דבורה הנביאה
עבודת חקר במקרא
דבורה הנביאה
דבורה הנביאה היא דמות מקראית, מהמנהיגים המושיעים שקמו לישראל בתקופת השופטים ומי ששפטה את הארץ.
דבורה הנביאה השתייכה לשבט אפרים.
בהיעדר מנהיג לישראל נחשף העם לפרעות מצד אויבם. לאור המצב, דבורה הנביאה ששפטה את העם החליטה ליזום מלחמה נגד יבין מלך חצור.
דבורה חיה בין השנים 1200 לפנה"ס עד 1124 לפנה"ס.
דבורה שפטה את עם ישראל 40 שנה. השופטים שהיו לפניה אהוד בן גרא ושמגר בן ענת.
תכונות אופי ומראה חיצוני
דבורה הנביאה היא בעלת תכונות חזקות ומוערכות:
חזקה, בעלת כוח, משפיעה, בעלת כושר שכנוע ואהובה.
הייתה אשת לפידות.
מראה חיצוני:
לפי התמונה דבורה הייתה אישה יפה.
פירוש הביטוי "אשת לפידות"
דבורה הנביאה נקראה "אשת לפידות ", ולביטוי זה יש כמה פירושים:
ייתכן ש"לפידות" זה בכלל לא שם של אדם; הכוונה היא לא "אשתו של לפידות" אלא "אישה לפידית", אישה נלהבת ולוהטת; או – אישה שמייצרת לפידים (ע' רש"י).
- וייתכן ש"לפידות" הוא שם של אדם – אולי הוא נקרא כך על-שם התפקיד שלו (הוא היה מייצר לפידים).
המלחמה נגד סיסרא
את המלחמה הובילו בראש דבורה הנביאה וברק בן אבינועם.
מעשיה של דבורה
דבורה שפטה את העם בתקופה שלא היה להם מנהיג.
היא הייתה הנביאה היחידה אשר מלאה תפקיד פעיל, חשוב ומכריע בתולדות ישראל - היא יזמה, ארגנה וניהלה את המלחמה נגד סיסרא, לכיבוש עמק יזרעאל מידי הכנענים.
דבורה הייתה נביאה ושופטת בתקופת השופטים. היא הייתה שופטת בימי שיעבודם של שבטי ישראל ליבין מלך כנען שישב בחצור , וששלח את שר צבאו סיסרא לתקוף את בני ישראל .
על פי המקרא יזמה דבורה את המלחמה נגד יבין מלך חצור.
ייחודה של דבורה על פני המושיעים האחרים
- ייחודה של דבורה הנביאה על פני המושיעים האחרים הוא שדבורה הייתה מנהיגה רוחנית, בניגוד לשופטים אחרים שהובילו את המלחמות והשתתפו בהן.
- אינה הופכת "לאיש אחר" - ממשיכה להיות כפי שהייתה.
- יודעת את דבר האלוהים. דבורה איחדה את העם - ייחוד דתי .
- עוררה את העם בהתלהבות של דור כיבוש לקראת המלחמה עם כנען.
- משוררת בשדה קרב ומשבחת את ה'.
שירת הדבורה
שירת הדבורה זו מעין שירת ניצחון ויש בה הרבה סגידה לגבורת האישה. קטע המהלל את גבורת יעל שהרגה את סיסרא, וכן ביקורת על השבטים שלא השתתפו במלחמה.
שירת הדבורה מופיעה בספר שופטים, פרק ה', ומורכבת מ-31 פסוקים. את שירת דבורה קוראים בבתי הכנסת כהפטרה של פרשת בשלח בה קוראים את שירת הים.
תחילתו של השיר הוא בתיאור של ה' אלוהי ישראל, לאחר מכן תיאור המצב הבעייתי שקדם לה, הלל לשבטים שיצאו למלחמה, גערה לשבטים שהתחמקו ממנה, ואף קללה לתושבי מקומות שלא הצטרפו. השירה עמוסה ברוח של התנדבות ואהבה, לעומת הרשעות ולקיחת השלל של סיסרא.
המחזוריות
שלב החטא- "וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה" (פרק ד פסוק א)
שלב העונש- "וַיִּמְכְּרֵם יְהוָה, בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ-כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּחָצוֹר; וְשַׂר-צְבָאוֹ, סִיסְרָא, וְהוּא יוֹשֵׁב, בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם" (פרק ד פסוק ב)
שלב הזעקה- "וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה: כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב-בַּרְזֶל, לוֹ, וְהוּא לָחַץ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה, עֶשְׂרִים שָׁנָה" (פרק ד פסוק ג)
שלב הישועה- "הֲלֹא צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן" (פרק ד פסוק ו)
שלב השקט- "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים שָׁנָה" (פרק ה פסוק לא)