עבודה בהיסטוריה - העדות
מגישים: אדם זיו, נטע געתון וליאור רופאים
העדות
המוסלמי מצהיר על אמנתו באמרו את המשפט: "השהד אן לא אלה אלא אללה ומחמד רסול אללה"
פירוש המשפט: אני מעיד כי אין אלוהים מבלעדי אללה ומחמד ושליחו של אללה. ההצהרה מורכבת משני חלקים , בחלק הראשון המאמין מכיר בקיומו של אל אחד בלבד, ובחלק השני הוא מכיר בהיות מחמד שליחו של האל. זהו ה" אני מאמין" של המוסלמי. כל המוסלמי חוזר על הצהרה זו פעמיים ביום, ומי שכופר בה נחשב למי שנטש את הדת האסלאם.
שהדה
"אין אל מלבד אללה ומוחמד הוא שליחו שלך אללה"-אדם מוסלמי הידוע שהולך למות, צריך להגיד את המשפט זה לפני מותו. לפי האסלאם גם תינוק הנולד צריך לשמוע את משפט זה דבר ראשון שהוא נולד, והם חוזרים עליו כל יום בחייהם עד שהם יבינו אותו ויוכלו לחזור אחריו.
על פי האסלאם:
העובדה שהשהאדה מופיעה ראשונה מבין חמשת עמודי האסלאם מלמדת על חשיבותה, כי היא תנאי מוקדם ליתר המצוות, שכן הן אינן נחשבות אם לא אמרת את השהאדה.
על פי הפרשנים:
המעשים הקיימים והטובים" הם השאדה והתפילה, עליהם מקבלים את השכר הרב ביותר, וכל מי שמודה כי השהאדה אמת היא, מובטח לו מקום בגן העדן.
השאדה היא עדות, שכן אף אחד אינו יכול להשתדל מול האל, אלא אדם המעיד על האמת, קרי אומר את השהאדה, כלומר מוסלמים, כך שרק למוסלמים יש גישה לאלוהים.
השאדה במסורת נתפסת כחלק מן הדת הבראשיתית, היא מצוינת כבר בספר הראשון אשר נכתב טרם בריאת העולם, שם כתב אללה "אני אללה ואין אלוה מבלעדי".
המוּאזין
מאוזין בסמגד מזמין את המאמינים לתפילה בהשמיעו את המשפט הזה, ובעת התפילה אף המאמינים אומרים אותו. המוסלמי אומר את העדות לפני מותו, והמתאסלם אומר משפט זה בטקס התאסלמותו ובכך מצהיר על אמונתו.
מאוזין-הכרוז
מידע נוסף
השהאדה נהגית גם במעמדים מיוחדים בחיי המאמין, כמו הגעתו לבגרות, התאסלמותו ונפילתו למשכב. פלוני ההוגה את השהאדה בקולו שלוש פעמים, מתוך כוונה כנה ובנוכחותם של שני עדים מוסלמים, נחשב כמי שהצטרף רשמית לקהילת המאמינים בדת האסלאם.