תקופת העפלה
התנועה לכניסה בלתי חוקית של יהודים לארץ ישראל
תקופת ההעפלה הקרויה גם עלייה בלתי-לגאלית ועליה ב', הייתה התנועה לכניסה בלתי חוקית של יהודים לארץ ישראל בדרכי הים והיבשה וב-1947 גם בדרך האוויר.
תנועה זו אורגנה על ידי הישוב העברי בתקופה בה שלטו הבריטים משנת 1934 ועד הקמת המדינה בשנת 1948.
תקופת ההעפלה מחולקת לשלוש תקופת מרכזיות:
תקופה שלישית – בין השנים 1945–1948
לאחר מלחמת העולם השנייה גאתה ההעפלה בניהול "המוסד לעלייה ב". רבים מניצולי השואה רצו לעזוב את ארצותיהם, והבריחו את הגבולות למערב אירופה בעזרת ארגון "הבריחה" ושוכנו במחנות עקורים.
תקופה שנייה - בין השנים 1939–1945.
עקב התנערות הבריטים מהבטחותיהם למפעל הציוני, שינה דוד בן-גוריון את דעתו מהתנגדות לעלייה בלתי-לגאלית לתמיכה בה והחליט, כחלק ממרד העלייה אותו יזם, לאמץ את "המוסד לעלייה ב'" שהוקם על ידי חברי קיבוצים מהקיבוץ המאוחד ולהעמיד בראשו את שאול אביגור
תקופה ראשונה – בין השנים 1934–1939.
ההעפלה התגברה בעקבות החמרת מצבם של יהודי גרמניה לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון והתגברות האנטישמיות באירופה. הבריטים הגבילו את מספר רישיונות העלייה שניתנו, בעקבות כך החלה העלייה הבלתי-לגאלית.