כספומטים ושדים
מה עושה אחד שכשהמסיבה נגמרת מרגיש שיש לו עוד כוח?
בסוף הניוז על פייט קלאב שהעברתי בתוכנית ראליטי, סדנאות בפשוט וארועים קרובים, אבל קודם...
אל תלך בנועם אל הלילה הטוב הזה
תיזעם, תיזעם כנגד מות האור.
(מתוך שירו של המשורר האירי דילן תומאס:"do not go gentle into that good night").
זה היה יום כתום כמו שאמרה תפוזינה
יום כזה שהכל מצוין ואתה מרגיש במקום הנכון, יום בשבוע האחרון - כמו היום הראשון של הטיול בחו"ל, כמו הנשיקה הראשונה שחיכית לה, כמו הגלידה ביום חם פרפקט, ולאורכו נתתי מהתחושה הזו לכל מי שהיה מסביבי. במגע, בשיחה, במבט, בהקשבה, הזרמתי בלי בושה. קחו, כי יש לי עוד המון, קחו כי זה בכלל לא שלי אלא זורם דרכי, קחו כדי שיהיה לכם כשתצטרכו. היה לי אנרגיה ברמות נדירות ממש - וזה ממש לא נגמר כשהיום נגמר וכבר לא היה אנשים מסביבי אבל הייתי חייב לשבת בבית קפה ולחשוב, ולכתוב – כי רציתי רגע להבין; מה זה אומר שיהיה לכם כשתצטרכו, מאיפה יצא לי המשפט הזה? הממ.. נזכרתי בתקופות... שאני לא הייתי זה שהיה לו כוח אלא הייתי המסיבה שנגמרת.
ההפך מחיים זה מוות, הפך מלהיות זה להרגיש בלתי נראה, ההפך מ"במקום הנכון" זה ייאוש. לפעמים בקטנה ולפעמים בגדולה.
במינוס בחריגה, ככה ככה או בפלוס אדיר של חיים?
והמשכתי להרהר בתקופות האלו; קשה לפעמים לצאת מדיכאון, וגם בלי דרמה, מתקופות של האפור והבינוני קשה לטפס למעלה; ולפעמים גם כשיש פלוס יפה זה קצר ולא יציב. מדוע זה קורה? איך נעלם הפלוס הגבוה של כוח, אהבה, עונג, יצירתיות -כזה שקורה בתכלס שאתה רואה אותם בחיים שלך?
היום אני מבין שאם אחד לא חי עם המון אנרגיה וכוח ועונג בחיים שלו, זה קורה משתי סיבות – אחת כי הוא נותן שישאבו ממנו אנרגיה הרבה יותר ממה שיש לו! והשנייה כי הוא לא לוקח ומתמלא חזרה מספיק.
אחרים מנסים לשאוב ממך אנרגיה כל הזמן; למשל, העולם מלא בערפדים – כאלו שיונקים ממך אנרגיה כי הם שכחו איך להשיג בעצמם. זה בסדר גמור לבקש ולתת במודעות, אבל ערפדים יונקים בלי חשבון, בלי להתחשב בקורבן, לפעמים עד שהוא נשאר גופה חיוורת ומת או חייב לחפש קורבן משלו כדי לשרוד. אתם יכולים לראות אותם מקיפים את אלו שמלאי אנרגיה ושמחה וצבעוניות מתפרצת, הם מועדים למחזרים ו"חברים" והצעות לא כנות. העולם גם מלא ברוצחים פרופר – כאלו שעוצמות אנרגיה מאיימות עליהם, מעמעמות אותם, הם מאשימים אותך כי טוב לך ואתה קליל והולך לך או אתה בטוח בעצמך, הם מקנאים, והם יעשו הכל לקחת את מה שיש לך. בשקט או בצעקות, במניפולציות או בכוחניות, הם מוצאים את הדרך לרוקן אותך. המביישים, המאשימים, המנצלים, כפויי הטובה, הנרקיסיסטים שלוקחים אבל לא נותנים חזרה. העולם בנוי כך שיהיו כאלה שייראו אותך כצרכן לשאוב ממנו, כמספר בבסיס נתונים, כנתין, כמכשיר לשימושם. ויש לתת כשאין לנו מתוך שגעונות הגדלות הידועים אצל בני האדם, חיים בסרט לגבי חשבון הבנק (הפקידה החביבה בסניף שלי יכולה לספר לכם על מישהו כזה שהכירה)
מילא אלו שמרוקנים אותך מחיים, אבל למה אדם גם לא מבקש ומתמלא חזרה? הלא יש מלא שישמחו לשרת ולתת חזרה אם אדם יבקש בצורה המתאימה; בין אם זה גם ממלא אותם בסופו של דבר או שכמוני באותו יום, הם פשוט שופעים ונותנים באהבה. ולא רק אנשים, העולם מלא באנרגיה, באש – בטבע, במוזיקה, בגוף, באוכל, במנוחה, ברוח, באהבה, ועוד כל כך הרבה דברים שיכולים לחשמל אותך ולהטעין את המצברים. ובטח אם אתה נותן המון בתקופות שאתה מלא, אתה יכול למשוך חזרה לפעמים לא?אבל זה משהו שלא הייתי אומר. "תחזירי לי בבקשה עכשיו". או ש"אני מרגיש ריק". במקום זה בתקופות שפל הייתי קצת ערפד בעצמי, מנסה למצוץ את המיץ של החיים מאחרים, בלי שהאדם ישים לב אבל המודעות המתעוררת – או שלי או של הקורבן, הכשילה את העיסקה.... ואם פעם אזרתי אומץ להיות אני – אחד שאין לו כרגע, מספיק שקרה ש"כספומט" אחד, מישהו שמלא ויכול לתת לי, סירב ל"משיכה" והתייאשתי. במציאות אתה פשוט הולך לכספומט אחר אם אתה יודע שיש לך זכות למשוך. אתה לא לוקח את זה אישית, בעיקר שהכספומט אדיב כל כך ומתנצל – בכלל הכספומטים הטובים כמו החברים והחברות הטובים, כשאין להם מפנים אותך לקרוב ביותר שיש בו יתרה :- )
אבל היה איזה קול מבפנים שהפריע לי לקבל אנרגיה, שד פנימי – שהיה לוחש לי באוזן: "לא מגיע לך, זה מסוכן, רק תשרוד, אל תלך עם הבחורה הזו, היא תבייש אותך, אתה תיצא מפגר; אל תתקשר לחבר, למה שהוא יהיה שם בשבילך. אל תעשה את הדבר הזה שנותן לך אנרגיה, יותר מדי אנרגיית חיים תפריע לך בעבודה".. ותכלס הקול שמנע ממני להתמלא היה שייך לאותו חלק בי שנתן לאחרים לרוקן אותי, השלים את המלאכה; נתן לערפדים ולמוצצי הדם ולרוצחים לקום עלי כשקצת היה לי – שהרדים אותי בחזירות מול הטלביזיה, מול המחשב, עם הג'אנק פוד שהונדס כדי שאקח עוד ביס ועשה לי כאב בטן ועירפול מוח, אותו קול שגרם לי להתבייש אם ידעתי מה אני רוצה או שהייתי בטוח ושלם ויפה וצוהל כשאחרים לא, שהרשה לקחת ממני, שעשה אותי פגיע ומכווץ.
בתקופות האלה הקול הזה היה אומר לי שבגלל נסיבות חיים, מה שעשיתי עד עכשיו, ההורים שלי, השבט שלי, המדינה שלי, בגלל שהעולם חרא או כל שטות אחרת צריך לסבול, שצריך לעבוד קשה כדי שיהיה לי טיפת שמחה או עונג או כוח, כי החיים קשים; וכדי להרגיש טוב עם עצמי למרות שדברים לא קורים, כדי שלא אפקפק ולא אתמרד הקול שכנע אותי שמצבי הוא אשמת כל העולם ואחותו. גורל חרא ואנשים חרא... לא מאמין שאשקרה קניתי את השטות הזו – אבל השד הוא חכם, הוא לא פרייאר.
אתה יכול לשרוד תקופות כאלה – זה לא הורג אותך לגמרי... אני עדיין פה איתך ואתה איתי, תודה לאל ששמר עלינו - אבל בתקופות כאלה אתה לא שופע, לא נהנה, לא יוצר, לא ממש מתקדם, לא חוגג.. תקופות כאלה אם אתה נותן להן להתמשך הורגות חלק מפוטנציאל החיים שלך עד כדי כך שתמיד כדי לצאת מדיכאון צריך לבכות ולהתאבל על מה שהלך ולא ישוב.
בסופו של דבר, הם יכולות להעלים בן אדם לגמרי. מינוס, מינוס, מינוס.. וזהו. פשט את הרגל. נעלם ולא קיים. העולם מלא בזומבים, גמורים, תשושים, משוגעים.. וגם מלא בבתי קברות.
אבל מה שהחלטתי באיזה שלב, איזה קול אלוהי ממש אמר לי - שמלא אנרגיית חיים אדירה, ככה כמו היום בסוף היום הכתום הזה או קרוב צריך לשאוף לזה תמיד. שמגיע לי. שאנחנו נולדים עם פלוס בחשבון האנרגייה שלנו ביקום, ואפשר ורצוי למשוך לפעמים.למצוא את כל האנרגיה האדירה שההוייה יכולה לתת לי דרך אנשים אחרים או כל דבר אחר ואז באמת לשגשג ולא רק לשרוד.
בתקופות של מינוס מתמשך, של ייאוש אתה שומע בראש קולות על אחרים "הם אגואיסטים. הם כפויי טובה." ועל עצמך. "לא נתת מספיק, לא עשית מספיק, אתה לא שווה. תחזור כשתפקיד. כרטיס הכוח והאהבה שלך חסום". אבל שני אלו הם שקרים מוחלטים. וכשהפסקתי להקשיב לקולות האלה, כשבאתי ממקום שמגיע לי ויש לי את האומץ להיות אני גם כשאני קצת ריק, ומצד שני האומץ להתייחס לאחרים, להיות כנה איתם, לקבל את היכולת שלהם ברגע נתון, בלי להתייאש, בלי להאשים, מתוך אמונה שמגיע לי. אם נתתי לך ויש לך, תחזיר לי; יש הפקדות שהפקדתי במטרה למשוך פעם. עם כל הכבוד אני חייב גם לשגשג בעצמי. לא רק לשרוד. התחלתי להגן, לשים לב ולשמור על האנרגיה שלי. אנרגיה – זה כוח, אהבה, עוצמה, חיות, תשוקה, ברכה, עונג – תקרא לזה איך שתקרא, זה חיים.
פשוט די ומספיק! הדרך היחידה לבצע היתה להפסיק לדבר עם השד, הקול הפנימי שמוביל להרס עצמי - כשהוא מתקשר פשוט לא לענות וגם לנקוש שלוש פעמים על עץ ולזרות מלח מאחורי גבי, בלי בושה, כי אם עניתי והתחלתי לדבר איתו, אכלתי אותה! בזוית עיני ראיתי אותו והוא רוצה להרוג אותי, אבל לו אין כוח אמיתי, הוא רק דיבורים וערפל, אני זה שתוקע בעצמי את החנית במקום להגן על עצמי איתה, ואני לא מוכן יותר.
מאז למדתי איך והצלחתי לבקש ולקבל המון אנרגיה ואהבה מאחרים; חיפשתי ומצאתי שהאנרגיה, האש הזו קיימת מעבר לבני אדם ובטבע ובהרבה מקומות; וכך שגשגתי, גם בתקופות קשות - כשאזרתי אומץ להסתכל בעינים לזה שהכי מנע ממני את כל זה, הכי רצה ורוצה להרוג אותי.
אני.
קשה לקבל את זה שיש בך חלק שתמיד רוצה להרוג אותך, איזה שד שכזה; כל הזמן, בלי להתעייף, בדרכים מגוונות וחדשות כל הזמן. משגע וסותר את עצמו, עושה הכל רק כדי שאדעך ואכבה ואעלם.
אם אתה אחד שעבר אפילו קצת בעולם אתה יודע על מי ומה אני מדבר. אתה מכיר אותו.
לפני שהחלטתי שלא עוד, התגובה שלי כשכן ראיתי את הדמון בתוכי היתה פליאה וחמלה. לא הייתי מוכן לשלוף עליו את החרב, תמיד כשאיך שהוא ראיתי אותו לא האמנתי שזה נכון... הוא נראה כזה מסכן ופגוע ומבולבל. למה שהוא יהרוג אותי, הוא מכיר אותי ויודע שאני טוב, הרי אני זה הוא?. אבל זה שקר שלו, שקרים הם הנשק שלו. וכן הוא הדבר הכי מפחיד שתפגוש כשבאמת תראה אותו - אבל אחרי שאתה מסתכל לו בעינים, אף אחד לא יכול להרוג אותך או לפגוע בך. רק אתה יכול לאפשר לאחרים לפגוע בך או לקחת לך.
והשד לא נח.
כל המיתוסים של המלחמה האינסופית בגן עדן באו מהתת מודע שלנו, מהמלחמה בצל, בשטן הפנימי. שלי לא מפסיק להגיד לי: אל תבקש... אל תראה חלש... אל תיקח סיכון... אל תבקש שיחזירו לך גם כשתצטרך כי אז לא יעריכו את הנתינה שלך... לא מגיע לך אז אל תתנהג כאילו מגיע לך... רגע, קח זמן תחשוב על זה בינתיים... וכשאתה מקשיב לו ולא רואה שיש לך צל, הדמון מושלך על אנשים אחרים ואז הם עומדים בינך לבין האושר שלך. הם מניאקים, בוא נעבור לחברים אחרים! לבנק אחר, לגורו אחר, נחכה שמישהו יגיד שמותר לי.. הוא ינסה כל דבר כדי שאתנתק מהחיים ואסתגר
ואני לאט לאט גוועתי. נשארתי בלי עבודה, בלי דירה, בלי כסף, בלי אהבה, הגוף נהיה חולה...
די!
החלטתי שאני אחיה. לא סתם אשרוד אני אשגשג. אין באמצע. או שאתה פורח או שאתה קמל. או שאתה קיים או שאתה נעלם. אתה חייב להגיד את זה בקול:
מגיע לי לשגשג. גם כשאין לי. תנו לי. שרתו אותי כשאצטרך. שלמו לי בנדיבות רחבה אם יש לכם. הרבה יפסלו מי שאומר דבר כשכזה, ישליכו עליו את השד שלהם; כשהפסקתי להקשיב לו למדתי כמה יש לקבל. מאנשים, מההווייה. אל תיתן למוסריים לבייש אותך על זה שאתה דואג לעצמך. על זה שאני אנושי, שאני רוצה לחיות ולחיות טוב! יריקה בפניהם של הערפדים, ותוקעי הסכינים, והאורבים בחוצות ובחשכה.
תנו לי.
גם כשלא אזכור את הקוד הסודי, או שבכלל אשכח שיש לי הרבה בפלוס, תנו לי!
ולזכור שמגיע לי, ולרצות לחיות כמה שיותר זה רק גרם לי לתת חזרה ולהפקיד עוד ועוד. להפקיד זה לא רק לתת לאחרים בחזרה אלא גם בהודיה לאלוהי, ממש כמו בטנטרה שמעלים את האנרגיה למעלה כדי לא לגמור או למטה לרגליים לאדמה – השמיים והאדמה הם כמו בנק של כוח. מפקידים ואחר כך בתפילה מושכים. זה התפקיד של רוחניות חביבי. קיומי לגמרי, למצוא מקורות של כוח - בכ' רבתי! - כדי להתמודד עם החיים שלך ולהגן עלייך מהכוח הזה שלא תשרף בדרך. והמטרה של השד היא לנתק אותך מהכוח או לשרוף אותך באש שלו. הוא רוצה להרוג אותך. מהר, לאט... איך שייצא. להרוג.
צריך למצוא את האומץ לעמוד מול השד הזה. במלאות ובחוסר, להגן על עצמך בכל מצב אנרגטי מהשד ואלו שמשליכים את שלהם עלייך. זה האומץ להיות אינדיבידואל; להיות מי שאתה ברגע; וצריך גם את החצי השני והמשלים של האומץ להיות אני - שהוא האומץ להתייחס לאחרים, לשרת ולקבל ולא להשליך עליהם את השד שלך.
כי אחרת השד ימשיך לשלוט בך כמו בובה על חוט: "לא מגיע לך... אסור לך...אל תיקח! אתה לא ראוי, עוד לא." ואתה בקושי שורד, אתה על אינפוזיה... כי הוא מנסה להרוג אותך. ואתה בא ליקום, בא לכספומט של אנרגיית החיים הטובה ורוצה למשוך פאקינג אהבה ותענוג ופראנה חומרית פאקינג פירמידת הצרכים - לא רק לחם וחמאה אלא גם סקס והגשמה ופרי וילדים ובית ומה לא! בריל לייף בגשמי, לא במחשבות האופטימיות רוצה שזה יקרה! והיקום לא רוצה לתת לך. ואתה מוטרד... אומר לעצמך "ואללה, אתם שנתתי לכם? ככה?" - בא לחבר, בא למדינה, בא לחברה – ומבקש - ואין... והדמון, השד מושלך על אחרים שאומרים לך שאין לך יתרה אצלהם אח שלו, ואתה שומע שאין לך יתרה בקיום יותר, לא נותר ממך כלום, אין כוח ואהבה יותר בשבילך. הכרטיס נבלע יש מינוס של 6000 ואין יותר בשום מקום ואז אתה יורה במנהל הבנק ובעובדים, והדמון, הדמון צוחק... הוא צוחקקקקקק.
אבל לא בבית ספרנו, אנחנו יודעים עליו. תסתכל במראה; לא ישר בעינים לא רואים אותו ישר, רק בזווית וזה מפחיד ככה על העוקם, לראות אותו מציץ. רבים וטובים לפנייך ברחו כשהסתכלו באמת במראה, האגדות מלאות בסיפור על העלק גיבורים שעשו במכנסיים כשפגשו את עצמם. אבל הגיע הזמן למצוא את האומץ; לא רק לשרוד מכווץ בפוזיציה כזו או אחרת, אלא לחיות באמת!
האומץ להסתכל לדמון בעינים. האומץ להיות.
אז מה עושה אחד שיש לו עוד כוח כשהמסיבה נגמרה, אה?
מברך, מודה, שומר על הפלוס שלו טוב טוב; מוצא את האומץ להיות, גם מלא ועשיר - ומזכיר לשד מי בעל הבית, זה מה.
אל תלך בנועם אל הלילה הטוב הזה
תיזעם, תיזעם כנגד מות האור.
פאקינג דילן תומאס. נקודה. נקודה. נקודה שנשבר העטטטטשש"AKD,PAKNG"AJDF"AJKF
וחוץ מזה... אז מה קורה איתי? אתם בטח רוצים לשמוע
אפרופו הדמון, בגללו גם אני לא כותב לכם ניוזלטרים לפעמים. כי הוא משכנע אותי לחכות לניוזלטר המושלם או כל מיני בולשיט כאלה, משהו שתקבלו אורגזמה, טקסט שרק מלקרוא את הכותרת תשאירו מקלדת דביקה. בקיצור, השד מפתה אותי בעצלנות ובפרפקציוניזם... ולפעמים אני נופל כמו אידיוט ישר לפח. חכם המניאק. איך השד שלכם מנסה להעלים אתכם?
לפני שבוע השתתפתי בתוכנית גולסטאר שם העברתי לחברה פייט קלאב – פעילות על אומץ ומקום של הלוחם אצל הגבר. תארו לכם את צביקה פיק וצחי נוי מאתגרים אחד את השני בכאפות... ניסו לעשות חוכא ואיטלולא ממני - אבל הם גברים ואין מה לעשות, זה קיים בכולם והם בסוף שיתפו פעולה ונהנו. מי יודע, אולי נראה אותם במעגלינו בקרוב, אבל מה שחשוב זה שהבשורה יוצאת, והיא גדולה ממני – הגיעה הזמן לחניכה, לרוחניות, לאינטגרציה של הרמות, לגברים מובחרים לעמוד כשבט באתגרים של העולם שלנו.
חוץ מזה הייתי בפסטיבל פשוט; מעבר לעונג הצרוף של המנוחה וההתרכזות באהבה ובטבע (ממש חובה לתת את זה לעצמך לפעמים, לא רק לתכנן ולחשוב על זה!) - הנחיתי סדנה על אש ותשוקה לגברים – מין הסתם הדלקתי להם את הצורה - וסדנה על ישבנים לגברים ונשים – אנשים קיבלו שם טעימה,הרחה של הנושא... הסיסמה של הסדנה היתה "טוסיק? אני בפנים"
:- )
אבל ברצינות, היתה סדנה מעולה ואני נכנס יותר ויותר לנושא החניכה למיניות, וזה פשוט עושה פלאים אצל החניכים שלי. מה שמזכיר לי שמקום אחד או שניים לחניך או חניכה פתוחים למפגשים שבועיים, וכמה מקומות פתוחים למפגשי חניכה חודשיים. דברו איתי.
בשבועות הקרובים יתקיים אתגר שיווה שם אנחה מסלול עומק למי שרוצה לצלול לחניכה עוצמתית. פרטים בשיווה למי שבא (יש לי קוד הנחה למי שרוצה להרשם - של 70 ש"ח אם תכניסו את הקוד "שיווה-שבט" בדף הקנייה http://shiva.org.il).
ועוד בקרוב: מדיטצית אום איתי, פייט קלאב איתי, סופשבוע חניכה לגברים איתי ועם צוות גברים מובחר - ועוד. תעקבו אחרי כאן או בפייסבוק: http://facebook.com/circleofmen
חוץ מזה הכתיבה שלי פורחת ובדרך אליכם כמה אייטמים נורא מעניינים. אני גם צמא לשאלות שלכם או מה מעניין אתכם ובכלל משוב על הניוזלטר. דברו איתי.
אבל בינתיים אדירים ואדירות, קסומים וקסומות:
אל תוותרו לשד. תשגשגו.
פאקינג דילאן תומאס.
שלכם,
ליאור דיראז'
עוד מפרי עטי: http://smore.com/u/opentopower/
מייל: lior@liorrhomen.com
052-5050650
טוויטר @rebelz11 קישור http://twitter.com/rebelz11
עוד עלי באתר שלי: Http://liorrhomen.com
עוד על מעגל הגבר הער: http://rebelz.co.il