"הרמב"ם של דורנו"

מגזין בי"ס ממ"ד ניסויי "חורב"- בעריכת תלמידי כיתה ה'

הרב יוסף והרבנית ברכה קפאח זצ"ל







הרב יוסף קאפח זצ"ל

"גואל תורתן של ראשונים ומאיר עיני הדור בתורת הרמב"ם"

איש האמת והענווה, רב, פוסק ומנהיג, חבר בית הדין הרבני הגדול, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, מתרגם מהדיר ומפרש כתבי הרמב"ם וכתבי ראשונים.

חתן פרס ישראל לשנת תשכ"ט (1969) במדעי היהדות.


הרבנית ברכה קאפח זצ"ל

"פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה"

אשת חסד ואמונה, פעילה חברתית, יזמית ומורת דרך לרבים,

כלת פרס ישראל ‏לשנת תשנ"ט (1999) על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

הרב יוסף והרבנית ברכה קאפח

ילדות הרב/ נחמן דוידוב

הרב קאפח נולד בי"ב בכסלו תרע"ח בעיר הבירה צנעא שבתימן,לאביו הרב דוד שהיה מגדולי המומחים בתורת הדקדוק. בגיל שש התייתם מאביו ומאמו, גדל והתחנך בבית סבו הרה"ג יחיא קאפח, מגדולי רבני תימן בדורות האחרונים, שאף כיהן כחכם באשי של תימן.

הילד יוסף למד אצל הרבנים הרב שלום קורח והרב יחיא נסים מנצורה, לימודי קודש ומדעים כגון: חשבון, קריאה וכתיבה בערבית, חשבון ואסטרונומיה, דרכי עשיית הדיו והכנת הקלף. אחרי שגדל מעט, עבר ללמוד אצל סבו ונמנה עם צוות תלמידיו בהעתקת כתבי יד עתיקים וספרים קודמים, ושם רכש את חיבתו להצלת כתבי יד וחיבורים נדירים. הוא התלווה לסבו בחיפוש אחרי כתבי יד בגניזות העתיקות בתימן, וגופו הקטן עזר לו להגיע למקומות צרים ודחוקים כדי לגאול עוד חיבור שנשכח מהעולם. בדרך זו ניצלו כתב יד של פירוש המשנה לרב נתן אב הישיבה שקדם לרמב"ם, שו"ת הריטב"א (הרב יום טוב בן אברהם אלאשבילי) שהיה העותק היחידי בעולם ונשמר בתימן, כתב יד שו"ת ראב"י אב"ד (רבי אברהם בן יצחק, דיין בנרבונא), שו"ת הראב"ד (הרב אברהם בן דוד, בעל ה'השגות' על הרמב"ם) וספרו 'בעלי הנפש' עפ"י כתב יד היחידי בעולם, שו"ת רבנו תם (נכד רש"י), תיעוד של פסקים מתקופת הגאונים (פירוש קדום מלפני 900 שנה על הרי"ף למסכת חולין) ועוד. לעיתים אף דחק הילד יוסף חיפש, על פי בקשת סבו, בבורות של גניזות בבתי כנסת ובבתי עלמין על מנת לדלות משם כתבי יד עתיקים, נדירים וחשובים.

הרב בצעירותו / ליאם תורג'מן

יוסף הצעיר למד בבית סבו את מסורת השפה הערבית הקדומה של תקופת ימי הביניים, תקופת רבי סעדיה גאון והרמב"ם, שכבר נשכחה מהעולם.

הוא למד מדעי הטבע, זואולוגיה וביולוגיה ועוד, משום שמדעים אלו נחשבו בעיני סבו כלימודי קודש וכמצווה, כפי שהרמב"ם החשיבם, לדעת ולהכיר את הבריאה של הקב"ה ומתוך כך להגיע לאהבתו.

סקרנותו של הקב יוסף בצעירותו לא שקטה, והוא אף למד לעבר עורות, לצוד נחשים ועקרבים, לנתח בעלי חיים להתחקות אחרי דרך התנהגותם בטבע.

ילדות הרבנית / אברהם טאדלה


הרבנית ברכה נולדה בשנת תרפ''ב (1922) בצנעא בירת תימן, ליוסף ונעמי צדוק. אביה היה סוחר בדים אמיד. לאחיה הי בית מלאכה לצורפות בחצר הבית. מגיל שמונה ועד לנישואיה עבדה ברכה כעוזרת לאחיה בבית המלאכה, בעיקר בהתכת כסף כהכנה לעבודת הצורפות. כמקובל בקרב יהודי תימן באותה תקופה, היה אביה מלמד תורה את הבנים בלבד, והיה מכנס את אחיה לשיעור קבוע. משראה מה רבה סקרנותה של בתו, התיר לה לשבת בקרבתם ולהקשיב ללימודם.

נישואי הרב והרבנית/ משה סאלם

אחרי פטירת סבו, חששה משפחתו שיחטפו את הרב יוסף היתום ויאסלמו אותו בכוח, כפי חוק האסלאם בזמנם, וכפי שאכן כמעט אירע, ולכן דאגו לחתן את הנער עם בת דודתו, שהיתה בת אחת עשרה בלבד, ולימים נודעה כרבנית ברכה קאפח, הידועה במפעלי החסד שלה וזוכת פרס ישראל על מפעל חייה.

לאחר הנישואין, עבד הרב יוסף למחייתו בצורפות, מלאכה חשובה ואמנותית שעברה במסורת משפחתית במשך כשלוש עשרה דורות. מהר מאוד התגלה כמומחה ביותר במלאכת הצורפות, ומסורות מקצועיות רבות היו נחלתו הבלעדית. עד היום שמורים ממעשי ידיו במקומות שונים, ואף שולחן וארבעה כסאות זעירים מעוטרים ומקושטים שהיו עשויים מזהב שהכין כתשורה לרעייתו.

השאיפה לציון / ליאם תורג'מן

בשנת תש"ג )1943) יצאו אמה של ברכה ואחיה הנותרים בתימן את צנעא ופניהם ארצה.

עצב הפרידה והבדידות שחשה היו קשים.

בצר לה, הלכה אל בית הכנסת על המשפחה, פתחה את ארון הקודש, בכתה בתפילה לרבונו של עולם והשיחה את אשר על לבה עד שהוקל לה.

צערה לא נעלם מעיני בעלה אשר חשב עוד טרם נישואיו לעלות ארצה, זמן קצר לאחר מכן בישר לה על עלייתם המתוכננת לארץ ישראל ובקש ממנה את עזרתה בהכנות למסע.

ההכנות נעשו בצנעה מתוך החשש שבני הקהילה יקשו על עזיבתם בשל מעמדו המרכזי של הרב.

בכ"ג אייר תש"ג, בהיותה כבת 21 יצאה עם משפחתה למסע על שיירת חמורים בדרכם לעדן.

אל המסע הצטרפה גם סבתו של בעלה אשר קיוותה לשוב ולראות את בנה שעלה לארץ שנים רבות קודם לכן.

השיירה יצאה מצנעא ועברה בין השאר בערים ובכפרים מעבר, דמאר, ירים, קעטבה ולחג'.

מחמת החום בשעות היום, התקדמה השיירה בעיקר בלילות.

לאחר כשלושה וחצי שבועות של נופים ומראות, תלאות, מפגשים עם מכניסי אורחים, שטורי גבולות וגובי מיסי דרכים, הגיעו לעיר הנמל עדן.

בעדן, בהמתינם לאשרה, נפטרה סבתו של בעלה, וכשבועיים לאחר מכן הלך לעולמו גם בנם הצעיר בן השלוש, יחיא.

האבל היה קשה מנשוא.

בני הזוג הותירו מאחוריהם שני קברים, בלב כבד עלו על אוניה עם שני ילדיהם בדרך לפורט סעיד ומשם נסעו ברכבת ארצה.

כשלושה חודשים לאחר יציאתם את צנעא, בכ"ח באב תש"ג, הגיעו בני משפחת קאפח לארץ וקבעו את מקום מושבם בתל אביב.

בית אחד עולם ומלואו - פרומו

העלייה לארץ / אברהם טאדלה

בשנת תש"ג (1943) ,בגיל 26 , החליט שהגיע הרגע לעלות לארץ ישראל הקדושה. בתוך שבועיים מכר את סחורתו במחיר הפסד, וזאת כדי להקדים את העלייה כמה שיותר.הרב ואשתו עלו עם ילדיהם: דוד – שהיה כבן שבע, נעמי – שהיתה כבת ארבע, ויחיא הקטן – שטרם מלאו לו שלוש שנים. גם הסבתא הרבנית נעמה, אשת הרה"ג יחיא קאפח זצ"ל הצטרפה אליהם.

תלאות הדרך , והפתעות הסביבה לא הרפו מרצונו לזכות לעלות לארץ הקודש, ולצערנו , הרבנית הישישה לא עמדה בתלאות הדרך ונפטרה. גם בנו הקטן התקשה להתמודד עם המסע המפרך , חלה ונפטר .הרב יוסף קאפח חש על בשרו את ייסורי העלייה לארץ ישראל , והקריב שני קרבנות חשובים בחייו .

בהגיעו לארץ ישראל , התגורר עם משפחתו תקופה קצרה אצל דודו בתל אביב , ואח"כ שכרה המשפחה דירת חדר באזור . הרב חי בצנע ובצמוצם , ובלילה נהג לישון על מיטה מתקפלת שנפתחה מחוץ לדלת הכניסה .

השנים הראשונות בארץ / ליאם תורג'מן

לא קלים היו ימיו בתל אביב, וגעגועיו לחיים המסורתיים בתימן הביאו אותו להעלות את הכתב את 'הליכות תימן', שם תיאר בפרוטרוט ובדיוק נמרץ את חיי תימן בכל תחומי החיים.

לא היה בדעתו להוציא לאור ספר זה, אך לימים יצא הספר לאור והביא תועלת רבה לבני תימן, ללומדי תורה ולחוקרים.

לפרנסתו, חזר הרב קאפח לעבוד בעבודת הצורפות, בתחילה כשכיר ולחר מכן כעצמאי, ותקופה קצרה אף התפרנס גם מכתיבת מזוזות.

במשך שהותו בארץ, הרגיש הרב שסוגיות רבות ונושאים תורניים החלו להיטשטש בזיכרונו מפאת הזמן הרב שעליו להקדיש לפרנסה ומיעוט הזמן שהצליח להקדיש ללימוד תורה, ואז החל לחפש מסגרת תורנית בה יוכל להמשיך את השקידה והעמקה שידע בתימן.

הרב בחר ללמוד בישיבת 'מרכז הרב', הישיבה המרכזית העולמית של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל.

הרב יוסף קאפח נמשך לישיבתו בגלל סבו שהחליף מכתבים עם הרב קוק.

עוז רוחו וגבורתו של הרב קוק, ראייתו הלאומית ארוכת הטווח ואהדתו למפעל ההתיישבות הציוני-שבו את ליבו.

פועלו של הרב/ שובל דוח

גולת הכותרת של מפעלו הספרותי היה הוצאת מהדורה מתוקנת של 'משנה תורה' לרמב"ם, מתוך כתבי יד תימניים שנחשבים כמדויקים והמהימנים ביותר בעולם, עם לקט של כשלש מאות מפרישים, ועליהם הוסיף את פירושו, שיתרונו הגדול הוא בכך שהוא פירוש הרמ"בם על פי דברי הרמ"בם משאר חיבוריו שהיו כתובים בערבית, וכך יישב מאות קושיות הנשאלות על הרמ"בם, בבחינת דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר.

בדרכו, היה הרב חוליה המקשרת את דורנו לדור ההמשך של חכמי 'תור הזהב' שידעו לשלב בין הלכה להגות, בין פסיקה לפילוסופיה, בין תורה למדע, כי "אין שלמות דתית ללא ידיעת ה' והנהגותיו בעולם הזה".

יהדות תימן נחשבה כ'שמורת טבע' של היהדות העולמית האותנטית וזאת משום אי נדידתם של היהודים מחוץ לתימן, שמרנות של מנהגים ומסורות, ומדיניות בידוד של השלטון המוסלמי הקיצוני, שיצרה מציאות חיים שתאמה מאוד למציאות החיים בתרופת חכמי המשנה והתלמוד. חוקרים רבים מכל העולם עלו לביתו של הרב קאפח כדי לשאול, להתייעץ ולברר מסורות קדומות של מנהג והלכה, קריאה ולימוד בספרי הקודש.

הכתובת לכל שאלה / קובי מזרחי

את ספריו היה נוהג הרב קאפח לכתוב על שולחן

עץ פשוט ובישיבה בשיכול רגליים על ספסל כך ישבו אבותינו הוא אמר וטען כי בדרך זו הוא יכול להתרכז כראוי גדולתו של הרב חצתה מגזרים והשקפות כאשר הרבי מליובביץ התקשה בהבנת הרמב"ם עצר את שיעורו עד קבלת תשובה מהרב קאפח הגרי"ז מבריסק מנהיג העדה החרדית נהג אף הוא לשלוח אל הרב קאפח שאלות בהבנת הרמב"ם וביקש לקבל ממנו את נוסח הרמב"ם המקורי על פי כתבי היד הספרייה של הרב היתה גדולה ומוגנת, והחילה ספרי מדרש ופסיקה ספרי שו"ת ומחשבה, כתבי יד נדירים וספרים חדשים ספרי מדע ואף ספרות יפה. גם ספריו של ידידו ש"י עגנון היו בספריה של הרב קאפח ובהם הקדשה אישית ממנו הרב עודד את תלמידיו לשרת בצבא וראה זאת כמצווה גדולה ובזמן שהיתה סכנה ממשית לאחיזתנו בהר הבית היה הראשון שחתם על עצומה שדרשה מהרבנות הראשית לקבוע מהם ה"מקומות בשטח הר הבית המותרים בכניסה על פי הדין, עם הגבלותיהם ותנאיהם כך שאפשר יהיה להקים מקום תפילה קבוע ליהודים על הר הבית בשטח שהכניסה אליו מותרת ללא כל חשש.

לומדים עם הרב / קובי מזרחי

במהלך כל שנות מגוריו בירושלים לימד הרב שיעורים קבועים בקהילתו, בבית הכנסת "אבי דוד". סדרי השיעורים היו קבועים בימי ראשון שיעור מחשבה והלכה בימי חמישי שיעור בהלכה ובכל יום שיעור בגמרא בשבת התקיים שיעור קבוע במשניות מעלות השחר עד זמן שחרית, ואחה"צ משעה אחת עד לזמן מנחה התקיים שיעור ארוך בגמרא ובמשנה תורה. במשך עשרות שנים לא ביטל אף שיעור קבוע כפי שהעידו תלמידיו כשהציעו לרב לצאת לחופש אמר כי ה"החופש שלי הוא הרמב"ם". תלמידיו העידו כי אף על פי שהיו יושבים כתלמידים לפני רבם, נתן הרב בענוותנותו את התחושה שהם יושבים כחבר מול חבר.

סדר היום של הרב / שובל דוח

בכל ימיו היה משכים לבית הכנסת עוד לפני השעה ארבע, ומיד כשחזר מן התפילה פנה לעבודתו בבית הדין, ולאחר פרישתו נכנס לחדר עבודה. מעולם לא נח בצהרים, ואת שנתו המעטה השתדל לכוון לתחילת הלילה, שעה שאנשים עדין ערים, כדי שיכול לקום ללמוד בשעות הקטנות של הלילה, שעות השקט והדממה. בכל ערב שבת הקדים לבוא לבית הכנסת כדי לחזור על פרשת השבוע בספר התורה בו יקראו מחר ,ואם יש צורך לתקנו. כך לא נמצאו טעויות בשעת קריאת התורה בבית הכנסת של הרב קאפח. גדולתו של הרב פרשה כנפיים למרחקים, וזאת משום שנדיר היה למצוא בדמות אחת כישורים ייחודיים כה רבים, כפי שנמצאו אצל הרב קאפח.

ירושלים, מפעל רקמה/ נחמן דוידוב

בשנת תש"ו (1946) עברו בני המשפחה להתגורר בשכונת נחלת אחים בירושלים . בשל החיים שנרקמו בין תושביה התחבבה השכונה על הרבנית ברכה עד מאוד. הרבנית חיפשה מקור פרנסה לה ולנשים נוספות בשכונה. היא רקמה מפות שולחן והלכה למכור אותן לחנויות. התוצרת נשאה חן בעיני בעלי לחנויות, והם בקשו מוצרים נוספים. היא שבה לביתה, רקמה שוב מפות וניסתה את כוחה ברקמה על פרטי לבוש . היא לא ידעה לשרטט גזרות, אך נזכרה בדברי אביה שחינך אותה להמנע מבטלה: "אם אין לך מה לעשות, פרמי שמלה ותפרי אותה חזרה", כך פרמה בגדים, התבוננה, למדה מהם, שרטטה גזרות, רקמה ותפרה.

לאחר כ-13 שנים במקביל לעבודה כמנהלת מפעל רקמה, החלה לטפל בזקנים, לרחוץ, לכבס, לנקות, להאכיל ולשמח, בגוף ולא על ידי שליח.

הרבנית השקיעה את רוחה ומרצה בעבודות התנדבות, עד יומה האחרון ממש.

Big image

מפעלי החסד של הרבנית / קובי מזרחי

הרבנית ברכה קאפח מגלמת ערך נעלה של מסירות לסביבה ולקהילה ומעניקה אור ופתח של תקווה לאלפי אנשים קשי יום, קשישים וחולים, שהחיים לא האירו להם פנים. היא סייעה ברוחב לב ומסירות לאלפי משפחות ברוכות ילדים, החל באספקת מזון ובגדים ובסיוע בני מצווה ולזוגות נישאים מעוטי יכולת וכלה בייזום מפעלים חינוכיים, קייטנות ופעולות חברתיות לשכבות החלשות. היא ידועה במפעל הענק שלה, מפעל "קמחא דפסחא", לקראת כל חג פסח ובפועלה ובתרומתה הגדולה לטובת חיילי הצה"ל.

על פעילותה זו זכתה באותות הערכה רבים בהם פרס ישראל אות הנשיא למתנדב מגן שר העבודה והרווחה פרס הציונות הדתית למנהיגות והגשמה ועיטור הכבוד –יקירת ירושלים. זאת הסיבה שכונתה בפי הציבור "הרבנית ברכה קאפח".

הרבנית קאפח מספרת על מעשי חסד

הענווה של הרב / ליאם תורג'מן

ענוותנותו וסבלנותו של הרב קאפח היו לשם דבר, וכל מי שהיה קרוב אליו הבחין מיד בדמות המקרינה את שלטון והשכל על הגוף.

בדיבורו, בדרך הילוכו, בהליכותיו, ואף בישיבתו בעת שהיה רכון על ספריו או שעה שהבעיר את תורתו לתלמידיו-אפשר היה לחזות באדם שכל מילה היוצאת מפיו מדודה ושקולה.

אף את ידו לא היה מזיז לחינם רגילים בני אדם בשעה שלומדים או מרוכזים בדבר מה, לזיז רגליהם באי שקט מסוים, אך הגר"י קאפח בשכלו החד ובמודעות עצמית גבוהה שלט על תנועות גופו והיה מרוכז במעשיו ללא רבב.

לעתים כאשר היו נכנסים לחדרו אפוף הספרים, היה צורך לקרוא לו על מנת שירים את ראשו מספרו, שאם לא כן לא היה מבחין כי נכנס מישהו לבקרו.

יהודים רבים מכל העדות, גברים ונשים, היו מתקשרים אליו או עולים לביתו ללא תיאום וללא מתווכים, והרב היה עונה להם כדרכו נועם ובאדיבות ללא גבהות וכבוד.

כאשר הרב היה מקבל שאלה בכתב עם מעטפה מבוילת עבור התשובה, שעליה נכתב התואר 'הרה"ג' או 'הרב' מצורף לשמו, היה נוהג למחוק בעט את הכינויים לשמו, ומשאיר רק "יוסף קאפח".

פטירת הרב/ אברהם טאדלה

בהגיעו לגבורות , גיל השמונים , חש הרב כי כוחותיו אינם עמו כשהיו בעבר , ועל אף זאת , המשיך ללמוד וללמד והספיק להכין עוד חמישה ספרים שיצאו לאור . בשבוע האחרון לחייו , רמז הרב לאחד מידידיו כי הגיע הסוף , ואף לתלמידיו אמר כי זהו השיעור האחרון . הם סברו כי זהו השיעור האחרון כי ביום המחרת יש תענית , אך הרב התכוון למשהו אחר . ביום חמישי , צום י"ז בתמוז התש"ס )2000(, הרב לא הלך לבית הכנסת כי לא חש בטוב , ואף השיעור הקבוע לא התקיים. בשעה שתיים עשרה בלילה, ראתה הרבנית את הרב קאפח יושב בחדרו ולומד והוגה בתורה, ופניו כפני מלאך . בשעה שתיים בלילה התעוררה וצעדה לכיוון חדר עבודתו ומצאה את הרב ללא רוח חיים, שרוע מול הכניסה לחדרו , עיניו עצומות ופניו מביעות שלווה. לאחר מכן מצאו שספרו פתוח בסוף פרשת ''תצווה" בדברי אבן עזרא המביא את מדרש רבה: "צורת יעקב אבינו חקוקה תחת כסא הכבוד…". בי"ח בתמוז, יום שנשתברו הלוחות, נתייתמנו כולנו מגדול הדור . באחד ההספדים, ספד לו הרב מרדכי אליהו, ואמר כי מי שרוצה לדעת כיצד הרמב''ם היה מתנהג, היה צריך לראות את הרב קאפח בהנהגותיו כי הוא היה "הרמב"ם של דורנו"

פטירת הרבנית/ משה סאלם

פטירתה

הרבנית ברכה קפאח הלכה לעולמה בירושלים, בכ"ג בכסלו תשע"ד.

היא היתה מעיין נובע של עזרה לזולת. ממוסד חסד של איש אחד הפכה למנהיגה של מתנדבים השתגייסו בהשראתה, בפעילות החסד שכל כך אהבה עסקה עד יומה האחרון. בכח רצון עז ובכוח האמונה, בחיוניות ובצנעה נגעה בעולמם של רבים, עשירים ועניים, נותנים ומקבלים והטביעה את חותמה בעולם ובלבבות.

חיבריו של הרב / גבריאל מנחימוב

  • חיבורו הגדול הוא ההדרת ופירוש כל ארבעה- עשר ספרי משנה תורה של הרמב"ם. הוא תיקן את נוסח הספר על פי כתבי יד קדומים ומדויקים (מהדורתו נחשבת עד היום לאחת המהדורות המדויקות), וכתב פירוש מקיף לכל הספר.

  • הרב יוסף קאפח- כתבים- שני כרכים ובהם אוסף כתביו ומאמריו.
  • הליכות תימן- על מורשת יהדות תימן.
  • שו"ת הריב"ד
  • שיחת דקלים- קונטרס שכתב בהיותו בן 17 (התגלה לאחר פטירתו), בו מתואר ויכוח אודות אמיתות תורת הקבלה וקדושתה, בין "יוסף" (המחבר) לבין "צפנת" (יהודי מכובד המציג את גישות המתנגדים לקבלה). ספר נכתב כתוצאה מהפולמוס הגדול סביב הנושא שהתעורר בתימן ובעקבות התנגדותו של סבו אל הקבלה.
  • המקרא ברמב"ם- מפתח לפסוקים המובאים במשנה תורה.
  • ערך את תכלאל "שיבת ציון" ותכלאל "שיח ירושלים".

הוקרה והערכה

בחייהם זכו הרב והרבנית לתעודות הוקרה ופרסים רבים.


הרב קאפח / אברהם טאדלה


  • תשי"ז – פרס הרב קוק, על "מאור האפילה"
  • תשכ"ג – פרס ביאליק, על "הליכות תימן".
  • תשכ"ד- פרס הרב קוק על המשנה לרמב"ם
  • תשכ"ט- פרס ישראל במדעי יהדות
  • תשל"ב- פרס הרב מימון על "מורה נבוכים"
  • תשל"ד- פרס ביאליק
  • תשמ"ו- פרס הרב קוק על המשנה תורה לרמב"ם
  • תשמ"ז- פרס כץ
  • תשנ"ד- פרס יצחק בן צבי על מפעל חיים
  • תשנ"ז- תואר ד"ר לשם כבוד מאת אוניברסיטת בר אילן
  • תשנ"ז- פרס הרב מימון על משנה תורה לרמב"ם


הרבנית קאפח/ שובל דוח


  • תשל"א -פרס על מעשי אזרחות טובה בירושלים
  • תשל"ט - אות שנת השלושים לנשים בישראל,
  • תשמ"ג - תעודת כבוד
  • תשמ"ד - הדלקת המשואה
  • תשמ"ט –פרס השר לענייני דתות
  • תשמ"ט - תעודת הוקרה מאת האגודה למען החייל
  • תש"ן - אות הנשיא למתנדב
  • תשנ"ג - עיטור כבוד-יקירת ירושלים
  • תשנ"ז - פרס הצטיינות הדתית למנהיגות והגשמה
  • תשנ"ט - פרס ישראל על מפעל חיים
  • תשנ"ט-אות הוקרה מאת תנועת אמונה
  • תש"ס- תואר יקירת העדה התימנית
  • תשס"ב- פרס ירושלים למנהיגות רוחנית, קהילתית וחינוכית
  • תשס"ח- אות ראש העיר לארגונים ולמתנדבים מצטיינים