נשות אירופה, מתי יישמע קולכן?!

הצטרפי גם את אל קונגרס הנשים הבינלאומי בהאג

נשים- אל תתנה יד לשיגעון הזה!

ימי מלחמה טרופים עוברים על אדמותינו! מליוני גברים נותרו בשדה הקרב. הם לא יזכו עוד לראות את מולדתם...אדמת אירופה ספוגה בדם...אין שפה בעולם העשירה דיה כדי לתאר סבל כה רב. והמלחמה ממשיכה

להשתולל! נשות אירופה, מדוע לא נשמע קולכן? האם אתן טובות רק בגילויי סבלנות וסבל?..נסו לפחות לשים מקל בגלגלי המלחמה רוויי הדם, ועשו זאת בצורה אמיצה ואנושית, כיאה להיותכן נשים! אל תתנו יד לכל פעולה שתתרום למטרות המלחמה! אל תתנו יד לשיגעון הזה! (גוסטבה היימן, 1915)

בואי להשמיע את קולך בקונגרס הנשים הבינאלומי שיתקיים בהאג ב-12 באפריל 1915!

בפברואר 1915 נפגשה קבוצת נשים מבלגיה, מבריטניה ומגרמניה באמסטרדם, להכין קונגרס נשים למען השלום ולקבוע את מטרותיו: הבעת מחאתן של הנשים נגד המלחמה, חיפוש דרכים להביא לסיומה, וניסוח עקרונות לשלום בר-קיימא לצד דרישה לשוויון פוליטי לנשים. למרות קשיי התקשורת והתנועה בעת מלחמה, הן החלו מייד בפעילות נמרצת לגיוס נשים לקונגרס. בסופו של דבר, השתתפו בקונגרס בהאג 1,136 נציגות מ- 12 מדינות: אוסטריה, איטליה, ארה"ב, בלגיה, בריטניה, גרמניה, דנמרק, הולנד, הונגריה, נורווגיה, קנדה ושוודיה - חלקן מדינות שהיו במצב מלחמה זו עם זו וחלקן מדינות נייטרליות. משתתפות הקונגרס דחו את התפיסה הסטריאוטיפית של חלוקת התפקידים בחברה, בייחוד בעת מלחמה. הן סירבו לראות את הנשים בעת מלחמה רק כמי שנתונות להגנת הגברים, שכל מה שנדרש מהן הוא לתמוך ולסייע, לטפל ולעודד. הן תבעו לעצמן את הזכות ואת החובה להשמיע את קולן, וקראו לכל הממשלות המעורבות במלחמה לפתוח במשא ומתן לשלום, שיתבסס על זכות ההגדרה העצמית לעמים ועל הכרה בזכויות מיעוטים. הן תמכו ברעיון של הקמת בית-דין בינלאומי, שיהיה בכוחו להטיל סנקציות פוליטיות, מוסריות וכלכליות על מדינה שתשתמש בנשק ככלי לפתרון סכסוכים. כדי להבטיח את השלום תבעו הנשים שתבוטל הדיפלומטיה החשאית ויוטל פיקוח ציבורי על מדיניות החוץ, וכן פירוק מנשק, הנהגת סחר חופשי, וחינוך לשלום.

כראוי לקונגרס של נשים, הובעה בו גם מחאה על מצבן של נשים בעת מלחמה: קונגרס בינלאומי זה של נשים מביע את התנגדותו להנחה, כי ניתן להגן על נשים בתנאי מלחמה מודרנית. הקונגרס מוחה נמרצות נגד העוולות הנוראות שנשים נופלות להן קורבן בזמן מלחמה, ובמיוחד נגד מקרי האונס הנלווים לכל מלחמה.

משתתפות הקונגרס לא הסתפקו בפרסום עקרונות, אלא הן גם פעלו. הן שיגרו משלחות לראשי מדינות, בניסיון ליזום ועידה לתיווך בין המדינות הלוחמות, וכן החליטו להקים ועד בינלאומי של נשים למען שלום-קבע, עם סניפים במדינות השונות, ולשוב ולהתכנס בתום המלחמה כדי להשפיע על תנאי השלום העתידי. וכך אמנם עשו.