מאורעות תרפ"א

מגישות : רומי וירין

רקע כללי

בארץ מנדט בריטי. העיתונות ערבית יצא בהסתה גלויה נגד גורם יהודי בארץ . זוהי תקופת שלטונו של הרברט סמואל שגילה אהדה לגורם היהודי , אבל רצה להיות אובייקטיבי כלפי שני הצדדים ולכן נקט ביד רכה ופיוס , דבר שהתפרש אצל הערבים כחולשה.
במרץ 1921 ביקר צ'רצ'יל, שר המושבות, בארץ. וועד הפועל, שייצג את הערבים, פנה אליו בשורה של תביעות לבטל את רעיון הבית הלאומי , להקים בארץ ממשלה לאומית, להפסיק את העליה היהודית ולא להפריד את א"י ממדינות ערב . צ'רצ'יל לא נענה לתביעות הערבים ותגובתם הייתה מאורעות תרפ " א.

המאורעות פרצו בעיר יפו ב -1 במאי, כאשר המון ערבי ירה בתהלוכת יהודים קומוניסטיים שעברה בעיר. המטרה הייתה שוד וביזה של חנויות ובתים יהודיים. מרכז המאורעות היה בית העולים עג'מי, שהיה לסמל העלייה הציונית. פרעות ביפו והסביבה נמשך שלושה ימים. מייד ששקטתי מאורעות ביפו החל התנפלות מאורגנת על יישובי רחובות, פתח תקווה, כפר סבא וחדר. כשבפתח התקווה נודע על הפרעות ביפו הוחלט לא לסמוך על שלטונות ולהיערך בכוחות עצמאיים והתקפת הערבים נשברו.

רקע כללי על המאורעות בחדרה

מאי 1921 היתה חדרה מרוחקת מיישובים אחרים והתגוררו בה כ-600 יהודים וכ-400-500 פועלים ערבים. אין צורך בעוד האירועים ביפו ובפתח-תקוה שנכרכו בשמועות על מאסרם של הפועלים הערבים על-ידי יהודים בחדרה, גרמו לסערת רוחות בטול-כרם הסמוכה ואספסוף ערבי התקדם לעבר חדרה ב-6.5.1921. הבריטים תיגברו את חדרה ברובים ותחמושת וקבעו עמה סדרי תקשורת-חירום. בהתאם לתוכנית ההגנה רוכזו כל התושבים בצפון מערב המושבה, עמדות ההגנה אוישו ונערכו סיורים מסביב. התוקפים נכנסו לחדרה מכיוון דרום-מזרח הבלתי מוגן ופשטו על הבתים שנעזבו. אש המגינים בלמה אותם מלהגיע לאזור המוגן. כאשר נודע לבריטים על ההתקפה, שלחו מטוס סיור, שאיתר קבוצה גדולה של ערבים המתקרבים לחדרה ופגע בהם בפצצות ובאש מקלעים.

בגיחה נוספת ירה לעברם של הבוזזים בתוך המושבה. למקום הגיעה גם תגבורת בריטית והניסה את התוקפים. בהתקפה לא נפגע איש מבני המושבה, אם כי רכוש נבזז והועלה באש.

גם כאן, בדומה לפתח תקוה, עצרו המגינים היהודיים את ההתקפה בשלב הראשון, עד שהגיע הצבא הבריטי.

האירועים בחדרה

חדרה באותם הימים הייתה מושבה בת 600 נפש. בליל ה -6 במאי 1921 התאספו בטול כרם פלחים מזוינים מכל הסביבה והמסיתים סיפרו להם כי היהודים שוחטים נשים וטף ביפו. עם שחר יצא ההמון בדרך לחדרה. ועד ההגנה החל לרכז נשק וקבע עמדות הגנה חפורות בגבול המושבה. הערבים הגיעו למושבה מצד דרום -מזרח ומספר בתים נעזבו. המגינים ירו על הערבים ולא נתנו להם להתקרב למרכז המושבה. חלק מההמון פשט על הבתים שנעזבו והעלה מספר בתים באש, בהם בית פיינברג ששוחזר בשנת 2008 ונפתח לקהל הרחב.

בינתיים הגיעו שליחים מהמושבה לתחנת הרכבת חדרה שם חנה הצבא הבריטי והזעיקו עזרה. 11.00 בשעה הגיע למקום מטוס בריטי שהבחין ב -500 ערבים מתקדמים לעבר המושבה. טייס זרק עליהם מספר פצצות ופתח עליהם באש מקלע. ב 12.30 הוא חזר שוב והבחין בערבים בוזזים בתים. הוא פתח עליהם באש והם נסו בבהלה כשהם סוחבים את שקי הביזה. איש מבני המושבה לא נפגע. 14 בתים נבזזו ושנים הועלו באש.

ארגון "השומר"

במהלך 1912 החלו להתפרץ נקודות מחלוקת בין המושבה חדרה לאנשי ארגון "השומר". חלק מהמחלוקת נבע מסכסוך פנימי בתוך המושבה בין ועד המושבה לבין סיעת מתנגדים.אלו התנגדו בין השאר להעסקת "השומר". חלק מהאיכרים הפסיקו לשלם מיסים, והמושבה לא עמדה בתנאי השכר שהתחייבה לאנשי "השומר". בעקבות כך עמד המשך ההתקשרות עם המושבה בסימן שאלה. מאבק על קרקעות בין איכרי חדרה לבין אפנדי ערבי, גרר התנגשות בין איכרי המושבה לבין שליחיו: בדואים משבט הטורקמנים. בשל כך, היה צפוי למתקפה גדולה על המושבה, ולהגנתה נחלצו אברהם שפירא יחד עם 25 מצעירי פתח תקווה וחברי "השומר". הוויכוחים במושבה הגיעו לשיא באביב תרע"ג (1913), לאחר שהוחל להעסיק בה שומרים ערבים, בנוסף על שומרים מתנועת "השומר". בכך נפגע עקרון "עבודה עברית", ונהרסו היחסים עם אנשי ארגון "השומר". באדר א' תרע"ג (1913) הופסקה השמירה במושבה כתוצאה מפעולות אלו.‏

ב י"ח בתמוז תרע"ג(1913) התחולל סמוך למושבה רחובות "מאורע זרנוגה". ערבים נכנסו בשיירת גמלים אל כרמים בין ראשון לציון לבין נס ציונה ומלאו את סליהם בפרי הגפן. אחד השומרים התריע בהם, ובתגובה "התנפלו עליו, היכוהו וגזלו את נשקו. דבר שנחשב לפגיעה חמורה ביותר בכבוד איש המגן".‏השומר הזעיק את חבריו, וארבעה פרשים רדפו אחר שיירת הגמלים עד הכפר זרנוגה ; שם הותקפו השומרים במקלות ובנשק חם, והזעיקו לעזרתם את שומרי ואיכרי רחובות. קטטה התלקחה בין כ-70 שומרים ואיכרים, לבין כמה מאות ערבים תושבי זרנוגה, ובמהלכה נהרג השומר שמואל פרידמן. למחרת תבעו אנשי "השומר" את סילוקם של הפועלים הערבים מהמושבה. אך איכרים מהמושבה האשימו את אנשי "השומר" בהידרדרות העניינים. בעקבות ביקורתם זו של האיכרים והמאבק המתמיד על "עבודה עברית", הקים אחד השומרים, מיכאל אבנר שפאל, תא חשאי בשם "נכדי פנחס". הוא הפיץ כרזה במושבות, שבה איים לרצוח איכרים שיעדיפו להעסיק פועלים ושומרים ערבים על פני יהודים.