דמעות אדומות
בלדה מאת ירדן סגל
בליל ירח מלא, בתוך יער עב, מטייל לבדו ילד קטן.
בלילה אפל זה, רץ וקופץ , עם קסדה מקרטון וחרב מעץ.
השעה כבר חצות והגיע הזמן לחזור הביתה,
שאמו לא תדאג, לבדה בבקתה.
הגיע הילד במהרה ודפק בחוזקה על דלת עץ חומה.
אך גם לאחר זמן מה, תשובה לא נשמעה,
בשקט פתח את הדלת הילדון
ונכנס אל החדר הקטן שבסוף המסדרון.
בחדר, אמו במיטתה בשמיכה מכוסה.
"אמא, מדוע לא פתחת את הדלת?" שאל הילד ,
אך תשובה לא נשמעה.
"אמא מדוע אינך עונה? "
אך שנית, תשובה לא נשמעה.
בצעדים קטנים התקרב לאמו
וראה כי פניה כסיד חיוורות וכקרח קפואות
לאט הזיז את השמיכה מגופה וכתם אדום לעיניו נגלה,
על השטיח הלבן נטפו לאיטן טיפות של דם אדום,
את בבואתו המבוהלת ראה בשלולית פתאום.
אמו לעד ישנה, לעולם לא תקום,
הלכה לבלי שוב ונותר הוא יתום.
בור בלבו של הילד הקט,
אהבתה ודאגתה תהיינה נצורות בזכרונו לעד.
הערך העולה מהבלדה :
אמו של הילד נרצחה והילד נשאר יתום. הדמות שהכי אהב מתה
ורק זכרונות מתוקים נשארו ממנה.