ואן גוך

עפרי כהן, מאיה ולדמן, יובל אילן

סיפור חייו:

עבודתו של וינסנט ון גוך, צייר הולנדי שהשתייך לזרם הפוסט-אימפרסיוניסטי, היא התגלמות הספונטאניות הרגשית בציור. הוא היה הבכור מבין שישה ילדים ונולד ב-30 במרס, 1853 לכומר פרוטסטנטי, שחי בחרוט זונדר שבהולנד. ידוע שון גוך נטה למצבי רוח והיה חסר מנוחה כל חייו. הוא הרבה לקרוא, היה רהוט בדיבורו וצבר ידע רב, עובדה שבאה לידי ביטוי ביותר מ-700 המכתבים שכתב לאחיו, תיאו. המכתבים התפרסמו ב-1911 ומהווים תיעוד של חייו של ון גוך.

כשהיה בן 16 נשלח ון גוך לעיר האג שבהולנד, לעבוד אצל דודו, שהיה שותף בחברה בינלאומית של סוחרי אמנות. הוא למד שם ציור אצל אנטון מוב. כיוון שהתקשה ליצור קשר טוב עם הקונים, נשלח לסניף הלונדוני, עד שהכול דחו אותו משום שהרבה לדבר על גסות הרוח והנהנתנות של העשירים. הוא החל לקבל הכשרה לכמורה אוונגליסטית, אך עד מהרה עזב את לימודיו אלה והיה למטיף פשוט בקרב כורי הפחם. בהיותו בן 27 גילה את ייעודו האמיתי - להיות אמן.

בשובו להולנד צייר את ציורו המפורסם ביותר מאותה תקופה, אוכלי תפוחי האדמה, שצויר מתוך גישה הומניטארית. זהו ציור כהה וקודר, המציג את עוניים ואומללותם של האנשים. ון גוך כתב על עבודתו זו, "ניסיתי להדגיש את העובדה שהאנשים שאכלו תפוחי אדמה לאור עששיות, חפרו באדמה במו ידיהם כדי להשיג אותם".

באותה שנה עקר לבלגיה והחל ללמוד שם באקדמיה לאמנות. הוא נכנס לכיתה לבוש בגלימת הפרווה שלו, שהופיעה ברבים מדיוקניו העצמיים והפכה לסמל שלו. המורה סבר שמשיכות המכחול של ון גוך "כבדות מדיי" וון גוך עזב את האקדמיה ביומו השני שם. כשהיה באנטוורפן, הושפע מעבודותיו של פיטר פול רובנסומעבודותיהם של יוצרי הדפסים יפניים, כמו הוקוסאי (1760-1849).1889).


ב-1886 עבר להתגורר בפריז ונטש את משיכות המכחול החזקות והריאליזם המוסרי. הוא החל להשתמש בצבעים עזים כדרך לבטא סמליות בתמונות השדות, העצים והכפריים, כפי שרואים בציוריו משמר לילה(1888) ושמים זרועי כוכבים (1889), שצוירו באזור ארל הכפרי בצרפת, לשם נסע לנפוש והזמין אליו את הצייר פול גוגן. מספרים ששני הציירים הרבו להתווכח בלהט וערב אחד איים ון גוך על גוגן עם תער. מאוחר יותר התחרט על מעשהו זה וחתך את אוזנו שלו. ון גוך הנציח את האירוע בציורו דיוקן עצמי עם אוזן חבושה (1889). בעקבות זאת אושפז ון גוך בבית חולים לחולי נפש בסנט רמי, צרפת. במהלך שהותו שם צייר 150 ציורים בשנה אחת. דיכאונו של ון גוך הלך והחמיר וב-27 ביולי, 1890 ירה בעצמו ומת יומיים אחר כך. ון גוך הצליח למכור בחייו רק ציור אחד גפנים אדומות בארל