האמת על הרוקנרול
מציג: שחר בראודה
מקורות הרוקנרול- איך הכל הומצא
במוזיקה, כמו בכל סוג אחר של אומנות, קשה לשים את האצבע על השנייה המדויקת שבה הופעות הרוק הפרועות והמוזיקה הרועשת, כפי שאנחנו מכירים אותן היום, צצו להן מהמעמקים. הרוק הוא כמו עץ גדול שקשה לזהות את הזרע המסוים שממנו הוא צמח במקור. אבל אם היינו רוצים בכל זאת להתחיל ממקום מסוים, אולי כדאי שנתחיל לדבר על לידתו של הבלוז.
הבלוז הוא אחד הסמלים המובהקים של התרבות האמריקאית, אם זו תרצה בכך או לא. היא תרצה בכך מכיוון שמדובר באחד מסגנונות המוזיקה המרגשים ביותר שעד היום אפשר למצוא את השפעותיו; והיא לא תרצה בכך מכיוון שמדובר בעדות עגומה לאחת התקופות האפלות ביותר שידעה ארצות הברית של אמריקה, אי שם במאה ה-19, כששחורים אפריקאים נמכרו למשפחות אמריקאיות לבנות כעבדים. נדמה שקל מדי לשכוח שהיה מדובר במספר עצום של אנשים שחיו בתנאים מכפירים ויוחסו להם תכונות
של חיות.
ככל שקשה לספר מי בדיוק המציא את הבלוז, כך קשה גם לספר מי יצר את הרוקנרול, שצמח ממנו. הוא צמח הרבה שנים אחרי שהבלוז כמעט פינה את מקומו לטובת מוזיקה “מוארת" יותר, אבל נראה היה שדווקא הצעירים הלבנים של אמריקה באותה תקופה, שנות ה-50 של המאה ה-20, היו אלה שחיפשו איך לעדכן את הבלוז ולהשתמש בכאב ובכמיהה לשינוי שמזוהה איתו כל כך.
הצעירים האמריקאים היו נואשים למצוא מטרה אמיתית לחייהם. מלחמת קוריאה שהתחוללה באותם ימים לא הצליחה להעניק להם ייעוד, אלא רק גרמה להם להבין שהם מחפשים משהו אחר מאשר גבורה צבאית או עוצמה פוליטית. למעשה, הרוקנרול התחיל כמוזיקת מחאה: הצעירים האמריקאים חיפשו לתת דרור לרגשות כמוסים של כעס ותסכול דרך גרסה קצבית, מהירה ואפילו שמחה יותר של הבלוז הישן והטוב. ומכאן גם שמו: Rock and Roll – מוזיקה שתטלטל ותגלגל אתכם.
בעלי חברות התקליטים לא התעלמו מההתעניינות הגוברת של הצעירים באמריקה בסגנון המוזיקה החדש. הם הבינו שטרנד מוזיקלי וחברתי חדש צובר תאוצה, ומחליף את מקומו השמרני והמעונב של סגנונות המוזיקה הקיימים. מכאן זה היה רק עניין של זמן עד שהרוקנרול ישתלט על העולם. גם היום הרוקנרול נחשב למעשה לרוק הקלאסי. אבל כדי להפוך לשליט אמיתי בעולם המוזיקה היה חסר לרוקנרול עוד משהו: היה חסר לו מלך.
במקור, הרוק היווה שילוב בין מוזיקה אמריקאית עממית (קנטרי) למוזיקה אפרו-אמריקנית קצבית (בלוז).
התפתחות הרוקנרול במשך השנים
הסיפור של הרוקנרול הוא סיפור של נעורים, של מרד, של בעיטה במוסכמות, של חתרנות, של עוף חול מוזיקלי שלמרות ניסיונות סירוס ממשיך לפרוט במרץ על גיטרה נוטפת דיסטורשן. לא מעט תהליכים, דמויות וכוחות פעלו יחד כדי ליצור את הז'אנר המוזיקלי הזה.
המעבר לקהלים גדולים יותר חייב שינוי מהותי. הגיטרות האקוסטיות לא נשמעו בחלקים האחוריים של האולמות והצורך בסאונד חזק יותר הוליד את הגיטרה החשמלית. במקביל החלו גם להשתמש במגברים למפוחיות וכלים אחרים. יזמים מיהרו לזהות את הפוטנציאל המסחרי והקימו חברות תקליטים קטנות שיקליטו ויפיצו את האמנים החדשים.
באותה תקופה פותחה שיטת הפצת המוזיקה באמצעות תקליטים, וכך הפך הרוק'נרול למוזיקת ההמונים, אשר הופצה בכל ארצות הברית, ואף יובאה למדינות אחרות.
בדיוק למקום הזה החליק בטבעיות אלביס פרסלי, האומן הראשון שידע למנף את הסגנון החדש הזה לכוכבות של ממש. הוא המציא את המושג “סטאר" עוד לפני שהוא היה קיים, וכל כוכב רוק שמכבד את עצמו חייב משהו לנהג המשאית הזה, שעד היום הוא אחד האנשים הכי מרוויחים בהיסטוריה של הרוק ובהיסטוריה בכלל. אלביס היה בדיוק מה שמעריצי הרוקנרול חיפשו בכוכבים שלהם, אדם לבן שמתנהג כמו שחור, מודל שיחזור על עצמו בכל כוכבי הרוק במשך השנים.
הרוק'נרול המשיך להיות פופולרי מאוד גם בשנות השישים. בתקופה זו הזמרים הבודדים התחלפו בלהקות נגנים קטנות, אשר החלו לקום גם באנגליה. מבחינה אמנותית, רבים משיריה הראשונים של להקת הרוק האנגלית הביטלס, למשל, היו רוק'נרול טהור.
הרוקנרול המשיך להתפתח וכיום הוא סגנון המוזיקה המפותח בעולם! כיום יש מיליוני להקות רוקנרול בעולם שמופיעות בז'אנרים שונים.
הזאנרים של הרוקנרול
עם השנים הרוק התפצל לאין ספור כיוונים, שהתרחקו מסגנונות אלה מרחק רב, והושפעו גם מסגנונות אחרים לגמרי כמו מוזיקה קלאסית, פופ, ובשנים האחרונות אפילו היפ-הופ. זאת, מכיוון שלמעשה כל להקה שמשתמשת ב"שילוש הכלים המקודש" של הרוק (שמשמש גם בבלוז) - בס, תופים וגיטרה חשמלית - יכולה להגדיר את עצמה כלהקת רוק.
האפשרויות הטמונות בשילוב של שלושת הכלים הללו הן בלתי מוגבלות, מה גם שבמהלך השנים, להקות הרוק הוסיפו כלי מיתרים והחלו לחקור שיטות הקלטה חדשות וכן את האפשרויות הטמונות במוזיקה עצמה, ובאפקטים רבים שמשמשים היום כל גיטריסט. לכן, אפשר למצוא רוק שקט ורוק רועש, רוק מהיר ורוק איטי רוק שמח ורוק עצוב, שירי רוק קלילים ולעומתם מנגינות רוק כבדות ועמוקות. סגנון הרוק הוא כל כך מגוון, שלמעשה, הוא אינו סגנון אחד אלא קבוצה גדולה מאוד של סגנונות שמקושרים דרך הבסיס של "השילוש המקודש", וכמו כן דרך סממנים אחרים.
הפריחה של הסגנון החדש הייתה מהירה מאד. חברות תקליטים נוספות, כמו chess records, נולדו, ההשמעות ברדיו גדלו, קהלים רחבים יותר הגיעו להופעות ורכשו את התקליטים ומוזיקאים לבנים נוספים נכנסו לעניין מתוך תקווה לנצל את המומנטום האדיר. שמות כמו בו דידלי, צ'אק ברי לצד אלביס, ג'רי לי לואיס ופט בון היו "הדבר החם הבא".
עד אמצע שנות ה-60 המשיך הרוק לפרוח ולהתפתח במה שכונה “העשור שלא יחזור", שיצר את הרוק הקלאסי, דרך אגדות כמו הביטלס והרולינג סטונס. אך אולי הרוק היה אובד בתוך עצמו אלמלא מצאה אותו אחת הקבוצות התרבותיות והפוליטיות החשובות באותן שנים: ילדי הפרחים. ילדי הפרחים, ה"היפים" אם תרצו, חיפשו משמעות חדשה לחייהם, במיוחד לאור מלחמת וייטנאם האמריקאית שסחפה את האומה כולה לקדחת לאומנית זועמת, בעיקר נגד כל מה שהריח מקומוניזם. קצת כמו הנוער של שנות ה-50 שהצמיח את הרוקנרול, אך באופן המוני, גדול ומשפיע הרבה יותר.
ככל שמתקדמים בהיסטוריה כך קשה יותר להתמקד ברוק בכלליותו, בעיקר משום שהסגנון כבר איבד כל מוקד ספציפי והחל להתפתח ליותר ויותר כיוונים חדשים. היום נהוג לחלק את הרוק לשלושה זרמים עיקריים: הרוק הקלאסי משנות ה-60 והמטאל והפאנק של שנות ה-70 וה-80.
אלביס פרסלי
אמנים שונים הגיעו לאולפן והביאו איתם השפעות שונות. הבלוז המסורתי החל להתערבב עם סגנונות כמו קאנטרי אנד ווסטרן, פולק, סול וגוספל והפך למשהו שונה לגמרי. המוזיקאים שהקליטו היו כולם שחורים עד שנהג משאית לבן בן 18 נכנס לאולפני סאן עם $3.98 והקליט שיר בשם My Happiness. לבחור קראו אלביס פרסלי. במהלך ההקלטות באולפן הוא ביצע כמה קאברים והצליח לעניין את סאם פיליפס במיוחד. האסימון נפל סופית כשפרסלי ביצע את That's all right mama. לרית'ם אנ' בלוז נולד שגריר לבן שיעזור לו להגיע גם לבתים שמהם היה מודר עד אותו הרגע והוא הפך למלך הרוקנרול.
קורות חיים:
פרסלי נולד בעיר טופלו במדינת מיסיסיפי (דרום ארה"ב), בנם של נהג משאית ותופרת. התרבות הדרומית שבתוכה גדל - אווירה דתית שמרנית מחד, ותסיסה מוסיקלית מגוונת מאידך, השפיעה רבות על יצירתו ואישיותו.
בבית הספר נחשב לילד דחוי מבחינה חברתית וזכה ללא מעט הקנטות בשל הגמגום הקל בו לקה ובגיל 13 עקרה המשפחה לעיר ממפיס שבטנסי.
כנער החל לשיר במסגרת להקת גוספל (מוסיקה כנסייתית "קלה") וב-1954 כבר הוציא תקליטון ראשון.
מערכת יחסיו הקרובה מאוד עם אימו נקטעה באכזריות כשמתה בגיל 46 בלבד מדלקת הכבד.
לאחר מספר הקלטות שירים נוספות, שזכו להדים מקומיים בלבד, הגיעה פריצת הדרך של פרסלי עם הלהיט "מלון הלבבות השבורים" (1956). בתוך זמן קצר הפך לתעשייה חובקת עולם, כאשר מדי מספר חודשים הציג להיט שכבש את המצעדים.
השתלטותו המוחלטת של פרסלי על שוק הבידור העולמי הביאה לו במהירות את הכינוי "המלך". סגנונו המוסיקלי שילב השפעות של מוסיקת קאנטרי, גוספל, בלוז ורוק, והופעותיו הצטיינו בנוכחות בימתית יוצאת דופן.
הופעתו האחרונה של אלביס הייתה ב-"Market Square Arena" באינדיאנפוליס ב-26 ביוני 1977. באוגוסט אותה שנה, נפטר בגיל 42. גופתו נמצאה בחדרו בביתו, "אחוזת גרייסלנד". ישנן מספר גרסאות לגבי האירועים אשר הובילו למותו. ככל הנראה מותו נגרם כתוצאה משימוש מופרז בתרופות מרץ, להן היה מכור כאשר החל להופיע בלאס וגאס בתחילת שנות ה-70, והשימוש בהם הוגבר במידה ניכרת בעקבות גירושיו והלחץ הגובר של מסעות ההופעות המתישים.
אלביס היה מושפע ממוזיקת גוספל, זו מוסיקת כנסייה דתית ואח"כ הוא הקליט מוזיקת קאונטרי. משם הוא התפתח לרוק, אבל עד יום מותו היה מחובר למוזיקת הכנסיות - גוספל.
השפעת הרוקנרול על הציבור באותה תקופה
הרוק'נרול זכה להערצה היסטרית של הקהל בארצות הברית ובעולם. דוגמה לכך אפשר לראות במנהג של מעריצות לזרוק את תחתונהן על האמנים המופיעים, למשל, על הזמר הבריטי טום ג'ונס משנות השישים. כיום, המושג רוק'נרול מציין לא רק את הסגנון עצמו, אלא גם את סגנון החיים הסוער, הפרובוקטיבי והראוותני שאפיין את להקות הרוק במשך השנים. דרך חיים זו מתומצת על ידי הסיסמה המפורסמת "סקס, סמים ורוק'נרול". להקות השיער, למשל, על אף שהתרחקו מאוד מהרוק'נרול מבחינה מוזיקלית, הרבו להשתמש במושג זה ולכתוב שירים המהללים את הרוק'נרול.
להקות רוקנרול שהצליחו
הרולינג סטונז (The Rolling Stones, האבנים המתגלגלות)
להקת רוק אנד רול בריטית שנוסדה בשנת 1962. הלהקה, ששאבה את השראתה ממוזיקת הבלוז ועיצבה אותה מחדש ביצירתה, נחשבת לאחת מלהקות הרוק המצליחות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה. דרכה של הלהקה החלה בשני שותפים לספסל הלימודים, מיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס, אשר גדלו בעיירה דאר'תפורד שבלונדון. בשנת 1960, כל אחד מהשניים הלך לדרכו: ריצ'רדס אל בית ספר לאומנויות וג'אגר לכלכלה. מפגש מקרי ברכבת קירב את השניים. יחד עם חבר נוסף, דיק טיילור, הקימו השלושה שתי להקות: Little Boy Blue ו- Blue Boys. ביוני 1962, לאחר הפעילות בשתי הלהקות, חברו השלושה אל הפסנתרן איאן סטוארט ונגן הגיטרה והקלרנית בריאן ג'ונס, אשר היו בעלי מוניטין בסצנת הרית'ם אנד בלוז של לונדון. הלהקה החדשה שהקים ג'ונס כללה אותו, ג'אגר, ריצ'רדס, טיילור והמתופף טוני צ'פמן תחת השם האבנים. הלהקה החלה לעבוד על קלטת דמו כדי לשלוח אותה לחברת התקליטים המפורסמת EMI, אך הקלטת נדחתה על ידי החברה. דחייתה של הקלטת גרמה לפרישתו של דיק טיילור מהלהקה, ולהקמת להקה משלו, The Pretty Things, אך האחרים לא התייאשו והמשיכו בפעילותם. זמן קצר לאחר מכן נטש גם צ'פמן את הלהקה וג'ונס צירף אל הלהקה את המתופף צ'ארלי ווטס, אשר פעל עם החבורה בהרכב קודם.
חברי הלהקה:
מיק ג'אגר (שירה, גיטרה, קלידים, מפוחית, כלי הקשה), קית' ריצ'רדס (גיטרה, שירה, קלידים), רון נווד (גיטרה, גיטרה בס), צ'ארלי ווטס (תופים וכלי הקשה)
חברים לשעבר:
בריאן ג'ונס (גיטרה וכלים נוספים), מיק אייבורי (תופים), ביל ויימן (גיטרה בס), דיק טיילור (גיטרה בס), איאן סטיוארט (פסנתר), מיק טיילור (גיטרה),קרלו ליטל (תופים)הביטלס (באנגלית: The Beatles, נקראים גם החיפושיות)
הייתה להקה בריטית שזכתה להצלחה רבה בשנות השישים של המאה העשרים, ומילאה תפקיד מרכזי בתרבות אותה התקופה. המוזיקה שיצרה הלהקה הייתה בעלת השפעה מכרעת ומתמשכת על התפתחות המוזיקה הפופולרית. חברי הלהקה בהרכבה הסופי היו ג'ון לנון,פול מקרטני, ג'יורג' האריסון ורינגו סטאר (ריצ'רד סטארקי). בתקופות מוקדמות יותר היו חברים בה סטיוארט סאטקליף (1960) ופיט בסט (1960-62).
הלהקה נוצרה והתגבשה סביב הצמד לנון ומקרטני, שהיו המוזיקאים הבולטים בה לאורך כל דרכה, וכותבי רוב שיריה. בראשית דרכה (1962) שאבו חבריה השראה בעיקר ממוזיקת רוק אנד רול אמריקנית. מאוחר יותר, התעשרו מקורות ההשפעה שלהם, וכללו בין השאר מוזיקה קלאסית ופולק. שילובן של השפעות אלו בשירי פופ, המבנים המלודיים וההרמוניים המורכבים, ופריצות הדרך החשובות של הביטלס בתחום הקלטת המוזיקה העלו תרומה מכרעת להפיכת מוזיקת הרוק והפופ לסוגה אמנותית ממשית, והעמידו את הביטלס כיוצרים הבולטים ביותר של המוזיקה הפופולרית בשנות ה-60.
הצלחתה של הלהקה החל משנת 1962 יצרה סביבה תופעה של היסטריה המונית שכונתה "ביטלמניה". התופעה התפשטה מבריטניה לארצות הברית ומשם למדינות רבות נוספות, ופילסה את הדרך לשורה ארוכה של להקות רוק בריטיות (הפלישה הבריטית). פרסומה הגדול של הלהקה, כמו גם העיסוק בסמים קלים והזייתיים, שלום ואהבה, קיבעו את היותה של הלהקה כסמל של התקופה והקנו לה מעמד החורג בהרבה מזה של להקות אחרות. בשנת 2004 דירג מגזין הרולינג סטון את הביטלס במקום הראשון ברשימת 100 האמנים הגדולים בכל הזמנים
הביטלס מוצאם מליברפול, עיר תעשייה, רחוקה שנות אור מלונדון הבירה, שלצעירים שגדלו בה לא היו הרבה אפשרויות וסצנת המוזיקה שם היתה מחתרתית אך מאוד מפותחת. אגב, היה שלב שבארה"ב אסרו עליהם להופיע ואם אני לא טועה גם החרימו את השמעתם ברדיו, כולל בישראל.
פינק פלויד (Pink Floyd)
להקת רוק בריטית שפעלה מסוף שנות השישים עד אמצע שנות התשעים. היא נחשבת לאחת הלהקות המשפיעות והמצליחות ביותר של שנות השבעים ושנות השמונים. עד ימינו המוזיקה הייחודית של פינק פלויד ממשיכה להשפיע על מוזיקת הרוק ואף על מוזיקה אלקטרונית. פינק פלויד נודעים בזכות הופעות הענק התיאטרליות שלהם, המילים הפילוסופיות בשיריהם, התמונות המפורסמות על עטיפות אלבומיהם, ומוזיקה ייחודית המשלבת בין רוק מתקדם, רוק פסיכדליו בלוז. שם הלהקה הוא שילוב שמם של שני אמני בלוז, פינק אנדרסון ופלויד קאונסל, ונהגה על ידי הסולן הראשון של הלהקה, סיד בארט.
הלהקה החלה את דרכה כאשר שלושה סטודנטים לאדריכלות: גיטריסט בשם רוג'ר ווטרס, קלידן בשם ריצ'רד רייט, מתופף בשם ניק מייסון, ושני חברים נוספים - בסיסט בשם קלייב מטקאלף וזמרת בשם ג'ולייט גייל הקימו בשנת 1963 להקה בשם Sigma 6 ששינתה את שמה מספר פעמים. בשנת 1965 עזבו שני האחרונים, ולשלושת הסטודנטים הצטרף סיד בארט. בארט הפך במהרה למנהיגה של הלהקה, והחליט לשנות את שמה - בהתחלה ל-The Pink Floyd Sound, לאחר מכן The Pink Floyd ולבסוף Pink Floyd.
קווין (Queen)
להקת רוק ופופ בריטית פופולרית שפעלה בשנות ה-70, ה-80 וה-90. הלהקה, אשר הונהגה על ידי המוזיקאי, הזמר והפסנתרן הכריזמטי פרדי מרקיורי, נחשבת לאחת הלהקות המגוונות, המשפיעות והמצליחות בהיסטוריה ולחלוצה בסגנון הגלאם רוק.
קווין דורגה במקום ה-52 בקטגוריית "האומנים הגדולים בכל הזמנים" במגזין הרולינג סטון.
הסגנון הייחודי של קווין היה אחד המרכיבים החשובים בהצלחתה. לאורך שני עשורים, הלהקה שילבה סגנונות מוזיקליים שונים ושינתה אותם בהתאם להתפתחות המוזיקלית שלה. במקביל לשינויים המוזיקליים התקיימו גם שינויים בתדמית ובמאפיינים שלה בהופעות.
קווין החלה לפעול בתחילת שנות השבעים, תקופה בה חברי הלהקה הושפעו בעיקר ממוזיקת הרוק כבד, ובמיוחד מלד זפלין, והדבר בא לידי ביטוי בשני האלבומים הראשונים שלה: Queen ו-Queen II. בנוסף לסגנון הרוק הכבד, הביאו פרדי מרקיורי, עם נגינת הפסנתר והמנעד הווקאלי הרחב שלו, את מוטיבי המוזיקה הקלאסית, ובריאן מיי, את נטייתו השאפתנית לכתיבה סימפונית, והלהקה יצרה לעצמה סגנון שטישטש את הגבולות בין סגנונות מוזיקליים שונים.
בנוסף להשפעות המוזיקליות, הלהקה שמה דגש גם על המראה החיצוני, ואימצה לעצמה תדמית ראוותנית עם תלבושות ססגוניות ומחוות תיאטרליות, במיוחד מצד מרקיורי שבתור סולן שילהב את הקהל בהופעות, מה שהוסיף לקסם האישי של הלהקה. מאפיינים חזותיים אלו באו כהשראה מכוכב רוק אחר שצמח באותה תקופה בזכות מאפיינים אלו, דייוויד בואי בדמותו כזיגי סטארדסט. בהשפעת אמנים כחברי להקת קווין, שההופעה החיצונית היוותה מרכיב חשוב להצלחתה בנוסף למוזיקה, צמח סגנון המוזיקה הנקרא גלאם רוק.
עיתון הרולינג סטון (Rolling Stone)
מגזין אמריקאי העוסק בעיקר במוזיקה, בתרבות פופולרית וברוק. המגזין נוסד בסן פרנסיסקו בשנת 1967 על ידי יאן וונר - שהוא עודנו העורך והמוציא לאור של המגזין - ועל ידי מבקר המוזיקה ראלף ג'יי. גליסון (מת ב-1975). המגזין רואה אור אחת לשבועיים. הוא ידוע מאז שנות ה-90 בתמיכתו בתרבות הפופ והוא נוטה לרוב לעטר את שעריו עם כוכבים בינלאומיים ביניהם ג'ון לנון ומייקל ג'קסון. מלבד כתבות העיתון גם עורך רשימות המכונות "best ever lists" המדרגות נושאים שונים בעולם המוזיקה. רולינג סטון היה ידוע לכיסוי המוזיקלי שלה ולדיווח פוליטי של עיתונאי גונזו המסתורי ושנוי במחלוקת, האנטר ס 'תומפסון. ב1990, המגזין שינה את הפורמט שלו כדי לפנות לקהל קוראים צעירים מתעניינים בתוכניות אוריינטציה נוער טלוויזיה, שחקני קולנוע, ומוסיקה פופולרית.