תקשורת וספורט
ערך רני בן זאב
תמצית הזירה
תעשיית הספורט היא תעשיית הפנאי הגדולה בעולם. הספורט הפך לאחת הזירות החשובות ביותר בזמננו ומוסדות ספורט כמו הועד האולימפי או פיפ"א צברו עוצמה כלכלית, פוליטית, חברתית ותרבותית. לכן, העניין בספורט ובאופן שבוא הוא מסוקר ומשודר הולך וגדל. אירועי מדיה מתחום הספורט משמשים זירה למתחים אתניים, לאומיים, דתיים ואחרים, בהם נעסוק בזירה.
שידורי הספורט נראים מנותקים מפוליטיקה ופעמים רבות נאמר כי "אין לערב ספורט בפוליטיקה", אולם נדמה כי החיבור ביניהם בלתי ניתן להתרה. לדוגמה, תחרות ג'ודו באבו דאבי שם נאסר על ישראל להשתתף תחת דגל ישראל, סערה סביב קיום משחקי הגביע העולמי ברוסיה (יולי 2018) בכלל יחסה המדכא לקהילת להט"ב ועוד. דווקא בשל העובדה כי השידורים "מתחזים" לטבעיים ו"רק ספורט" מעניין לבחון את הפוליטיקה שבו ובשידוריו.
למה הספורט כל כך חשוב?
כסף- הספורט הוא תעשיית הפנאי הגדולה והפופולארית בעולם.
הידעת? בשנת 2001 היקף הכסף שגולגל בתעשיית הספורט האמריקאי בלבד היה 194 מיליארד שקל! פי 2 מתעשיית הרכב וגדול מכלל הכלכלה של מדינות כמו פולין ואוסטריה.
רייטינג- תחרויות ספורט מספקות לטלוויזיה המסחרית אירועים על בסיס שבועי המשודרים בשידור חי המניבים אחוזי רייטינג גבוהים. באירועים צופים בעיקר גברים מה שמקל על המפרסמים להתאים את הפרסומות לקהל היעד.
היסטוריה- עיתונות הספורט התחילה להתפתח במאה ה-19, אך רק במאה ה-20 התהדק הקשר בין ספורט לעיתונות.
למה הטלוויזיה אוהבת ספורט? אירועי הספורט מייצרים את כל מה שהתקשורת אוהבת- תחרות, קרב, דרמה בלתי צפויה אירוע עם מנצח ברור מול מפסיד ברור.
אירוע שיווקי- אירועי הספורט הפכו בשנים האחרונות לאירוע שיווקי וכלכלי מהמדרגה הראשונה. תאגידי שידור ענקיים וחברות פרסום ענקיות מזרימות מיליארדי דולרים לתעשיית הספורט.
פוליטיקה- באירועי הספורט באים לידי ביטוי מתחים לאומיים, דתיים וכלכליים.
לדוגמא ביתר ירושלים-הפועל תל אביב (ימין-שמאל)
ביתר ירושלים- בני סכנין (יהודים ערבים)
ברצלונה- ריאל מדריד (ספרד מול הדרישה
לעצמאות קטלוניה שמייצגת ברצלונה)
מושגי מפתח
מין ומגדר
מין - אבחנה בין שני המינים בממד הביולוגי. אבחנה בין זכר לבין נקבה מבחינה ביולוגית (אמצעי רבייה, כרומוזומים).
מגדר (באנגלית ג'נדר) הוא האבחנה החברתית-תרבותית בין המינים (זכר ונקבה).
עד לאמצע המאה העשרים לא היה פער בין האבחנה הביולוגית של זכר ונקבה (מין במובן של sex), כלומר אנשים עם איברי רבייה שונים ושוני בכרומוזומים, לבין האבחנה החברתית-תרבותית של התכונות המשויכות לזכרים ולנקבות.
במילים אחרות, המגדר הוא תוצאה של הבנייה חברתית של המציאות. ייחוס תכנות נשיות (עדינות, התחשבות, רוך) לעומת תכונות גבריות (אסרטיביות, אגרסיביות וכו') הוא אינו טבעי, אלא תוצאה של הבנייה חברתית. המחשבה הפמיניסטית ביקשה לפרק את הצימוד של ההגדרה הביולוגית עם ההגדרה החברתית כיוון שהצימוד הזה מקבע את הנשים בעמדה נחותה מזו של הגברים. על פי רוב התכונות שהוצמדו לגברים חזקות יותר ובעלות יתרון על התכונות שהוצמדו לנשים.
על הנושא המגדרי אפשר לדון בכל זירה כמעט: למשל על הייצוג הנשי לעומת הגברי בתכניות השונות. עד תקופה מסוימת היה ברור שגבר יגיש את החדשות, לאחר מכן עברו להגשה בזוגות ורק לאחרונה התקבעו נשים כמגישות חדשות. עדיין, למשל הפרשנים הבכירים בעמדות הבכירות (ביטחון, חוץ, כלכלה, פוליטיקה) יהיו לרוב גברים. אפשר לדון על אופני הייצוג (מה לובשים, כיצד נראים, באילו גילאים). הייצוג בתכניות ריאליטי של נשים וגברים, הייצוג המגדרי בספורט (עצם ההפרדה בין נשים וגברים בענפים השונים, כמות הסיקור ואופן הסיקור של אותו ענף אבל במגדר שונה וכן הלאה). וכמובן ייצוג מגדרי בפרסומות ובקליפים, שם נשים מוצגות באופן מסורתי כאובייקט מיני, אלא שיש תנועה בשנים האחרונות לשיוון, אבל לכיוון הלא ראוי: שגם גברים מוצגים כאובייקט מיני...
כדאי לברר אילו תכונות נשיות אפשר לראות בתכנים התקשורתיים ואילו תכונות גבריות? כיצד מסמנים תכונות אלו כגבריות וכנשיות?
איך התקשורת מציגה ספורט נשי?
א. נקודת מבט גברית
ב. התמקדות במראה החיצוני
ג. נשים הן תלותיות, זקוקות לדמות גברית, אמהות ונשים לפני שהן ספורטאיות
ד. חלשות מנטלית, רגשית ופיזית
ה. תמיד כשיסקרו ענף ספורט נשים יוסיפו לו שיוך מגדרי, לדוגמא- כשאומרים "כדורגל"- האם מתייחסים לגברים או נשים?
כשספורטאית נחשדת כגברית מדי...
הכחדה סמבולית
אפליה לרעה של קבוצה מסוימת. מצב של היעדר ייצוג או ייצוג מצומצם או מעוות ושלילי של קבוצה מסוימת במדיה. הכחדה סמבולית = הכחדה (מחיקה), אבל לא באופן ממשי (במציאות), אלא ברמה הסמלית, באמצעי התקשורת. אם קבוצה אינה מיוצגת כראוי בתקשורת יש לכך השלכות על הבניית המציאות של החברה: אנשי אותה קבוצה חשים בודדים, לא שייכים ואף לא לגיטימיים. במקביל, אזרחים אנשי קבוצות אחרות, גם הם רואים אנשים אלו כפחות לגיטימיים ולא שווים לאזרחים שכן מקבלים ייצוג הולם בתקשורת. הכחדה סמבולית משמעותה מחיקת קיומה של אותה קבוצה כבעלת זהות ייחודית, שזכאית לשוויון זכויות חברתי.
הכחדה סמבולית היא אחת הטכניקות הנפוצות להדרת קבוצות חלשות ממוקדי הכוח והשיח – ייצוג מצומצם, מעוות ושלילי של קבוצות מסוימות במדיה. מחיקת קיומה של אותה קבוצה כקבוצה בעלת זהות ייחודית הזכאית לשוויון. הייצוגים בתקשורת מסמלים את הקיים במציאות, ולהפך, היעדרה של קבוצה מהתקשורת משמעה הכחדתה מהמרחב הציבורי.
ספורט נשים: זקוק לאפליה מתקנת
גישת השימושים והסיפוקים
לאנשים שונים יש צרכים שונים. כל אחד מנסה לספק את הצרכים שלו בצורה אחרת. חלק מהצרכים הללו מקבלים סיפוק מהתקשורת ומכאן "שימושים וסיפוקים": כיצד אנשים שונים משתמשים בתקשורת כדי לספק את הצרכים שלהם.
גישת השימושים והסיפוקים מבקשת להסביר את השימוש של האנשים במדיה. מדוע אנשים נחשפים למדיה באופן שונה? מדוע יש שמעדיפים רדיו ואחרים טלוויזיה ואחרים קולנוע? מדוע אחרים קוראים עיתון בנייד ואחרים צריכים נייר מודפס? מדוע יש שמעדיפים סדרות ריאליטי ואחרים משחקי כדורגל ואחרים סדרות מתח?
הוגי הגישה יצאו מנקודה שהייתה מהפכנית לזמנם: לא מה התקשורת עושה לאנשים, אלא מה אנשים עושים עם התקשורת. מכאן גם השם: שימושים וסיפוקים: השימושים שאנשים עושים בתקשורת כדי לספק את הצרכים שלהם.
הנחות היסוד של החוקרים:
א. לכל אחד יש צרכים שהוא מבקש לספק (למשל: בידור, סיפוק מידע, אסקפיזם=בריחה מהמציאות לזמן קצר וכן הלאה).
ב. הנמענים (=הקהל, האזרחים) מודעים לצרכים שלהם ויודעים כיצד לספק את הצרכים הללו
ג. הנמענים אם אקטיביים, הם מודעים לצרכיהם ופועלים כדי לספק אותם.
יש צרכים מסוגים שונים שהצופים מחפשים לספק:
1. צרכים אסקפיסטים – הסחת דעת, בריחה מהשגרה ומהמציאות. יש צורך לברוח מהמציאות, להפיג מתחים של היומיום ולהדחיק בעיות שגרתיות (לברוח לשעה קלה לסדרת מתח או לטלנובלה).
2. צרכים חברתיים – רוצים לספק את הצורך להתחבר עם אזרחים, לערוך סוציאליזציה ולהתערות חברתית. תקשורת מספקת אמצעי להתחבר עם אנשים אחרים, לטפח יחסים בינאישיים ("שיחות ברזייה"...)
3. צרכים רגשיים – לפתח זהות אישית והכאה עצמית. חיזוק ההערכה העצמית (יש הרואים תוכניות אקטואליה כדי לחזק את עמדתם, כדי לחזק את עצמם "כמה אני צודק". אחרים יצפו בתכניות ריאליטי להגיד "כמה אני מוסרי, בחיים לא הייתי מתנהג כך).
4. צרכים קוגניטיביים – לספק צורך סקרנות, פיתוח חשיבה וידע. מה קורה במציאות? "על מה מדברים כולם?"
הצפייה בתחרויות ספורט עונה לצופה על צרכים אישיים וחברתיים. גופי השידור מתאימים את לוחות השידורים ואף מכתיבים למנהלי אירועי הספורט את הימים והשעות כדי להשיג רייטינג גבוה.
בנוסף, ניתן להתייחס באופן כללי לסאטירה בישראל, על ענפי ספורט שונים, כיצירה שבאה על פי רוב להצביע על רמתו הנמוכה של הספורט בישראל ולהנציח סטריאוטיפים. בעקבות המערכון על "זינה" טענה אירה ויגורצ'יק, מאמנת נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית, כי נעשה עוול לענף זה בהצגתו כענף מתעלל וקשה, וכי הצגתו באופן זה מרחיקה נערות מהצטרפות. לדבריה: "הרי בג'ודו נשקלים הרבה יותר וכל גרם חשוב שם." טענת יוצרי המערכון היתה כי דווקא מערכון זה הביא לחשיפת שיא של הענף הנשי ובכך עורר מודעות רבה להשקעתן של המתאמנות במטרה להגיע להישגים משמעותיים כאלופות אירופה
אירוע מדיה
שידורים חיים של אירועים גדולים, שמשמעותיים להרבה אנשים. הצפייה באירועים אלו שונה מצפייה רגילה בטלוויזיה, לא מדובר ב"זפזופ"מזדמן או בצפייה שגרתית, אלא מדובר באירועים אליהם גם התקשורת וגם הקהל התכוננו מראש: התקשורת שידרה קדימונים ופרסומות ואילו הקהל התכונן, פינה מזמנו ולעיתים עורך צפייה מסוג אחר: התאספות של אזרחים לצפייה משותפת (משחקי ספורט מרכזיים, גמר הסופרבול / אליפות העולם / משחקים אולימפיים וכו'; משדרי סיכום בחירות; הנחיתה על הירח ועוד.
האירוע עצמו מתרחש במקום אחר, אבל עבור הצופים, הם "שותפים"לאירוע באמצעות הצפייה הישירה באמצעי התקשורת, בעיקר הטלוויזיה.
ספורט ולאומיות
לאומיות
קבוצת אנשים שלא מכירה אחד את השני באופן אישי אך חולקת את אותה המסורת, טריטוריה, אמונה דתית, אידיאולוגיות, היסטוריה וכדומה. באמצעות תחושת הלאומיות שומרת הקבוצה על אחדותה. ספורט הוא אחד האמצעים לחיזוק תחושת הלאומיות.
לדוגמא- שער הכותרת של ידיעות אחרונות, יום אחרי שירדן ג'רבי השיגה מדליית ארד באולימפיאדת ריו 2016. שימו לב- השער נצבע בכחול-לבן, אין אזכור של אף אירוע חדשותי אחר.
כיצד מחזקים לאומיות באמצעות ספורט?
1. ייצוג המדינה באמצעות נבחרות ספורט
2. חפיפה בין ענף ספורט מסוים לזהות לאומי. ישנן מדינות המזוהות עם ענף ספורט מסויים. לדוגמא, ארה"ב- בייסבול, הודו- קריקט.
3. זיהוי סגנון משחק מסוים כאופי לאומי. לדוגמא- כדורגל בקצב הסמבה הברזילאי המתאים לאופי ה"שמח" של העם הברזילאי, לעומת הכדורגל "הגרמני" שהוא הגנתי ומסוגר, המתאים לדייקנות והסגירות הגרמנית.
4. הספורט כחג- אירועי ספורט ספציפיים להם מחכים כל השנה והם הופכים ליום חג. לדוגמא- גמר הגביע האנגלי הופך ליום חג באנגליה, או גמר הסופרבול- ליגת הפוטבול האמריקאית הופך לאירוע תרבות עם הופעות של גדולי הזמרים בארה"ב.
התקשורת מקשרת בין תפיסות פוליטיות ולאומיות לספורט. לדוגמא- כאשר ערן זהבי מבקיע גול בסין, מונפים דגלי ישראל וכולנו מרגישים שהוא מייצג אותנו.
הסיקור לעיתים מלבה את השנאה והגזענות מצד אחד ואת הפטריוטיות מצד שני.
שימוש ברטוריקת קרב של "אנחנו" ו"הם"- ה"אנחנו" מיוצג באמצעות משפטים כמו
"אנחנו מחזיקים אצבעות לנבחרת", התייחסות למפגשי עבר בין הקבוצות או לעימותים בין המדינות.
במקביל לתכונות חיוביות שמיוחסות ל"אנחנו", מיוחסות תכונות שליליות ל"הם"- הקבוצה המתחרה.
ספורט וגלובליזציה
התפתחות הקשר בין ספורט טלויזיה
1. צריכת ספורט: העיסוק בספורט, הצפייה והסיקור הפכו לפעילות בידורית מרכזית בתרבות ההמונים במאה ה- 20 שידורי הספורט זוכים לרייטינג גבוה, ולכן גדל זמן השידור המוקדש לספורט.
בעבר שידורי הספורט שולבו בערוצים הארציים, כיום במדינת ישראל יש שבעה ערוצים שעוסקים 24 שעות רק בספורט! (לשם השוואה אין אף ערוץ ישראלי שמוגדר כערוץ חדשות, כערוץ כלכלה או כערוץ טבע)
2. כסף מספורט: מעבר לפרסומות, רשתות הטלויזיה לא יכלו שלא לכלול תכני ספורט בלוח השידורים שלהם, והחלו לשלם סכומי עתק על הזכות לשדר אירועי ספורט. לדוגמא זכויות השידור של הליגה האנגלית בכדורגל נמכרו תמורת 7.8 מיליארד דולר (!)
גם בארץ נרשמה לאחרונה עלייה של 20 אחוז בזכויות השידור לליגה הישראלית בכדורגל, כשחברת צ'רלטון קנתה את זכויות השידור ב-120 מיליון שקל
3. כסף מפרסומות: שידורי הספורט מעודדים מפרסמים, ולכן הטלוויזיה מכניסה כסף רב מפרסום במהלך שידורי הספורט. לדוגמא- חברת קולגייט קנתה את פרסומת גמר ליגת הפוטבול האמריקאית בשנה שעברה ב 5 מיליון דולר ל-30 שניות שידור (עלייה של 11% מהמחיר ששולם בשנה שעברה). לשם השוואה, בארץ חברת רנואר שלמה קרוב למיליון שקל עבור שידור פרסומת לפני רגע ההכרזה על המנצח בשלושת התוכניות האח הגדול, הכוכב הבא והישרדות.
4. תלות הדדית: הטלוויזיה המסחרית והספורט הפכו במשך השנים לתלויים זה בזה. על מנת שהטלויזיה תוכל לשדר אירועי ספורט נעשו במשחקים מספר שינויים:
שינויים בחוקי התחרויות- למשל, קיצור משך הזמן של משחק הקריקט ממספר ימים למספר שעות, או שינוי חוקי משחק הכדורעף כך שבכל מהלך תינתן נקודה.
שינוי בזמן שידור המשחקים-הליגה הספרדית בכדורגל הוסיפה משחק בשעה 13:00 כדי שגם במזרח הרחוק יוכלו לצפות במשחקים, אליפות העולם בכדורגל האחרונה שוחקה בברזיל בשעות הצהרים ולא בערב כדי להתאים את השעות לאירופה.
5. דרמה: הצורך להציג דרמה גרם לכך שספורטאים מאמצים לעצמם התנהגות תיאטרלית לנוכח המצלמות.
6. ציפייה למשחק: הבחנה בין צפייה רגילה בטלוויזיה ובין הצפייה ב"אירועי מדיה". בצפייה שגרתית נעשית הפניה אל הצופה המבקש להירגע מעבודתו, כדי לעוררו לצפייה, לספק לו מידע ולהכין אותו למשחק הקרוב.
ב"אירועי מדיה", יש לצרכן מידע מוקדם על המצפה לו, הוא נערך לקראת הצפייה באירוע בחגיגיות וכך גם הפנייה לקהל שמה דגש גם על הפן ההיסטורי, הבידורי והחגיגי של האירוע
שינוי בחוקי המשחקים על מנת לאפשר יותר פרסומות
העניין הרב בצפייה בשידורי הספורט מעודד מפרסמים לקנות זמן מסך, ולפיכך לא מתקשות רשתות הטלוויזיה להשיג פרסומת במחירי עתק בעת שידורי הספורט. הטלוויזיה המסחרית והספורט הפכו במשך השנים לשני צדדים של אותו מטבע, מה שאילץ את ענפי הספורט לערוך שינויים בחוקי המשחקים השונים, כדי להתאימם לטלוויזיה. כאשר רשתות הטלוויזיה וקבוצות הספורט גילו את הפוטנציאל הכלכלי הגלום בשיתוף הפעולה ביניהן, קבוצות ספורט העתיקו את מיקומן מערים קטנות יחסית לאזורים מרובי צופים, כדי להבטיח רווחים גדולים יותר ממכירת זכויות שידור של משחקים לרשתות הטלוויזיה. בנוסף, ענפי ספורט רבים שינו את מועד קיום המשחקים כדי להתאים אותם לדרישות הגופים המשדרים. ולבסוף, ככל שהקשר בין טלוויזיה לספורט הלך והתהדק, החלה תעשיית הטלוויזיה להתערב יותר ויותר בחוקי המשחקים עצמם, כשאלה לא התאימו לצרכיה. ארגוני הספורט הבינו ששידור טלוויזיוני מגדיל את הרווחים, ולפיכך הסכימו ברצון לשינוי, ולעתים אף יזמו אותו כדי להפוך את ענף הספורט למתאים יותר לשידור.
כך, לדוגמה, חוקי הכדורעף שונו בשנת 1999 באופן משמעותי, כדי לתחום את משך המשחק, לפשט את כללי הניקוד ולאפשר הפסקות ארוכות יותר המיועדות לשידור פרסומות.
שחייה חלו שינויים. שחייה היא ענף ספורט שנטען לגביו כי מאחר שלא רואים את פני השחיין קשה להזדהות עם המאמץ שהוא משקיע ועם הרגשות שהוא מביע. בהשפעתה הישירה של הטלוויזיה נעלמו אט-אט "הרגעים המתים" של התחרויות, כמו גמר התנחומים, והתווספו משחים מלהיבים למרחק 50 מטר. כמו כן, הוגבלה השחייה מתחת למים, ומותרת רק הזנקה אחת למשחה, כדי לא לבזבז זמן שידור יקר ולשעמם את הצופים בבית.
ג'ודו. המזרן הוקטן ממאה מטרים רבועים ל-64 בלבד, גודל שמאלץ את המתחרים לבוא במגע תחרותי תכוף הרבה יותר, כי אי אפשר לברוח מהיריב... הונהגו עונשים על פסיביות בקרב, והונהגו גם צבעוניות בלבוש ולוח תוצאות ברור הרבה יותר לנוחיות הקהל.
הרמת משקולות. משך הזמן להרמה קוצר משמעותית: דקה אחת במקום שלוש דקות שהיו נהוגות בעבר. בנוסף, הונהגה תחרויות הרמת משקולות לנשים, כדי להגדיל את קהל המתעניינים במקצוע, משני המינים.
כדורסל. הונהג חוק 24 השניות בהתקפה, כדי לתמוך במשחק ההתקפי ולהגדיל את מספר הנקודות. הונהגו גם פסקי זמן של הטלוויזיה, לפרסומות. הרצון להרוויח כמה שיותר כסף משידורי הספורט גורם להפסקות רבות וארוכות מדי לשידורי פרסומות ופוגע לעתים בשטף המשחק. הדבר בא לידי ביטוי במשחק הסופרבול האמריקאי, בו משודרות כמאה פרסומות לאורך המשחק. במשחק הגמר של 2018 הניבו הפרסומות לערוץ המשדר כחמש מאות מיליון דולר.
לאינטרס הכלכלי של הטלוויזיה יש גם השפעה שלילית על הספורט. למשל, ענפי ספורט נטולי רייטינג טלוויזיוני נמצאים בשלב זה או אחר של הכחדה. הם אינם משודרים, נוער מוכשר אינו נמשך לעסוק בהם וקופתם מתרוקנת.
העיסוק בספורט, הצפייה והסיקור הפכו לפעילות המרכזית בתרבות ההמונים במאה ה-20, כולל בישראל. הספורט מהווה חלק מתעשיית הבידור הטלוויזיונית, ומאחר שהוא בידור מוצלח, גדל גם הזמן המוקצה לשידורי ספורט.
הצורך להציג דרמה גרם לכך שספורטאים מאמצים התנהגות תיאטרלית בנוכחות המצלמות.
הבחנה בין צפייה רגילה בטלוויזיה ובין צפייה באירועי מדיה. בצפייה שגרתית פונים אל הצופה, המבקש להירגע מעבודתו, כדי לעוררו לצריכה ולספק לו מידע. באירועי מדיה יש לצרכן מידע מוקדם על המצפה לו, ואין הוא משתעשע בשלט הרחוק בחיפושים אחרי "משהו מעניין". הוא נערך לקראת הצפייה באירוע בחגיגיות.
יש קשר הדוק בין הספורט לטלוויזיה. הטלוויזיה השפיעה על הספורט וחוללה בו שינויים, אך גם הטלוויזיה נעזרה בספורט לקידום מטרותיה. הספורט נעשה מקדם מכירות מצוין (הטלוויזיה החליפה את העיתונים כמדווחים בלעדיים על המתרחש בספורט). הטלוויזיה החלה להראות לא רק את המשחק אלא גם את מה שמעבר לו (הילוך איטי, צעקות המאמן). הכוונה היא להביא את האוהד למשחק ולא להפך.
ההחלטה מה יסוקר ומתי הפכה לנחלת בעל המאה: חוקי הביקוש וההיצע הבסיסיים לא פסחו על הליגות המקצועניות, וכמו בכל עסק מסחרי, המרבה במחיר זוכה. למשל, רשת יורוספורט שילמה בשנת 2015 כמיליארד וחצי דולר תמורת הזכות לשדר את משחקי אולימפיאדות החורף 2018 בפיונגצ'אנג, 2020 בטוקיו ו-2024 בפריז ב-53 מדינות ברחבי אירופה. הכסף הגדול שזורם לרשתות מהמפרסמים מביא רווחים עצומים, אך מוסיף לרשת גם מוניטין ורווחים עקיפים בלתי ניתנים למדידה. הספורט הפך לחלק חשוב, אם לא עיקרי, מתקציבי הרשתות העולמיות. אין רשת שאיננה כוללת ערוץ מיוחד לספורט או לפחות חטיבת ספורט גדולה.
לסיכום, בכל העולם, מרבית האזרחים אינם נחשפים לספורט באופן ישיר אלא באמצעות התקשורת, על כל צורותיה, ועל פיה הם מעצבים את דעתם והערכתם. מרכז הכובד הוא כיום בשיקולים המסחריים-כלכליים שמשפיעים גם על תמונת הספורט. במצב עניינים כזה קשה, למשל, לצפות מהתקשורת להדגיש את הערכים החינוכיים הטמונים בעולם הספורט התחרותי ובעיסוק בספורט. לעומת זאת, צפויה הדגשת יתר של האלמנטים התוקפניים והשערורייתיים שבספורט, כי הם אלה שמייצרים ענין בקרב הצופים ויש להם פוטנציאל מכירה גבוה יותר.