה לצעירים עם ובלי צרכים מיוחדים,

חזון וערכים

על פי חזון התנועה, כל ילד, ללא קשר למצבו הגופני ומגבלותיו, יכול וזכאי להיות חלק מפעילות חברתית וליהנות ממנה, וניתן לאפשר זאת עם קצת רצון ויצירתיות. התנועה מדגישה את חשיבות הכבוד לשונה בחברה, את זכותם של כל הנכים להשתלב בקהילה כעצמאיים בין אם בעלי מגבלה מוטורית או קוגניטיבית, ואת חובתה הנכונה של הקהילה לאפשר להם זאת. התנועה מדגישה את הצד הבריא של הילדים. התנועה שואפת לאפשר לכל ילד בישראל להגיע לסניף וליהנות, ליטול חלק בפעילות חברתית חווייתית ומעשירה, במקומות רבים ככל האפשר ברחבי הארץ, ובכל המגזרים. התנועה שואפת שלכל ילד יהיה סניף ליד ביתו.


בתנועה שישה ערכים עקריים שעל אחד או שניים מתוכם בכל פעם מבוססת הפעולה:

· אני מוביל - יש לי מחויבות ואחריות, כולנו יחד יוצרים מנהיגות משותפת.

· אני יכול - אין דבר שאי אפשר לעשות, הכל אפשרי וכולנו יכולים לעשות הכל

· אני חבר - כולנו חברים, כולנו "ערבים זה לזה".

· אני שייך - יצירת חברה שוויונית בה כולם ירגישו שייכים בלי יוצא מן הכלל.

· אני אוהב - מייצג את "ואהבת לרעך כמוך"

· אני ישראלי - עידוד אהבת הארץ.

Big image

איפה אפשר למצוא אותנו....(רשימת סניפים)

סמל התנועה

סמל התנועה מורכב מקרמבו המעוטר בכנפיים. הקרמבו הינו ממתק ישראלי אשר עקב עדינותו נארז באופן ידני וביחידות, כך גם "כנפיים של קרמבו" יוצרים מקום ומשמעות לכל חניך וחניך עוטפים אותו בחום ואהבה ונותנים לו את המקום שלו לגדול ולהתפתח. הכנפיים בסמל התנועה מייצגות את הרצון להתפתח, לגדול ולעוף.

Big image
כנפיים של קרמבו

הסיפור של אפיק ורותם

אפיק סופיר, הוא נער בן 17, עם שיתוק מוחין ועיוורון. לפני שהצטרף לקרמבו, הוא היה סגור, לא התחבר לאנשים חדשים. הוא היה מסויג ודאג להתרחק מכל מי שטון הדיבור שלו היה נשמע מוזר, או מתריס. המחשב היה החבר היחיד שלו והוא אימץ אותו כאילו היה מיכל החמצן האחרון עלי אדמות. הוא הרגיש שהוא חייב שינוי, אבל לא ידע איך מתחילים.

חברה סיפרה לו על תנועת נוער "מיוחדת" עם שם מוזר כזה שסיקרן אותו מספיק, כדי להחליט להגיע לפעולת ניסיון. מאז הוא כבר שנתיים מאושר. עולמו התרחב ויחד אתו גם הלב. מאז הוא יותר מחובר לעצמו, יותר מחובר לאחרים. מאז שהצטרף לקרמבו, הוא התחיל לחייך ולהאמין שגם לו מגיע להיות מוקף בחברים ובאהבה. מאז שטעם את טעמו המתוק של האושר הוא לא מוכן לוותר עליו. אחרי שנתיים בקרמבו הוא מבין שלכולם יש צרכים מיוחדים, רק שלא אצל כולם הם נראים לעיין. עדיין לפעמים הוא קצת כועס, וחסר סבלנות, אבל הוא למד לא למהר לשפוט. למד להכיל, ולצחוק, ולאהוב. ובעיקר לקבל כל אחד כפי שהוא.

אחרי תקופת התאקלמות קצרה שבה הוא צבר ביטחון וחברים חדשים, אפיק הפך לחונך. במחנה הקיץ של התנועה הוא הכיר את רותם, 14, ילדה מקסימה ואנרגטית, עם צרכים מיוחדים, ומאז הם מחוברים. לפעמים הוא זה שתומך, מעודד ומצחיק, ולפעמים זו רותם שמרגיעה לו את הפחדים. בזכותה אפיק למד לא לפחד מהפחד. בפעם הראשונה בחייו אפיק מרגיש שהוא לא צריך את העיניים, כי מי צריך עיניים כשהלב ממריא? פתאום כל החומות שהקיפו אותו נפלו. חומה אחרי חומה. גם החומה של הבדידות כבר נעלמה.

החברות של אפיק ורותם מורכבת מאלפי רגעים. הדאגה שלהם האחד לשנייה היא אמתית וכנה. קשה לאפיק "לראות" את רותם נסערת ועצובה, ובפעולה האחרונה זה קרה. הם התכנסו באולם שהיה מוכן לריקוד "גיבורי העל" והתיישבו ביחד, כמו תמיד, להכין את גלימת הפאר של רותם. הוא לא יודע איך זה התחיל אבל רותם כעסה, והתרגזה, והדמעות לא איחרו לבא. הוא ניסה להיות שם בשבילה ולהרגיע את הכעס, אבל כלום לא עזר, אפילו לא מילת הקסם הסודית שלהם. הזמן עבר, הגלימות של שאר החניכים שמסביבו כבר היו מוכנות והריקוד הקבוצתי החל, בלי רותם ועם הרבה בכי. הפעולה הסתיימה והסעות כבר הגיעו ורק אפיק לא היה מסוגל לעזוב את המקום. הוא היה חייב לוודא שהחברה הקטנה שלו נרגעה. ולא עזרו ההפצרות ולא ניסיונות השכנוע. אפיק עמד בצד וחיכה. רותם חזרה לאולם והעיניים שלה חיפשו אותו, היא ידעה שהוא דואג לה. אפיק החזיק את ידה בעדינות ושאל אותה בדאגה אם היא נרגעה... היא חיבקה אותו חזק, כמו ביקשה להתנצל על עוגמת הנפש שגרמה לו, וענתה בלחש: "עכשיו כן". הם עמדו ככה מחובקים מספר רגעים ואז החלו ללכת אט אט לכיוון ההסעה. רגע לפני שנפרדו פנתה רותם לסגן החונכת השנייה שלה ואמרה לה: "סגן, אני מבקשת שתשמרי לי עליו" החיוך של אפיק האיר את העולם. הוא ידע שרותם תהיה בסדר. עכשיו הוא יכול לעלות להסעה.