המלוכה בישראל
שם המורה : ארביב גבי
מבוא לספרים העוסקים בתקופת המלוכה: מלכים ודברי הימים
סֵפֶר מְלָכִים הוא אחד מספרי הנביאים בתנ"ך, ועוסק בקורותיו של ישראל למן ימיו האחרונים של דוד ועד גלות יהודה.
הסיפורים באים בסדר כרונולוגי, ומביאים את תקציר ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה, מעשיהם והאירועים בארץ בתקופתם.
ספר מלכים אינו מתחיל בראשית ימי המלוכה אלא רק בשלהי ימיו של דוד המלך. הוא מסתיים בחורבן בית ראשון, כליאתו של המלך יהויכין, ולבסוף שחרורו בידי מלךבבל.
הסיפורים הם מגמתיים ובאים להוכיח שקיים קשר בין התנהגות העם לבין מתנת המלוכה, שקיבל העם לאחר שנים רבות של בקשות משמואל וקודמיו. תקופה המלוכה נחשבה בעיני העם לתקופה של שגשוג מדיני, ביטחון ושלום, וכן הכרה פוליטית בריבונות הלאומית של העם ובסמכותו של המלך כריבון שלו.
י הַיָּמֶים הוא ספר מספרי המקרא, בתנ"ך היהודי כלול הספר בחלק הכתובים, ובביבליה הנוצרית מכונה הספר Παραλειπομένων (פאראליפומנון) בתרגום השבעים היווני או Chronicorum בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול בספרות ההיסטוריה שבברית הישנה. הספר מציג בראשיתו סקירה גנאלוגית מאדם הראשון עד למשפחות שנים עשר השבטים וצאצאיהם, לאחר מכן הוא סוקר כרונולוגית את קורות עם ישראל מסוף תקופת מלכות שאול ועד לחורבן ממלכת יהודה והצהרת כורש.
חוקרי המקרא מתארכים את חיבור ספר זה לתקופה הפרסית, סביב המאה הרביעית לפני הספירה, כאשר המסורת היהודית מייחסת את תחילת חיבורו לעזרא הסופר, ממנהיגי היהודים בתקופת שיבת ציון, ראשית התקופה הפרסית. ואת סיום חיבורו לנחמיה.[1] בדור זה, שבו מהגלות יהודים בני השבטים יהודה, בנימין, ולוי שלא ידעו את ייחוסם. לכן עזרא כתב את הספר בשבילם וניתן לראות כיצד זה בא לידי ביטוי בשני מאפיינים של הספר: א. הספר כולו מלא בייחוסים מימי האבות עד לימי החורבן. ב. היהודים שעלו, כאמור, הם מבני שלושת השבטים שהיו בממלכת יהודה (שאר השבטים בממלכת ישראל גלו ונעלמו). לכן, הספר מתייחס רק לממלכת יהודה, וממלכת ישראל כמעט ולא מוזכרת בו כלל.