רפלקציה-שני
הפקת י"ב תשע"ו
3 ציפיות מההפקה, האם הן התממשו?
- לצאת מהקופסא ולעשות משהו סוריאליסטי
- לגרום לתגובות מהקל שרציתי ביחס לאמירה של ההצגה (לגרום לאנשים לחשוב על הנושא, לדון עליו)
- להרגיש מחוברת לדמות, ולהכיר אותה לעומק
התממשו?
- כן, בדיעבד אולי יותר מדי וזה הפך להיות לא מובן
- חלקית, יכול להיות שכן גרמנו לאנשים לחשוב על הנושא אבל לא בהכרח מהכיוון שרצינו
- לא, רציתי דמות מלאה ועגולה. ברור שזה נובע מבחירת המחזה שהוא לא מעמיד את הדמויות במרכז אלא יותר בא לייצג סיפורים אוניברסליים.
קשיים ואכזבות:
וזה עוד יותר קשה ביחד עם כל הלחץ.
היה קושי בהגדרת התפקידים מלכתחילה, זה יכול להיות להיות לטוב ויכול להיות לרע. אבל לפעמים כשזה לרע זה גורם לחיכוכים כי לא ברור מה כל אחת צריכה לעשות ומה צריך לעשות ביחד.
התאכזבתי כשהבנתי שאין לנו עבודה עם דמויות מלאות ועגולות שיש להם סיפור מאחורה ואישיות מלאה.
כן יש לדמויות שלנו סיפור וכו', אבל אין במחזה הרבה מקום לבטא את הדמויות וזה משהו שמאוד רציתי.
נקודות אור:
כשהבנתי שהעבודה על ההפקה ועל המחזה הזה הובילה אצלי שינוי בחשיבה ביחס לנושא של הפרעות אכילה. התחלתי לשים לב לכל מיני אנשים מסביבי, להערות שזורקים וכו
מה אני לוקחת איתי לחיים?
להבין כמה השפעה יש לנו על הסובבים שלנו, לא רק ביחס להפרעות אכילה ודימוי גוף.
בכללי, כל הערה שלנו, מבט, תגובה, יכולה לשנות הרגשה של בן אדם לטוב ולרע.