העליה הרביעית - עליית גרבסקי

מאת שון עדין, תום רפופורט, אסף סמואל ויואב חלבה.

העלייה הרביעית היא גל העלייה הגדול בין השנים 1924–1931.

העלייה הרביעית נקראת גם עליית גרבסקי, עליית הבורגנים, העלייה ההמונית הראשונה, ועליית הפולנים.

הגורמים לעלייה

כמה גורמים השפיעו על כיוונה של ההגירה היהודית לארץ:



  • רפורמות כלכליות שהנהיג שר האוצר הפולני (לימים ראש בממשלה) ולדיסלב גראבסקי במטרה לייצב את המשק שנקלע לאינפלציה, בהן העלאת המיסים, הלאמת בנקים ותעשיות, פגעו כלכלית בשכבת הביניים היהודית עליה נמנו סוחרים, תעשיינים ובעלי מלאכה.
  • אבדן הקשרים עם השוק הרוסי שסיפק פרנסה ליהודים רבים שהתגוררו בחבלים המזרחיים של פולין, פגע קשות במקורות הכנסתם של יהודים רבים באיזורים אלו והיווה מקור דחף להגירתם.
  • חקיקת חוקי הגירה מחמירים בארצות הברית צימצמה כמעט לגמרי את אפשרויות ההגירה אליה. סגירת השערים תרמה להפנייתו של ציבור המהגרים היהודי לארץ ישראל. עולים אלו ראו בארץ ישראל, ראשית לכל יעד הגירה ופחות יעד נשאף מבחינה רעיונית.

מאפיינים חברתיים

להבדיל מהעלייה הקודמת, היו אנשי העלייה הרביעית, בעלי משפחה והיו שייכים למעמד הבינוני הבורגני. בעלייה זו לא נפסק זרם העלייה החלוצית, אולם מרכיב אנושי זה לא היה דומיננטי, אף שחלק מהעולים באו ארצה במטרה להצטרף ליישוב חקלאי ולהקים משק פרטי.

על אף שעלייה זו כונתה – "העלייה הבורגנית", למעשה עלו בה יותר פועלים מאשר בזמן העלייה השלישית. הבורגנים היוו כרבע מהעולים בעוד שהפועלים כמחצית. עלו גם בני משפחתם של התושבים הוותיקים אך מספרם היה קטן והשפעתם מעטה. הסיבה למוניטין הבורגני שיצא לעלייה זו, נעוץ בתרומתם הרבה של בעלי ההון ליצירת הלך רוח והשקפת עולם שונה ביישוב העברי, וכן תרומתם להרחבת ההתיישבות העירונית העברית.

עלייה זו ייבאה שלושה רכיבים מודרניים של הבורגנות:

  1. בעלי קניין גדול יחסית.
  2. בעלי קניין שהיקפו התאים למעמד בינוני.
  3. בורגנות זעירה: סוחרים זעירים, חנוונים, מתווכים, אומנים ובעלי מלאכה.

קשיים איתם התמודדו אנשי העליה

ב- 1926 פרץ המשבר הכלכלי החמור, וזאת לאחר ששנת 1925 הייתה שנת גיאות ושגשוג כלכלי ואיש לא צפה את בואו של המשבר. המשבר פרץ לאחר שהעולים השקיעו את כל כספם בקרקעות ובבניה. מחירי הקרקעות האמירו, ושכר הדירה עלה בהתמדה. העולים חסרו את האמצעים הדרושים לטווח ארוך ולא יכלו להמשיך ולממן את מפעל הבניה העצום. במילים אחרות, המצב הכספי היה דחוק, משום שהוא עמד על בסיס רעוע. ואז הונחתה מכה: העולים מפולין לא יכלו לייבא הון נוסף מחמת קשיים כלכליים בפולין. הם אף לא יכלו להיעזר בהלוואות ובאשראי ממשלתי או ציבורי, שממילא היו מוגבלים. העולים משכו את פיקדונותיהם מהבנקים והפסיקו את הבניה. הפסקת הבניה גרמה לירידת מחירי הקרקעות, לפשיטת רגל של בתי מלאכה ועסקי מסחר ולאבטלה בערים הגדולות (ובראש ובראשונה בתל אביב). אווירת דיכאון השתררה והחלה ירידה מן הארץ בשנים 1926-1928 עלו כ- 19,000 איש וירדו כ- 14,000.

תרומתם ליישוב היהודי בארץ ישראל

הישוב לא אהב להרבות בדיבורים על העלייה הרביעית, הן בשל המשבר הגדול והן בשל הירידה הגדולה מן הארץ. עם זאת, אי אפשר להתעלם מחשיבותה של העלייה הרביעית ומתרומתה לבנין הבית הלאומי:
א. למעלה מ- 67,000 איש באו ארצה בתקופה זו. הייתה זו תוספת משמעותית לישוב, שמנה, בסוף שנות העשרים, למעלה מ- 150,000 נפש. אי לכך ניתן לכנות את העלייה הרביעית כ"עלייה ההמונית" הראשונה.
ב. לראשונה החלו להגיע לארץ אלפי עולים מפולין ולא רק מרוסיה כפי שהיה בעליות הקודמות.
ג. הישוב העירוני התפתח במהירות רבה הודות ליבוא הון פרטי ולעלייה. הייתה זו ברכה רבה לישוב, שכן בתי החרושת סיפקו עבודה לפועלים עבריים והרחיבו את התשתית התעשייתית של הישוב.
ד. נמשך מפעל בנית קרקעות ארץ ישראל, בעיקר על ידי ההון הפרטי.
ה. התפתחות ענף הפרדסנות הביאה לידי העסקת פועלים עבריים במושבות, ובכך הייתה חשיבות למאבק על כיבוש העבודה העברית.
ו. התפתחות התעשייה ובמיוחד תעשיית חומרי הבניין.

חלק ב'

טענות אנשי העלייה השלישית כלפי אנשי העלייה הרביעית

אנשי העלייה השלישית טענו בפני אנשי העלייה הרביעית, שהם אינם עוסקים בפיתוח הארץ בעבודת כפיים, אלא עוסקים ב"עסקי אוויר" שלא תורמים לצמיחת המדינה הצעירה, כמו חנווני לעומת מקצוע כמו חקלאי או פועל במפעל אשר תורם לתוצר הארץ ומשבח אותו.

ויכוחים אידיאולוגיים: גם בימינו?

בדומה לטענות אנשי העלייה השלישית לאנשי העלייה הרביעית, גם בחברה הישראלית המודרנית קיימים ויכוחים אידאולוגיים דומים.

הדוגמה הבולטת מביניהם היא החילוניים - החרדים.

החילונים טוענים בפני החרדים, שהם עובדים קשה ועוזרים למשק, והחרדים יושבים כל היום ולומדים תורה על חשבון משלם המסים החילוני.

בנוסף, החילוני משרת בצבא ומגן על המדינה, שבה נכלל גם החרדי לומד התורה, שמסרב להתגייס עקב הוראת הרב שלו.


מנגד, החרדים טוענים שהם מגנים על המדינה בתפילותיהם, והחילונים חוטאים באי קיום המצוות שהתורה ואלוהים ציוו אותנו.


אנו מזדהים עם טענותיהם של העלייה השלישית, או בימינו לחילוניים.

לדעתנו כל אחד צריך לתרום לחברה שבה הוא נמצא אפילו משהו קטן, ולא לחיות על חשבון אחרים.

חלק ג'

חיים נחמן ביאליק

קורות חייו

חיים נחמן ביאליק נולד ב-9 בינואר 1873 למשפחה ענייה בראדי - כפר קטן ברוסיה.

למרות המצב הכלכלי הקשה של משפחתו ביאליק כתב שירים המזכירים את תקופת ילדותו לטוב ולרע.

בשנת 1880 כשהיה בן 6 הוריו עברו לז'יטומיר בחיפוש אחר פרנסה.

זמן קצר לאחר מכן, מת אביו ואמו שלחה אותו ואת אחיו לגור עם סבו.

במשך 10 שנים גדל ונחנך ע"י סבו שהיה אדם קשוח.

בבית סבו

חיים נחמן ביאליק בבית סבו במשך 3 שנים למד תורה "בחדר", ולאחר מכן בגיל 13 כבר התחיל ללמוד בעצמו.

כמה חודשים לאחר מכן קרא במודעה בעיתון שבישיבת וולוזין יוכל ללמוד גם תורה וגם מדעי הרוח. לשם כך הוא היה צריך לשכנע את סבו שירשה לו, ובסוף הצליח. הוא רצה ללמוד גם דברים מודרניים ועבר מעולם הלימוד ולעולם השירה. הוא קרא שירה רוסית וספרות אירופאית.

בזמן שהיה בישיבה הצטרף לאגודת סטודנטים ציונית סודית שנקרא "נצח ישראל". מטרת הקבוצה הייתה לשלב לאומיות והשכלה עם קשר של המסורת. בתקופה זו ביאליק היה מושפע גם מאחד העם על רעיונותיו הרוחניים והציוניים.

התחלה חדשה

בשנת 1891 בהיותו בן 18 עזב ביאליק את הישיבה ועזב לאודסה, מרכז התרבות החדשה שברוסיה.

שם הוא היה חסר פרוטה ולבד. הוא הרוויח מעט בעבודתו כמורה לעברית, בזמן שהמשיך ללמוד ספרות רוסית ודקדוק גרמני.

בזמן זה ביאליק שהוציא את שירו הראשון "אל לציפור" המבטא געגועים לארץ ישראל, התקבל בברכה ע"י אנשי - העיר והמבקרים.

חזרה הביתה

כאשר שמע ביאליק בשנת 1892 שישיבת וולוזין נסגרה, הוא החליט לחזור הביתה לסבו הגוסס ולחסוך ממנו את הידע שהפסיק את לימודיו הדתיים. כשהגיע לבית סבו גילה שגם אחיו הגדול גסס.

תקופה זו נתנה לביאליק את הרגשת הייאוש והעליבות של העם היהודי בגולה.

בשנת 1893 לאחר מות אחיו וסבו, נישא ביאליק למניה אורבוך בהיותו בן 20.

החיים בארץ ישראל

לאחר מכן ביאליק עלה לארץ ישראל ב-1924 בעלייה הרביעית והתגורר בתל-אביב, שם הוא עבד עד סוף ימיו.

הוא מת בוינה לשם הוא נסע על מנת לקבל טיפול רפואי.

ביאליק היה פעיל מאוד בפעילויות ציבוריות ונסע בכל העולם כשליח של הציונות והשפה העברית. לקראת סוף ימיו הוא נקט בגישה חיובית יותר כלפי היהדות וכתב את "עונג שבת", לימוד בנושאי השבת.

הקריירה הספרותית של ביאליק הייתה נקודת מפנה בספרות העברית המודרנית.
לביאליק הייתה שליטה מלאה בשפה העברית והיכולת לנצל באופן מוחלט את כל האפשרויות שישנם בשפה.

במידה מסוימת הוא חזה את השפה העברית המדוברת בארץ ישראל ואף השפיע עליה במידה רבה.

רבים משיריו הולחנו ועדיין מאוד פופולריים במיוחד שירי הילדים שלו.

בישראל הוא נחשב כמשורר הלאומי של ארץ ישראל.

נתן אלתרמן

קורות חייו

נתן אלתרמן נולד ב-14 באוגוסט 1910 בוורשה, פולין.

אלתרמן עלה ארצה בשנת 1925 בהיותו בן 15 במהלך העלייה הרביעית.

את המסורת והחינוך היהודי קיבל מאביו.

בביתו הקפידו לדבר בעברית רהוטה ותקינה.

לאחר שעלה ארצה, למד אלתרמן בגימנסיה הרצליה שבתל אביב.

בסוף לימודיו נסע לצרפת ללמודי ארגונומיה, אך לא עשה שימוש במיומנות זו מעולם.

חייו כמשורר

נתן אלתרמן ביצירותיו התייחס בעיקר לתרבות הישראלית.

בשנת 1939 היה כותב ועורך בעיתון "הארץ" ובשנת 1943 פרסם בעיתון "דבר" טורים פוליטיים.

בשנת 1967 עבר לכתוב בעיתון "מעריב" והפך לאחד מדובריה של הזרם האידאולוגי שדוגל בארץ ישראל השלמה.

לאור הלחץ מהמציאות הפוליטית, פיצל את שיריו לכמה נושאים: שירה עם רעיון (שירה סימבולית), שירה ללא מעורבות למציאות - ללא מילים לועזיות ושירה מופשטת, מסומלת ומוגבהת.


המצד השני עסק גם בשירה קלה, פזמונים משעשים ושירים מצחיקים בעלי ביקורת.

בנוסף נהג לכתוב שירים מפורסמים ב"טור השביעי".

אלתרמן ביצירותיו לא חתם בשמו המלא, אלה: "נתן א." , כאילו מדובר בשני אנשים ובשנת 1968 היה חתן פרס ישראל בספרות.

אלתרמן כמשורר ידוע, כותב מחזות וסיפורים לילדים נפטר בשנת 1970, ועל שמו קרויים מספר רחובות בערי ישראל.