הפרעת קשב וריכוז

מגישים: ניב חנגל ויהונתן בסלי

מבוא-הפרעת קשב וריכוז

הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות או בקיצור הפרעת קשב של היא הפרעה נוירו התפתחותית, שתסמיני הליבה שלה הם: קשיי קשב וקשיי ריכוז, היפראקטיביות (פעלתנות יתר) ואימפולסיביות‏ עם זאת, לא כל התסמינים חייבים להופיע כדי לענות על הקריטריונים של אבחנת הפרעת קשב.

מידע כללי על התופע

הפרעת קשב היא תופעה שכיחה המוערכת בכ-5%-10% מהאוכלוסייה. היא מתפתחת במשך חמש השנים הראשונות לחיים‏ ואינה דועכת בגיל מסוים‏, לכן ניתן למצוא אותה בכל שכבות הגיל‏. הפרעת קשב יכולה לבוא לידי ביטוי בכל תחומי החיים‏. היא עלולה להפריע בלמידה, בעבודה, ביחסים בין אישיים ובפעילויות הטיפול העצמי. בהתאם לכך, רבים מהחוקרים והעוסקים בתחום זה טוענים כי כל מקרה של הפרעת קשב צריך להיות מאובחן ומטופל באופן יעיל‏. בנוסף, הפרעת קשב מאופיינת בתחלואה נלווית משמעותית, כך שלעתים קרובות קיים יותר ממקור אחד הגורם לתסמינים; איתור או שלילה של מקורות נוספים לתסמינים נעשה במסגרת תהליך אבחון הפרעת קשב, ומסייע להתאים את הטיפול לכל אדם באופן אישי.

תמונות

רטלין

ריטלין היא תרופה ממשפחת המעוררים שאותה ייצרה לראשונה יצרנית התרופות ציבה​ ב־1955 והיא נועדה לטיפול בעייפות כרונית, ​ובדיכאון. כמו כן היא נועדה לסייע למטופלים להתגבר על תופעות הלוואי המרגיעות של תרופות אחרות.

בניסיונות שנעשו בחיות מעבדה התגלה כי התרופה מעודדת שלווה, ריכוז וקשב טובים יותר, והחוקרים המשיכו ופיתחו מהתרופה את החומר הפעיל מתילפנידייט שבו החל הטיפול בהיפראקטיביות כבר בשנות ה־50 של המאה ה־20.

ההיסטוריה של הפרעת קשה וריכוז

הפרעות קשב וריכוז הן נושא נחקר מאוד במהלך ההיסטוריה וככזה, הן עברו שינויים גדולים ומשמעותיים בהגדרתן במהלך השנים ובמיוחד בראי הדיסיפלינות השונות (תחום הפסיכיאטריה, תחום הפסיכולוגיה, תחום החינוך ועוד). אז מהם השינויים הגדולים שעבר המחקר בתחום הפרעות הקשב והריכוז במאות האחרונות והשינויים שעברה הגדרות ההפרעות הללו?

המשך-הפרעות קשב וריכוז בתחילת המאה ה- 20

הפרעות היפראקטיביות תוארו לראשונה בשנת 1902. בשנת 1931 נערכה לראשונה הבחנה בין ילדים הסובלים מהיפראקטיביות ותנועתיות יתר לבין ילדים ה"חולמים בהקיץ" או בוהים בחלל.

הדיווח הראשון על מתן תכשירים מעוררים כטיפול בהפרעות קשב פורסם בשנת 1937. באותה תקופה התבוננו בסימנים הנוירולוגיים של התופעה, המוגדרים כ"רכים", וניתן לה השם "נזק מוחי מזערי". בשנת 1970 החלו אף להשתמש בממריצים (כמו רטלין) לפתרון הבעיה.