אבדן הילדות
את המושג "אבדן הילדות" הציג הסוציולוג ניל פוסטמן.
לטענתו התקשורת האלקטרונית (במיוחד הטלוויזיה) הובילה לתופעה של אבדן הילדות.
טענתו ממשיכה את הגישה של הדטרמיניזם הטכנולוגי (=הטכנולוגיה של התקשורת המרכזית היא הגורם המכריע בעיצוב החברה והתרבות בתוכה היא פועלת).
בחברה שהתבססה על תקשורת מודפסת היתה הפרדה ברורה בין עולם הילדים לבין עולם המבוגרים.
ילדים יכלו להחשף לתכנים או אם הורים/מורים חשפו אותו אליהם או אם קראו בעצמם ספרים שנכתבו עבור ילדים (שפה פשוטה, מילים ברורות ובעיקר – תכנים מותאמים.
ילד לא יכול להגיע לספר שמונח גבוה במדף, ילד לא יכול לקרוא / להבין ספר שנכתב עבור מבוגרים.
מבוגרים מרחיקים ילדים מעולם המבוגרים ובונים להם קטגוריה נפרדת של עולם הילדים.
בחברה שהתבססה על תקשורת טלוויזיונית הילדים יכולים להיחשף לתכנים מסוגים רבים. והצטמצמה ההפרדה בין עולם הילדים לעולם המבוגרים.
יש שתי רמות:
א. ילדים נחשפים לתכנים שלא תמיד מתאימים להם.
ב. ילדים יכולים להבין תכנים חדשים כיוון שהמדיום הטלוויזיוני אינו כתוב, אלא ויזואלי ולכן יותר קל להבנה (קל להבין מיהו ה"רשע" בסדרה וקל להבין צילום של הרוגים במלחמה).
ילדים הם חלק מעולם המבוגרים. אין אבחנה מוחלטת והם קטגוריה אחת.
בעולם מודפס היתה שליטה של המבוגרים בתהליך הסוציאליזציה (חיברות) של הילדים.
הילדים נחשפו רק לתכנים שהמבוגרים חשבו שהם מתאימים להם.
בעולם הטלוויזיוני למבוגרים אין כמעט שליטה על התכנים אליהם נחשפים הילדים – שצופים באופן עצמאי (לא צריכים שיקריאו להם).
בתהליך סוציאליזציה כזה:
רלוונטי למגוון זירות לימוד
חדשות – ילדים רואים תמונות ודיווחים על אסונות, מלחמות, מוות, פשעים כמו אונס ורצח.
ריאליטי / קליפים – ילדים צופים (ומזדהים) עם תכנים מיניים, יחסים בינאישיים מורכבים, לומדים ייצוגים "ראויים" של נשים וגברים ועוד.
פרסומות – ילדים נחשפים לייצוג מגדרי מסוים, גם בפרסומות למבוגרים אליהן הם חשופים וגם לפרסומות המכוונים לילדים.
הומור וסאטירה – ילדים לומדים על העולם הפוליטי דרך הסאטירה עליו. מה זה אומר? ילדים לומדים מגיל צעיר שפוליטיקאים (שמנהלים את חיינו) הם נלעגים, גרועים, טפשים, פושעים וכו'. לאיזה דמוקרטיה זה מוביל אותם?
ילדים עוברים תהליך סוציאליזציה שונה, הם נכנסים מוקדם מאוד לעולם המבוגרים.
ילדים נחשפים לתכנים אלימים, מיניים וכד' בגיל מוקדם, שלא תמיד מתאים ליכולת ההבנה שלהם.
התוצאה: אבדן הילדות
ילדים לומדים להתנהג כמו מבוגרים, לומדים על עולם המבוגרים
השלכות של אבדן הילדות
ילדים עוברים הבנייה חברתית של המציאות שמתאימה למבוגרים (מבחינת תכנים כמו מין, אלימות, כסף).
אבדן סמכות הורית – ההורים אינם ה"יודעים", ה"קובעים", הסמכות לתהליך סוציאליזציה עברה לטלוויזיה (מה נכון, מה ראוי).
אבדן הבושה – כולם יודעים מה כולם רואים. זה לא בהיחבא (כמו בתרבות הדפוס).
הדפוס מעוצב באופן שמעודד היררכיה, היגיון, הדרגתיות (מילה 🡨 משפט 🡨 פסקה🡨 עמוד... ורק סוף יודעים מה התשובה). הטלוויזיה מציגה תכנים בצורה מיידית, בו זמנית, באופן יותר שטחי ורדוד. התוצאה: מאז אמצע המאה העשרים ילדים גדלים לתרבות שונה, ופחות טובה לדעת פוסטמן מהתרבות בעידן הדפוס.
ילדים גדלים להבנייה של המציאות- לעולם מפחיד ומלא סכנות (בשל ריבוי תכנים אלימים), לעולם שבו אולי יהיו פחות רגישים לעוול ולסבל (מרוב ספיגה של תכנים כאלו מגיל צעיר) ולעולם בו התרבות מבוססת על בידור קליל ורדוד.
קשה להדגים את "אבדן הילדות". אנחנו מתמקדים בהיבטים ויזואליים (=ילדים שנראים או מתנהגים כמו מבוגרים), אבל זה בעיקר נוגע לתפיסת העולם ולאופן החשיבה – החשיפה לתכנים של מבוגרים (פוליטיקה, מין, אלימות, הבניית מציאות) ופענוח העולם באמצעות תכנים כאלו מגיל צעיר.
תרבות דיגיטלית
בתרבות הדיגיטלית כנראה מועצם התהליך של אבדן הילדות
ילדים צעירים = ילידים דיגיטליים, שולטים במדיום טוב יותר מהוריהם. קשה מאוד להגביל עבורם את התכנים, לשלוט בתכנים או אפילו לדעת לאילו תכנים ילדים נחשפים – כשהתקשורת נעשית ממכשיר הטלפון האישי של הילדים או מהמחשב האישי שלהם.
יש פחות צפייה משותפת ויותר כל אחד במכשיר שלו צופה בתכנים שהוא בוחר.
יש יותר אפשרויות להיחשף לתכנים שלא מתאימים לילדים ומכאן שיעברו תהליך סוציאליזציה שיעצים את אבדן הילדות.
שאלות סיכום
.1הסבירו מהו "אבדן הילדות"
.2הסבירו מה הקשר בין תקשורת דיגיטלית ומאפייניה לבין אבדן הילדות
פוסטמן כתב על אבדן הילדות בעידן הטלוויזיה. לא התייחס לעידן המחשב והאינטרנט.
יתכן שבעידן של התרבות הדיגיטלית התופעה הזו מחריפה:
ילדים הם ילידים דיגיטליים (בניגוד להוריהם המהגרים) ושולטים היטב במדיה הדיגיטלית ובפיתוחים התמידיים שלה (לעיתים טוב יותר מהוריהם). => פחות אפשרות לפיקוח
המדיה הדיגיטלית נצרכת באופן אישי – לא טלוויזיה בסלון, אלא בכף היד של כל אחד ולכן לא ניתן לדעת למה נחשפים ילדים מגיל צעיר, יש קושי עצום לפקח מצד הורים.
קל יותר להגיע ולהיחשף לתכנים לא מתאימים (אלימות קשה, פורנו, פרסום אגרסיבי ועוד). יתכן שזה מעצים את תופעת אבדן הילדות.
ביקורות שהציגו חוקרים שונים על המושג:
יש טוענים שלא צריך לדבר על אבדן הילדות, אלא על השינויים בתופעת הילדות.
יש הרואים באבדן הילדות פוטנציאל חיובי, ילדים יכולים להשיג מידע בעצמם ולהיות ביקורתיים כלפי עולם המבוגרים