אורפיאוס ואורידיקה

סיפור המיתוס כהשראה למחול מאת פינה באוש

סיפור אהבה על זמני

העניין במיתוס של אורפיאוס, נובע מהאופן בו הוא מעלה שאלות ארכיטיפיות הנוגעות ליסודות הקיום, לגבולות הקיום האנושי (סופו של הקיום, היכולת ל"החזיר" את המת), למיקומו של האדם בעולם, ליחסי גברים נשים, למאבקים הפנימיים של האדם ביצריו ולשאלת האמנות בקיום האנושי. המיתוס עוסק באהבה, באמנות, במוות ובקשר ביניהם.

סיפור המיתוס

אורפיאוס היה נגן מעולה , נאמר עליו שמקרב בני התמותה לא היה לו מתחרה, איש לא עמד בפני נגינתו, החי והדומם נהרו אחריו בהשמיעו את מנגינותיו....ידוע שהשתתף במשלחת המפורסמת של הארגונאוטים וכל אימת שהתעייפו הגיבורים במשאם היה אורפיאוס מנגן בנבלו ומפיח בהם רוח חיים. לא ידוע מתי והיכן פגש את אורידיקה , הם נישאו זה לזו, אולם שימחתם לא האריכה ימים, זמן קצר לאחר החתונה, כשטיילה הכלה עם נערותיה באחו, הכיש אותה נחש והיא מתה. צערו של אורפיאוס היה גדול והוא לא יכל לשאתו.

על כן , החליט לרדת לארץ המתים ולהעלות משם את אורידיקה. הוא ירד לעולם התחתון, ניגן והקסים בצליליו את שוכניו. הוא ביקש מההדס שיטווה שוב את פתיל חייה של אורידיקה. האדס נענה לבקשה אולם בתנאי שלא יביט אחורה ולא יסתכל בה בלכתה אחריו, עד שיגיעו אל העולם העליון. כך עברו שניהם את השערים הגדולים של האדס אל השביל שיוליכם מעלה. אורפיאוס ידע שאורידיקה הולכת אחריו אולם השתוקק לראותה, וכך בצאתו לאור היום הזורח, הסב פניו אליה ,אלא שהקדים לעשות זאת. אורידיקה עוד נמצאה בתוך השביל האפל ונעלמה מיד חזרה לארץ החושך. הוא ניסה לרוץ אחריה אך האלים לא הסכימו לכך. אורפיאוס חזר אל הארץ עצוב, נמנע ממפגש עם בני תמותה וניגן בנבלו. עד אשר התנפלה עליו כנופיית מנאדות והרגוהו. המוזות מצאו את חלקי גופו בנהר וקברו אותו לרגלי האולימפוס. ( עיבוד מתוך מיתולוגיה, ע.המילטון 1982)

פינה באוש 1940-2009

פינה באוש נולדה בגרמניה. ב-1955 היא החלה ללמוד באקדמיית פולקוואנג באסן שאותה ניהל קורט יוס , אחד המייסדים של זרם הריקוד האקספרסיוניסטי הגרמני. לאחר סיום לימודיה זכתה במלגה והמשיכה ללמוד בבית הספר ג'וליארד בניו יורק הופיעה עם פול סנסדרו ולהקת המחול של דוניה פיור עם הבלט האמריקאי החדש (New American Ballet) והייתה חברת להקת הבלט של המטרופולין. ב-1962 הצטרפה באוש ללהקת הבלט פולקוונג של קורט יוס, שם רקדה כסולנית וסייעה ליוס בעיצוב קטעי מחול רבים, את יצירתה הראשונה ככוראוגרפית העלתה ב-1968. ב-1972, מונתה באוש למנהלת האמנותית של בלט האופרה של וופרטל, ששינה מאוחר יותר את שמו לתאטרון המחול של פינה באוש. עבודותיה של באוש גדושות בפרטים , עצמים ותנועתה עשירה. מעבר לתפיסה הבימתית המיוחדת שלה, הרקדנים שותפים לתהליך היצירה, חלקם רקדנים, חלקם שחקנים בגילאים שונים. חקר הגוף והתנועה, כמו גם ההתמסרות הטוטלית והעבודה המשותפת לאורך שנים, מביאה לידי אינטימיות אוניברסלית שהצופה יכול להזדהות עימה. כתב עליה חוקר המחול הגרמני Norbert Servos "על הבמה, רקדניה של באוש שחררו אנרגיה גולמית חדשה…תאטרון מחול עוסק ישירות באנרגיות פיזיות. הסיפור שלו מסופר כהיסטוריה של הגוף, לא כספרות נרקדת. באוש שחררה את המחול מהספרותיות ויצרה מחול שהוא תאטרון של התנסות"

פינה באוש נפטרה ממחלת הסרטן ימים ספורים לאחר שאובחנה, והיא בת 68 שנים.

אורפיאוס ואורידיקה 1978 מוסיקה: קטעים מתוך האופרה של המלחין הוינאי מאת המלחין הווינאי כריסטוף ויליבאלד גלוק, אשר נוצרה ב-1762 .

מבנה: יצירתה של פינה באוש כוללת ארבע מערכות: "אבל"; "כוח"; "שלום"; "מוות". במערכה בה צפינו, הבמה מחולקת לשתי קצוות ( ייתכן כמחווה סמלית לחיים מחד ולמוות מאידך). בקצה האחד ניצבת אישה, בת דמותה של אורידיקה, על פודיום גבוה, לגופה, בד לבן ובידיה זר פרחים אדומות. בקצה השני ,כשגבו מופנה לקהל בתחילת המערכה, ניצב גבר, בן דמותו של אורפיאוס. גופו עירום למעט תחתונים בצבע גוף. בתווך נעה קבוצה של רקדנים, גברים ונשים וכן, זמרות האופרה, הלבושות בשחור. במערכה הראשונה התנועה מתרחשת על הבמה מקצה אחד אל הקצה השני. מאורידיקה אל אורפיאוס. שיאה של המערכה בסיומה , כאשר אישה צעירה הלבושה בלבן ושערה פזור, רוקדת לבדה בתנועות מהירות ולבסוף חוברת אל אורפיאוס ומשלחת אותו לדרכו

שפה תנועתית: השפה התנועתית מכילה מוטיבים תנועתיים מהלקסיקון של הסגנון המודרני שהיה נהוג בשנות ה-70 של המאה ה-20 : הקפדה יתרה על ניקיון תנועתי, ריקוד ברגליים יחפות, מרכז הגוף מהווה את ראשית התנועה, פלייה רחב ועמוק, שימוש בתנועות גו המלוות בתגובה של הידיים ( מאפיין בולט של תנועתה של באוש), ידיים רכות, ארוכות. התנועה זורמת והבעתית. המערכה נפתחת כאשר כל הלהקה רוקדת יחד ,ביוניסון כ"גוש" זז. בהמשך מתפתחים דואטים בין גברים לנשים: הגברים מניפים את הנשים מעלה והחיבור ביניהם מתנהל דרך התנועה. הדואטים מופרים על ידי קטעי תנועה קבוצתיים. יש חזרתיות על משפטים תנועתיים. והתנועה מאופיינת בזרימה ( לגאטו).

בסיומה של המערכה אורפיאוס מתרומם מהרצפה, לאחר שנשכב עליה ורוקד לבדו. בהמשך ,מצטרפת אליו רקדנית בשמלה לבנה שמסמלת כנראה את האהבה. הרקדנית נגשת לאורפיאוס ומראה לו את הדרך, היא כותבת על הרצפה את מילת הקסם שתפתח את שערי השאול.

מוסיקה: את היצירה מלווים קטעים מוסיקליים מתוך האופרה" אורפיאוס ואורידיקה" מאת המלחין הווינאי כריסטוף ויליבאלד גלוק, אשר נוצרה ב-1762 . גלוק כתב את האופרה במבנה המסורתי של שלוש מערכות, כל אחת ייחודית מבחינת הזמן והמקום, התוכן זורם ועגול שבו יש תפקיד חשוב למקהלה תוך נטייה לשירה פשוטה ­ "פשטות אצילית", כדבריו, ותוך סירוב להיכנע לזמרים הידוענים שדרשו כתנאי להשתתפותם אריות וירטואוזיות כדי לפאר את עצמם.

באוש, משתמשת ביצירתה בקטעים מתוך האופרה. השירה מתבצעת על ידי נשים לבושות בשחור והן נמצאות על הבמה, כחלק אינטגרלי של היצירה.

תלבושות : על הבמה לבוש בשחור ובלבן. אורידיקה עטופה בבד לבן המזכיר שמלת כלה מחד ומאידך נראה כתכריכי מתים. אורפיאוס עירום למעט תחתונים בצבע גוף. הרקדנים: נשים וגברים לבושים בשחור, הנשים בשמלות שחורות רפויות והגברים בחולצה ומכנסיים בצבע שחור ועשויים מבד קל.

לאורך המערכה כחוט השני, יש שימוש בבד לבן ארוך: בתחילה על פנייה של אחת הרקדניות ( כהינומת כלה...) , הבד הלבן עובר דרך הרקדנים עד אשר הבד ננטש על הרצפה כמסמן שביל. אחר כך נלקח הבד שוב ונכרך על גוף הרקדנים. בסיום המערכה רקדנית בשמלה לבנה רוקדת לבדה ומזמינה את אורפיאוס לדואט המשלח אותו אל המסע להשבת אורידיקה.

אבזרים : הבמה מחולקת לשניים. מצד אחד אורידיקה גבוהה ונישאת מעל כולם ישובה כנראה על כסא . מאחוריה מסך לבן . בידיים היא אוחזת בזר פרחים אדומים: פרחים מסמלים מנהגי אבלות בתרבות הנוצרית והצבע האדם לעומת זאת, מסמל אהבה ותשוקה . כלומר חיים ( צבע "חם"). בצד הימני של הבמה ,יש ערימה של ענפים חומים, מעין זרדים הם מסודרים כסבך, מעין לברינט. אלה ייתכן, מסמנים את הירידה או את השער לשאול.

Big image
Big image
Gluck, Orfeo ed Euridice. Karl Richter
https://www.youtube.com/watch?v=yV98FGpAa-M