יחידת הברית

נושא הלימוד: הברית שנכרתת בין ישראל לאלוקיו לפני הכניסה לארץ

דברים פרק ו, פס' ד-ט: פרשת שמע

ד שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד:

ה וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ:

ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ:

ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:

ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:

ט וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:

אלו שאלות עולות לנו מפס' אלו?

פשט:
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד:
-פתחו תנ"ך בדברים פרק ו, ואימרו- למי נאמר משפט זה, ומהי כוונתו על פי הפשט.
עיון ברש"י

(ד) ה' אלוהינו ה' אחד -

ה' שהוא אלוהינו עתה ולא אלוהי האומות, הוא עתיד להיות ה' אחד,

שנאמר 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ' (צפניה ג, ט)

ונאמר 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד' (זכריה יד, ט)


פשט:

פסוק ה: וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ

-מה משמעות פסוק זה?


עיון ברש"י

(ה) ואהבת - עשה דבריו מאהבה, אינו דומה עושה מאהבה לעושה מיראה.

העושה אצל רבו מיראה כשהוא מטריח עליו מניחו והולך לו:

בכל לבבך - בשני יצריך. דבר אחר: בכל לבבך, שלא יהיה לבך חלוק על המקום:

ובכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך:

ובכל מאדך - בכל ממונך יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר 'ובכל מאדך'.

דבר אחר: ובכל מאדך -

בכל מידה ומידה שמודד לך בין במידה טובה בין במידת פורענות.

וכן דוד הוא אומר 'כוס ישועות אשא [ובשם ה' אקרא]' וגו' (תהילים קטז, יג). 'צרה ויגון אמצא [ובשם ה' אקרא]' וגו' (שם, ג-ד)

א. מה ההבדל בעיני רש"י בין לעבוד את ה' מיראה, ובין לעבוד את ה' מאהבה?
ב. כיצד כל חלקי הפסוק תורמים להבנת דבריו של רש"י ("ואהבת", "בכל לבבך", "ובכל נפשך", "ובכל מאדך")?
-האם יש מעשים בחייכן שאתן מרגישות שאתן עושות מתוך יראה? האם יש מעשים בחייכן שאתן מרגישות שאתן עושות מתוך אהבה?
הרחבה, וקישור לחיינו

הרחבה בנושא "שמע ישראל" - רשות (כדאי להציג בפני התלמידים אחד מן המקורות הבאים או מקור דומה, המחברים בין הקריאה ובין עולמנו הקרוב)

העשרה 1 - הצלת ילדים ניצולי שואה

בין הפניות של מנהיגים יהודים להציל את "ילדי המנזרים" לאחר השואה, ידועה פנייתו של הרב יצחק הלוי הרצוג בשנת 1946, בהיותו הרב הראשי של ארץ ישראל. מיד לאחר השואה, סייר הרב הרצוג במשך שישה חודשים בקהילות אירופה החרבות. הסיור החל בוותיקן, כדי לסייע ליהודים ולעזור לילדים היהודים שהוחבאו במנזרים נוצריים. הרב הרצוג טען בפני האפיפיור כי "יהודים לא יוכלו להשלים עם כך שהצעירים יישארו מנותקים כליל ממוצאם. החל מהיום כל ילד יהודי מסמל בעינינו אלף ילדים". הוא ביקש את עזרת האפיפיור בהשבתם, ובייחוד דרש שייאמר לכמרים בכל מחוז ומחוז לגלות את המקומות והמנזרים שבהם נמצאים הילדים היהודים כדי שאפשר יהיה להחזיר אותם אל כור מחצבתם. האפיפיור לא נעתר לפנייה הכוללת של הרב הרצוג בתואנות שונות, אולם נתן לו רשות לסייר ולחפש את הילדים במנזרים, ולקחת עמו את מי שימצא. כיוון שלא הייתה דרך לאתר את הילדים ולא היה מידע על מקום הימצאותם, הרב הרצוג היה נכנס לפנימיות של המנזרים באישון לילה, עומד באמצע החדר וקורא "שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד". אותם ילדים אשר קמו ממיטתם ותוך כדי שינה החלו לצעוק "מאמע, מאמע" היו ללא ספק מבני עמנו, ועל כך לא חלקו גם הכמרים הנוצרים. בדרך לא דרך הצליח הרב הרצוג להציל כ-1,000 ילדים מהמנזרים הקתוליים לאחר השואה ולהשיבם אל חיק עמנו.

כעוף החול העולה מאפרו, אליהו בירנבוים

העשרה 2 - סיפור הגבורה של רועי קלייין

ביום א' באב התשס"ו 26 ליולי 2006 נפל רס"ן רועי קליין בקרב עקוב מדם שנערך בעיירה בינת ג'בל שבדרום לבנון יחד עם עוד שבעה מחייליו. רועי קליין, סמג"ד גדוד 51 של גולני נפל על קידוש השם עת זינק על רימון יד כדי להגן בגופו על חייליו תוך קריאת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". במעשה גבורתו זה הציל את חייליו. ועל כך הוענק לו עיטור העוז. סיפור הגבורה של רועי קליין.

(לצפייה בסרטון אודותיו ללחוץ על הקישור הבא, ולהכנס לקישור נוסף- "מתוך שרים בכיכר")

חזרה אל דברים ו, פס' ו-ט:

ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ:

ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:

ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:

ט וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:



רש"י

(ז) ושננתם - לשון חידוד הוא, שיהיו מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר לא תהא צריך לגמגם בו, אלא אמור לו מיד:

ודברת בם - שלא יהא עיקר דיבורך אלא בם. עשם עיקר ואל תעשם טפל.

(ח) וקשרתם לאות על ידך - אלו תפילין שבזרוע:

והיו לטטפת בין עיניך - אלו תפילין שבראש ועל שם מנין פרשיותיהם נקראו טטפת. טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים:


הסבירו את הדרישה האלוהית בפס' אלו? על אילו מצוות מדובר?