מסגור, עיצוב סדר יום
הבנייה חברתית של המציאות
מסגור, עיצוב סדר יום, הבנייה חברתית של המציאות. דנוטציה/קונוטציה, מדיה מסורתית מול דיגיטלית ועוד.
אירועים דרמטיים מחדדים תופעות קיימות. בשגרה אנחנו לפעמים מתקשים לאתר תופעות כמו מסגור, עיצוב סדר יום והבניית מציאות כיוון שאנחנו חלק מהתרבות שבתוכה זה מתבצע וחלק ניכר מהתופעות "שקופות" וקשות לאיתור.
בזמן אירועים דרמטיים מתחדדות התופעות הללו ומבליטים מגמות קיימות.
ביום שני, 30.10.23, לצד המשך הלחימה בעזה התרחשו שני אירועים דרמטיים וחריגים:
1. חמאס שחרר סרטון של שלוש נשים חטופות,
2. צה"ל שחרר את אורי מגידיש, חיילת שנחטפה ב-7.10 על ידי החמאס.
כדאי לשים לב לעמודי השער של העיתונים היומיים למחרת
ערוצי הטלוויזיה והמדיה הדיגיטלית יכולים לעבור לסיקור בשידור ישיר על פי האירועים שמתרחשים ולכן עברו לשדר מביתה של החיילת שחולצה ולקיים דיונים על צילומי הנשים מהשבי. לעומת זאת, עיתונים מודפסים יוצאים פעם ביום ואין להם את הגמישות לעצב סדר יום על פי האירועים בזמן שהם מתרחשים. לכן הם חושפים תופעות מעניינות.
ראו לדוגמה, הפער בין עמוד השער של העיתונים בעמוד הבא
כמה נקודות בולטות:
· עיתון הארץ מבליט את החטופות שנשארו בשבי ופחות את החיילת ששוחררה; ידיעות אחרונות חוגג את השחרור ואינו מראה כלל את החטופות, ישראל היום מדגיש את החיילת ומציין גם את החטופות ואילו מעריב יוצר סוג של איזון ומציב את שני המקרים – השמח והעצוב – בהקשר הכללי של הלחימה.
· האם השחרור הוא על רקע השבי (הארץ) או השחרור הוא החשוב והשבי ברקע (ידיעות)? אולי שני האירועים הם חלק מהתרחשות גדולה יותר (מעריב)?
· באיזו מידה להדגיש אירוע ובאיזו מידה להזכיר את ההקשר (בצילום/טקסט/מילים מסוימות)?
· באיזו מידה להדגיש את השמח והחריג ובאיזו מידה להזכיר את העצוב והפחות חריג?
· כדאי גם לבחון בלינק שלמעלה את העיתונים החרדיים שצריכים לדווח על האירועים הכל כך חריגים ובולטים, אבל אינם יכולים להראות צילומים של נשים בעיתונים.