נג'יב מחפוז

מגישה: שיר כוכבי

סיכום :

נג'יב מחפוט' הוא סופר מפורסם, לא רק במצרים כי אם בעולם כולו.

הוא נולד בשנת 1911 בשכונת אל-ג'מאליה שבקהיר, ושם בילה את מרבית חייו.

הוא אינו מרבה לצאת מקהיר, שכן עבורו היא העולם כולו.

נג'יב החל לכתוב בגיל 10 וגדל והתחנך במצרים. הוא למד את מקצוע הפילוסופיה באוניברסיטה וכתב עד היום סיפורים קצרים ורומאנים רבים מאוד.

נג'יב מחפוט' הוא הסופר הערבי הראשון בעולם שזכה בפרס נובל לספרות בשנת 1988 וכשהיה צריך לנסוע לשוודיה על מנת לקבל את הפרס, נסעה בתו במקומו.

נג'יב מחפוט' ידוע בתמיכתו בתהליך השלום בין ישראל ומצרים, ואף שילם על כך מחיר אישי. בשנת 1998 ניסו קיצוניים מוסלמים להתנקש בחייו, בגלל תמיכתו בדיאלוג עם ישראל. למרבה המזל, הוא ניצל מהתנקשות זו, אך ידו הימנית נפגעה מאוד, ומאז הוא חדל לכתוב.

נג'יב מחפוט' זכה להתעניינות רבה הן בעולם הערבי והן בישראל, וזאת בשל גדולתו כסופר שהיטיב לתאר את החברה המצרית. חוקרים ישראלים רבים הרבו לחקור את יצירותיו. רומאנים רבים פרי עטו תורגמו לעברית. מתוך 32 הרומאנים שתורגמו עד כה מערבית לעברית, 11 רומאנים הם מאת נגיב מחפוט'.

שמות רומאנים מפורסמים מאת נגיב מחפוט' שתורגמו לעברית הם: הגנב והכלבים, פטפוטים על הנילוס, בית בקהיר ועוד..

יש לציין, כי רומאנים רבים של נג'יב מחפוט' הופקו כסרטים והוצגו בכל העולם הערבי וגם בטלוויזיה הישראלית.

חייו

מחפוז נולד בקהיר למשפחה מוסלמית אדוקה בת למעמד הבינוני, הבן השביעי והצעיר ביותר במשפחתו. מרבית ילדותו עברה בשכונת אל-גמאליה (לא רחוק משוק ח'אן אל-חלילי), ומאוחר יותר עברה משפחתו לרובע אל-עבאסיה. שתי השכונות מופיעות תדיר בכתביו. כילד בן שבע, היה עד להתקוממות בשנת 1919 כנגד השלטון הבריטי, ולדיכויה ביד קשה על ידי הצבא, מאורעות שהעיד מאוחר יותר שזעזעו את ילדותו, ואף מתוארים בספריו.

מחפוז למד לתואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת קהיר. במהלך לימודיו נחשף למדע ולרעיונות סוציאליסטים. לאחר מכן עבד כפקיד בשירות המדינה בתפקידים שונים במנגנוני התרבות והצנזורה התרבותית, עם פרישתו הגיע לדרגת יועץ במשרד התרבות. הוא התחתן בגיל ארבעים ושלוש ונולדו לו שתי בנות.

לאורך השנים כתב עשרות רומנים ומאות סיפורים קצרים שרבים מהם תורגמו לשפות רבות,ועובדו לקולנוע. בנוסף כתב עשרות תסריטים לסרטים וחמישה מחזות. הוא עבד במערכת העיתון "אל-אהראם" בו גם פרסם בהמשכים כמה מספריו.

בשנת 1988 זכה בפרס נובל לספרות. במעמד מתן הפרס הודגשו היצירות: "הטרילוגיה הקהירית", "בני שכונתנו", "סמטה בקהיר", "הגנב והכלבים" ו"פטפוטים על הנילוס". הרומן "בני שכונתנו" פורסם בחלקים בעיתון "אל-אהראם" בקהיר בשנים 1959-1960, אך נאסר לפרסום כספר שלם במצרים ובארצות ערב (למעט לבנון) עד שנותיו האחרונות של מחפוז.

מחפוז מת ב-30 באוגוסט 2006, בן 94 במותו.

כתיבתו :

כתיבתו של נג'יב מחפוט' עוסקת בנושאים מגוונים ביותר. בראשית כתיבתו כתב מחפוט' רומאנים היסטוריים על תקופת הפרעונים. אחר כך הוא חיבר רומאנים היסטוריים על תקופתו, שהחשוב מביניהם הוא הטרילוגיה הקהירית, המתארת את חייה של משפחה אחת בין שתי מלחמות העולם. בתקופה זו השתנו מנהגים חברתיים ומסורות והתהוותה מצרים המודרנית. כמו כן מחפוט' כתב על נושאים פילוסופיים – הגותיים, כגון הקשר שבין הדת למדע ולמודרניזציה. הוא כתב גם ספרות ביקורתית כלפי המשטר.

אישיותו :

גם בכתביו הספרותיים וגם במאמריו לעיתונות מטיף מחפוז לצדק חברתי, אותו הוא רואה כחלק בלתי נפרד מן המוסר האישי. מחפוז נחשב בעולם הערבי לליברל ולדמוקרט. הצגתן של בעיות חברתיות ודתיות בחברה המצרית קנתה למחפוז אויבים רבים.

ספרו של מחפוז "בני שכונתנו" (1959) נחשב לשנוי במחלוקת במיוחד כיוון שהוא מתאר את חייהם של דמויות נערצות במסורת המוסלמית כמשה, ישו ומוחמד, כאזרחים מצריים רגילים. הספר נאסר להפצה במצרים ובכל העולם הערבי, פרט ללבנון, בטענה של חילול הקודש. בשנות השמונים טען השייח' עומר עבדל רחמן, מראשי האחים המוסלמים במצרים, כי אילו היה מחפוז מוצא להורג בעקבות חילול הקודש על "בני שכונתנו" לא היה סלמאן רושדימעז להוציא את ספרו "פסוקי השטן". למרות זאת מעולם לא הוצאה פתווה רשמית הקוראת להריגתו של מחפוז. בשנת 1994 ניסה קיצוני מוסלמי להתנקש בחייו של מחפוז‏[1], אך הצליח רק לפצוע באופן קשה את הסופר בן ה־82. לאחר ניסיון ההתנקשות נאלץ מחפוז לנוע רק בליווי מאבטחים חמושים. רק לאחר ניסיון הרצח יצא "בני שכונתנו" מרשימת הספרים האסורים במצרים.

בתקופת כהונתו של אנואר סאדאת נחשב מחפוז לתומך בקווי המדיניות הרשמית של שלום עם ישראל. תמיכתו בשלום עם ישראל הפכה אותו כמו את הנשיא סאדאת למוקצה בחלקו הגדול של העולם הערבי, כך שעד השנים האחרונות ספריו היו אסורים להפצה במדינות כסוריה ועיראק. הגם שתמך בשלום עם ישראל, מעולם לא חדל מחפוז לבקר את מדיניותה של ישראל כלפי הפלסטינים.