עבודה בגיאוגרפיה
נגב טקסטיל
נגב טסקטיל
נגב טקסטיל הוקמה בשנת 1987 ע"י ל.י.ג.ר מבנים באזור התעשיה של דגרות, והעסיקה כ-60 עובדים.
מפעל נגב טקסטיל עסק בצביעת בדים, אישפורם (הקניית תכונות מסוימות כמו רכות או קושי לבד) ובהדפסה. עיקר העבודה הינה מתן שירותים אלו לתעשיית הטקסטיל בארץ והם נחשבים למפעל היחיד שמתעסק בהדפסת אופנה בארץ. למפעל, הנמצא בבעלות איש העסקים יצחק טזארטס, מחזור מכירות הנאמד
בכ-30 מיליון שקל בשנה.
בית המשפט הורה על פירוק החברה, לאחר שהפכה חדלת פירעון וצברה חובות של כ-12 מיליון שקל.
בקשת הפירוק לנגב טקסטיל הוגשה בנובמבר 2013 על ידי חברת ל.י.ג.ר מבנים, המחזיקה בנכס בו פעל המפעל עד לחודש אוקטובר 2013. לנגב טקסטיל חוב בסכום של 832 אלף שקל לל.י.ג.ר מבנים.
לאחר מאבק תקשורתי ארוך, הופסקה פעילות החברה בחודש אוגוסט 2013 ובחודש אוקטובר 2013 פוטרו כל העובדים. למרות הפסקת הפעילות, המשיכה החברה להחזיק בשטח המבנה בו פעל המפעל. השטח משמש כעת לאחסון עשרות מכונות תעשייתיות ומלאי המצויים לשם מכירתם, כך שהחוב כלפי החברה המשכירה הולך וגדל
במשך 26 שנים יצרו במפעל נגב טקסטיל שבשדרות אריגים צבועים ומודפסים. המפעל שרד מאבקים נגד האשמות בזיהום סביבתי, שרד את פגיעות הרקטות בשל הקרבה לרצועת עזה, ועמד במבחנים קשים נוספים.
בחירת המיקום ויתרונות: המפעל ממוקם בעיר שדרות אשר הוקמה בשנת 1951 והוכרזה כעיר בשנת 1996 .
שדרות נמצאת במחוז הדרום בישראל וצפון הנגב, סמוך לקצה הצפון-מזרחי של רצועת עזה ,לכן מופיע בשם החברה "נגב" טקסטיל.
שדרות הוקמה כעיירת פיתוח שיועדה להיות עיר שתושביה עוסקים בתעשייה. בעיר אזור תעשייה גדול ומפעל תעשייה אף מופיע בסמל העיר.
המיקום של מפעל "נגב טקסטיל" היה בעיר שדרות על מנת לפתח את אזור הנגב וכדי שלאזרחי העיר תיהיה עבודה נוחה וקרובה אל ביתם.
זה היה מפעל הצביעה וההדפסה לאופנה האחרון בישראל והוא שימש עוגן לתעשייה המעסיקה כ־1,000 עובדים המפוזרים ברחבי הפריפריה הישראלית.
המקום נתן עזרה ותמיכה לאזרחי שדרות אשר רוצים לעבוד, וטקסטיל לא צריך מקום קריר מכיוון שטקסטיל זהו לא דבר אשר צורך הרבה דברים.
חסרונות המקום:
המפעל נמצא בבחלק הצפוני של מדבר הנגב שזהו מקום צחיח והוא לא קרוב אל ערי המרכז של המדינה, כמו לדוגמא תל-אביב, לכן תושבי אזורי הצפון ,כרמיאל או בחיפה למשל, לא יכולים לעבוד שם מכיוון שהם רחוקים מאוד.
עוד חסרון שיש למיקום של נגב טקסטיל הוא ירי הקסאם המתמשך מאז תחילת שנות ה-2000 גרם להדרדרות בכלכלת העיר ובתעסוקת תושביה. לפי טענת ועד העסקים הקטנים בשדרות (2008) לפחות 20% מהעסקים הקטנים שהיו קיימים לפני 2001 נסגרו או עברו ליישובים הסמוכים (נתיבות, אופקים, אשקלון, קריית גת) וחלק נכבד מאותם 20% אף הכריזו על פשיטת רגל.
מצורף גרף על נתוני אוכלוסיה בשדרות ,בשנת 2012 לדוגמא :
המצב הכלכלי של חברת "נגב טקסטיל": הפסד של 8.4 מיליון שקל מתחילת 2010
ראה טבלה להמחשת המצב הכלכלי שחווה המפעל נגב טקסטיל:
נגב טקסטיל סגר ב-10/2013 סופית את שעריו ו־60 עובדיו פוטרו, לאחר שפעילותו הופסקה למעשה כבר באמצע אוגוסט.
שר הכלכלה נפתלי בנט הסביר למה סירב לבקשה למענק בגובה 3 מיליון שקל: "אם היינו מתקפלים, היו מגיעות מאות תביעות דומות". דו"חות המפעל שהגיעו לידי כלכליסט חושפים שנים של הפסדים כבדים; ח"כ עמר בר לב: "הפתרונות להצלת המפעל היו ועודנם רבים ומגוונים"
הפחתת המס על טקסטיל הכריעה את המפעל:
ניתוח תוצאות הפעילות בחודשים האחרונים של 2013 מצביע על הפסד של יותר מ־200 אלף שקל בחודש. הגירעון בהון החוזר הגיע ל־3.5 מיליון שקל והגירעון בהון העצמי, לאחר ניכוי הלוואות בעלים והון מניות, הגיע לכ־4 מיליון שקל.
אדר תיאר אז את מצבו הנוכחי של המפעל: "עד לאחרונה ההכנסות היו בסביבות ה-25 מיליון שקל בשנה, ואז התנהלנו באיזון או רווחיות מסוימת. עם החשיפה הגדולה של מוצרי טקסטיל ליבוא, ירד המחזור ל-15-17 מיליון שקל בשנה. במקביל כל התשומות שלי עלו. הייתי משלם 350 אלף שקל אנרגיה בחודש, אני משלם היום 450 אלף שקל אנרגיה בחודש. מים שילמתי 110 אלף שקל, היום אני משלם 140 אלף שקל בחודש. היום אני מפסיד 200-250 אלף שקל בחודש תפעולית".
מהדו"חות הכספיים הפנימיים של נגב טקסטיל עולה כי הפעילות היתה הפסדית כבר לפני ארבע שנים, אך את הירידה המשמעותית בהכנסות והתעצמות ההפסדים חווה המפעל ב־2012, שבמהלכה הופחת שיעור המס על טקסטיל לאפס. המס אמנם הועלה בחודש מאי האחרון ל־6%, אולם הנזק כבר נגרם.
ממשרד הכלכלה נמסר: ''תעשיית הטקסטיל בישראל הצטמקה מאוד בשנים האחרונות על רקע תחרות הולכת וגוברת בשווקים הבינלאומיים ותהליכי גלובליזציה של מערכת הייצור והסחר העולמית.
מגיש:אלעד כליף