סיפורו של חפץ
מעמיקים שורשים צומחים לאמירים.
קשר הדורות
הנחיות לעבודה
שכבת כיתות ו' התחילה בשבוע החולף בפרויקט צילום- גלגולו של חפץ.
חלק מזהותה של משפחה היא במערכת הערכים, הזיכרונות החוויות והאירועים אשר חוותה המשפחה ולעיתים אף משפיעים עליה, לכל משפחה הצבע המיוחד התואם לה, אותו צבע אשר הופך אותה למשפחה מיוחדת במינה.
פרוייקט "גלגולו של חפץ" הוא פרויקט ייחודי בו התלמידים יתחקו אחר חפץ אשר עובר במשפחתם מדור לדור, יצלמו את החפץ עפ"י הנלמד בסדנת הצילום.בסדנה ילמדו התלמידים את יסודות הצילום, זוויות צילום, מרחקי צילום, שימוש בצבעים בצילום וקומפוזיציה.
כל תלמיד יפיק צילום אישי אשר יוצג בתערוכה מיוחדת . כמו כן, על כל תלמיד להדפיס על דף A4 את סיפורו של החפץ המשפחתי (לאחר בדיקה ושיחה עמנו). מאוסף הסיפורים המיוחד ניצור ספר שכבתי.
שלב א' בפרויקט:
1. על התלמידים לשוחח עם ההורים הסבא, הסבתא משני הצדדים ולשאול את השאלות הבאות:
א. האם יש חפץ , פריט, חוויה, מתכון, אוספים אשר עברו מדור לדור במשפחה?
ב. היכן נמצא החפץ?
ג. מהו סיפורו של החפץ- גלגולו של חפץ.
ד. משמעותו למשפחה- חשיבות החפץ.
ה. עד לתאריך 19.12.13 יש להגיע לשיעור עם התשובות הנ"ל.
***לידיעתכם:
שלב ב' בפרויקט- גיבוש דף אישי לספר השכבתי.
שלב ג' = סדנת הצילום.
שלב ד'- צילום האובייקטים.
שלב ה- תערוכת הצילום (מועד משוער אמצע ינואר).
זכרו ,מזכרת מסוג זה לחפץ המשפחתי היא מזכרת שאין שני לה!
תודה על שיתוף הפעולה ,
ציר הזמן
כנסו לציר הזמן שלפנכם,
והוסיפו ע"י לחיצה על add an event
יש להוסיף כותרת, לצרף תמונה והסבר קצר על החפץ
מהיכן הגיע החפץ ולמי הוא שייך
לא לשכוח לצרף את שמכם
שם המשתמש: kitav2
סיסמה: amirim2014
מפה שיתופית
אביב אילנית
אבן צור טל
טג'ין
הטג'ין עשוי מחמר.
סבא שלי קיבל את הטג'ין מאמא שלו.
היום זה אצלי בבית - כל פעם שמישהו חולה הוא מקבל את הטג'ין ויש לו בתוך מאכלים טעימים.
בעבר היו מבשלים בו מאכלים בשרים.
אחדות נטלי
שרשרת ותליון זהב
שם החפץ: שרשרת ותליון זהב
החפץ עבר 3 דורות
סיפורו של החפץ: לפני כ54 שנים
כשסבי ובתי חיו בפרס סבי קנה לסבתי במתנה שרשרת ותליון לאחר מספר שנים כשהם עלו לארץ ישראל עם אימי ודודיי וכשאימי חגגה את יום הולדתה ה-17 ,
סבתי נתנה במתנה לאמי את השרשרת והתליון והשנה כשאני חגגתי את יום הולדתי ה-11 אמי נתנה לי במתנה את השרשרת והתליון וברגע שהיא נתנה לי אותו היא סיפרה לי על חשיבותה של השרשרת.
וחשיבותה היא: השרשרת והתליון הם יקרי ערך אצלנו במשפחה משום ש:
הם עברו כמה דורות וגם הגיעו מרץ אחרת שלא ניתן כיום לצערנו להגיע
אליה. והיא גם חלק מהזכרונות של סבי וסבתי מפרס.
אטדגי יהונתן
מטבע ממרוקו
המטבע עבר מסבא רבא שלי לסבא שלי ומסבי אליי.
המטבע הגיע מהחנות של סבא רבא שלי במרוקו .
המטבע היה מטבע ראשון שסבא רבא שלי קיבל בחנות ומאז שמרו עליו במשך העלייה לארץ.
במשך זמנם באנייה הם עצרו בצרפת וערכו חיפוש על האנייה סבי החביא את המטבע בכיסו מחשש שימצאו את המטבע והיה אסור להעלות חפצים ממרוקו לאחר שהגיעו לארץ סבא רבא שלי נפטר והעניק לסבי את המטבע בירושה. כאשר סיפרתי לסבי על אוסף המטבעות שלי הוא החליט להביא לי את המטבע ואמר לי להעביר אותי לילדיי ולנכדיי.
אטיאס ליאור
אלמליח נועה
מכונת טחינה ידנית ממרוקו
לאחר שסבתי מרסל פרץ התחתנה עם סבי ברוך פרץ היא קיבלה את אותה המכונה .
לאחר שסבתי הפסיקה לאפות אימי קבלה את המכונה הזאת ואולי אני אי פעם אני אקבל אותה...
ארנבורג בר
בלומנפלד איתמר
כתובה של סבא וסבתא רבא שלי
בן גיגי נטע
טבעת מדור לדור ...
.
ברוך לין
גדעוני יובל
שני צמידים מכסף
סבתא סעידה אימא של אמי קיבלה את הצמידים מאמה מרים והצמידים כיום נמצאים אצל אמי רחלי. סבתא רבתה שלי מרים נולדה וחיה בתימן.בצעירותה קיבלה במתנה מקרוב משפחה שעסק בצורפות זוג צמידי כסף. נשות תימן נהגו להתקשט בתכשיטי כסף עבודת יד בעלי סגנון מיוחד ליהודי תימן .גברים רבים עסקו בצורפות והתפרנסו מזה .
סבתא רבתה מרים אהבה מאוד את הצמידים וכמעט שלא הורידה אותם מהיד . בשנת 1951 סבתא רבתה מרים עלתה ארצה עם משפחתה . בשנת 1981 הלכה לעולמה סבתא רבתה מרים.דוד של אמי מצא את הצמידים ומסר אותם לסבתא סעידה. סבתא סעידה שמרה לאורך השנים על הצמידים הבריקה אותם וענדה אותם בכל הזדמנות. הצמידים הזכירו לה את אמה מרים שאהבה מאוד. הצמידים הזכירו לה את תימן את ילדותה ואת קרוב משפחתה הצורף,שלעיתים סבתא הייתה צופה ומתרשמת מעבודתו בבית המלאכה הקטן. כל פעם שסבתא מדברת על הצמידים היא מתרגשת וניתן לראות דמעה זולגת בזווית העין שלה. הצמידים עבור סבתא סעידה הם חפץ יקר וחשוב שאי אפשר לאמוד אותו בכסף. הצמידים בשבילה הם המזכרת היחידה מאימא שלה. אין לה שום דבר מוחשי אחר פרט לזוג צמידים אלה. כאשר היא עונדת אותם היא מרגישה שאימא שלה איתה. סבתא סעידה מסרה לאחרונה את הצמידים לאימי רחלי וביקשה ממנה לשמור עליהם היטב כי יש להם ערך סנטימנטלי רב. אימי הבטיחה לשמור עליהם ולספר לנו כיצד הגיעו אליה ואולי יום יגיע והצמידים יעברו לאחיותיי.
אנסטסיה גורבטי :)
שעון כיס שוויצרי
סיפור מאוד מרגש שסבא רבה שלי לא העביר לבנו, סבא שלי לא קיבל את השעון, ואבא שלי קיבל אותו ישירות מסבא רבה שלי, ואני ההבאה שעומדת לקבל את השעון!
השעון הוא שעון כיס על שרשרת שעדיין עובד!!!
השעון משנת 1910!!!
כך התנהלה השיחה:
אני: אבא, מה שלומך? אתה מוכן לספר לי על השעון השוויצרי שלך?
אבא: ברור, אני תמיד מוכן לספר לך על זה.
אני: מאיפו השעון הזה?
אבא: השעון לקוח מסבא רבה שלי, יצחק.
אני: מה מיוחד בו?
אבא: את השעון עשה אדם בשם "פבל בורה" בשביל
המלך של רוסיה, בשנת 1910.
והיה כמתנה לסבא רבה שלי.
אני: האם השעון עדיי פועל לפי הזמן הנכון?
אבא: כן.
אני: מה מסמל הסמל הזה של הנשרים?
אבא: הנשרים מסמלים את רוסיה עד היום.
אני: באיזה גיל קיבלת אותו כירושה?
אבא: אני קבלתי בימיו האחרונים של סבא שלי,
בגיל 23.
אני: איזה סוג של שעון זה?
אבא: שעון כיס.
אני: ממה הוא עשוי?
אבא: הוא מצופה כולו מכסף.
אני: איך סבא רבה שלך קיבל את השעון?
אבא: הוא קיבל אתם כמתנה מעבודה טובה.
אני: במה הוא עבד?
אבא: הוא עבד בתחנת רכבת.
אני: מה כתוב על השעון?
אבא: השעון הזה הובא כמתנה לסבא רבה שלי ב30 לדצמבר שבנת 1910.
אני: ממי קיבלת את השעון?
אבא: הראשון שירש הוא סבא רבה שלי, השני הוא סבא שלי וסבא שלי הביא לי אותו ואני רוצה להביא לך.
אני: איך הלכו עם אותו שעון?
אבא: לשעון יש שרשרת מיוחדת שאותו אפשר היה לשים על הצוואר או בכיס.
אני: טוב, היה מעניין לשמוע את הסיפור שלך.
אבא: גם אני נהניתי לספר לך.
השעון פתוח, ותנסו לקרוא את מה שיש בתוך
שימו לב לסמל של רוסיה עד היום!
ויצמן אבישג
זיידמן קים
שתי בובות מחרסינה (לא סיימתי)
מהו החפץ?
החפץ הוא פסלון. האמת 2 פסלונים מחרסינה, שנרכשו ע"י סבא רבא שלי, בוריס וסבתא רבתא אידה, כשהם היו עוד זוג צעיר בשנות ה-50 של המאה ה-20 בבריה"מ. אחרי הרכישה התגלה להם שעל הפריטים יש חותמת עם תאריך יצור משנת 1859!
גלגולו של החפץ
כל השנים הפסלונים נשמרו אצלם ועברו איתם מכל בית ודירה שהם גרו בו.
ב1979 כשהם רצו לעלות לארץ הם, כמובן, רצו לקחת את הפסלונים איתם. הם עטפו אותם בבדים רכים כדי שלא יפגעו או יינזקו במהלך הנסיעה. בשדה תעופה, בבדיקה של מעבר גבול, נבדקה המזוודה עם אחד מהפסלונים והשלטונות רצו להחרימו, אך סבא רבא העביר את הפסלון לשמירה אצל סבתא שלי, פאינה. הפסלון השני לא נמצא בבדיקה וסבא רבא וסבתא רבתא שלי הצליחו להביא אותו לארץ ישראל.
כאשר ב- 1991 עלתה סבתא פאינה עם משפחתה לארץ היא הביאה את הפסל שהיא שמרה 12 שנה איתה.
מהי חשיבותו למשפחה?
סבא רבא וסבתא רבתא שלי עלו לארץ עם כל משפחתה חוץ מסבאתי פאינה. כל פעם כשסבתא שלי הסתכלה על הפסלון היא חשבה על משפחתה וחלמה איך לבסוף היא תתאחד איתם וכך היא הרגישה פחות בודדה.
היכן נמצא החפץ?
חלומות שלה התגשמו ב 1991. פסלונים שוב ביחד בישראל. כיום, הפסל עדין אצלה, והפסל השני שמור אצל סבתא רבתא שלי.
חכמון שקד
הקומקום של סבתא
הקומקום משמש לשתיית תה כהה מאוד (בתפזורת כפי שהיה נהוג לשתות בעבר) עשיר בטעמים כמו קינמון והל.
שתית התה מתקיימת לרוב בסוף הארוחה אך אפשרי לשתות אותה מתי שרוצים.
כיום אנו שותים את התה בדרך כלל בחגים אירועים משפחתיים כשכולם נפגשים.
הכוס מוגשת עם בוטנים קלויים בתחתית הכוס.
ג'אנו שותים את התה אנו יושבים, צוחקים , מדברים, ומעלים זיכרונות על התה שסבתא הייתה מגישה.
מורדבינוב מרתה
נוגאוקר שנהב
נידין גל
שחמט מקריסטל
סדובסקי אילי
סורידרוב אורי
עידה דיאנה
כוס ומגש מכסף
כוס ומגש מכסף שנעשו ע"י צורף יהודי - עיראקי , בשוק הצורפים בעיראק . (בערך בשנת 1936)
על הכוס יש לב מכסף ובתוכו יש שתי אותיות (S.N) שהן קיצור של נעימה סלמן (Naima Salman) שזה היה שמה של סבתא רבתא שלי .
על המגש יש שתי חותמות . בחותמת הראשונה כתוב את המספר 22 , ובחותמת השניה כתוב מי צרף את את המגש , והכל עבודת יד !
מהיכן הגיע החפץ ?
את החפץ קיבלה סבתא רבתא שלי ז"ל כמתנה מסבא רבא שלי ז"ל ליום הולדתה .
לאחר מכן , סבתא רבתא שלי העבירה את החפץ לסבא שלי ביום חתונתו בשנת 1952 , בכדי שיקדש עם בכוס בכל ימי שבת ובחגים .
סבתא רבתא שלי ביקשה מסבי שישמור את החפץ כמזכרת במשפחה .
עמר נועה
מקטרת עץ
היא תעבור לבן דוד שלי . סבא של סבתא שלי נהג להשתמש בה רק במסיבות או בימים
מיוחדים וכו' . היא הגיעה מהודו . כיום הסבים שלי לא משתמשים בה .
פיסטונוביץ' אליס
קנר רן
שובלוב דוד
שיפמן בנימין
שמש אור
שניידר דניאל
שרשרת עם תליון
סבתא שלי קיבלה את התליון עם השרשרת כמתנת חתונה, וכעבור זמן רב אמא שלי קיבלה את התליון עם השרשרת גם כמתנת חתונה.
החפץ הזה יקר ערך במשפחה שלי כי זאת מזכרת מסבתא רבא שלי. זה עובר מדור לדור כבר הרבה שנים ואנו מקווים להמשכיות של המסורת במשפחתנו.
שפילקו מיה
מדליון של: שמע ישראל
סבי מרק נולד בקייב בירת אוקראינה ב1936. כשהוא נולד הוא קיבל מתנה תליון יהודי קטן עשוי מזהב. אמו שמה אותו בכרית קטנה במיטתו. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, הייתי בן 6 וגרתי עם משפחתו בקייב. מהר מאוד הגרמנים פלשו לשטח של ברית המועצות. כעבור מספר חודשים הם הגיעו לקייב. לא יודע איך אך אמו הצליחה לברוח מקייב ברגע האחרון לפני כניסתם. כל המשפחה הגדולה שלו נשארה בקייב ולצערו הרב הם כולם נרצחו בדם קר בבאבי יאר. הנאצים רצחו אותם רק בגלל שהיו יהודים. מאז לא נשאר לו אף אחד מקרובי המשפחה חוץ מאמו. אמא שלו האמינה שהתליון העתיק הציל אותנו אבל האנטישמיות ושנאת היהודים גרמו לה להסתיר אותו לאורך השנים.