הכרמל והעמקים
גילעד ניר וגיא
בעלי החיים הנמצאים באזור
אגמית מצויה
אדום החזה
אדמון מצויר
אגמית מצוייה - מידע
אצבעותיה של האגמית מצוידות בקרומי שחייה רחבים. קרומי שחייה אלה מאפשרים לאגמית לצלול לעומק ולהשיג את מזונה.
האגמית היא עוף של אגמים, ברכות ומים פתוחים.
צבע ניצוי הגוף אפור, הראש שחור ברובו, למעט המקור והמצח הלבנים והעין האדומה. אין הבדלי ניצוי בין המינים ואין שוני בניצוי עם חילופי העונות. ניצוי הצעירים חום-אפור, החזה והבטן לבנים בהירים.
לגוזלים שיער פלומתי ודליל בראשם, בגווני כתום וסגול.
להבדיל משאר מיני הרליתיים, גוף האגמית רחב ולא פחוס מצדדיו. אורך גופה של האגמית 36-45 ס"מ, ואורך כנפה 20-22 ס"מ, מוטת כנפיה 68-75 ס"מ ומשקלה 500-865 גרם. הכנפיים קצרות ורחבות והזנב קצר במיוחד. הרגליים בינוניות באורכן ואצבעותיהן ארוכות מאוד. לאורך כל אחת מ-3 האצבעות הקדמיות נמשך קרום שחייה גלוני. רגליים אלה מתאימות הן לשחייה והן להליכה.
אדום החזה
אֲדֹם הֶחָזֶה או אֲדֹם חָזֶה (שם מדעי: Erithacus rubecula) הוא ציפור שיר קטנה שמאפייניה הבולטים הם פנים, גרון וחזה בגוון אדום-חלודה המופיע כאשר הפרט בוגר. כיום אדום החזה שייך למשפחת הקיכליים.
המין נקרא באנגלית European robin. בכתביו של שייקספיר מוזכר בשמות Red-breast או Ruddock. בערבית נקרא אבו אלחינאא'. משמעות השם הלטיני "Erithacus rubecula" הוא "הבודדת האדומה הקטנה", בשל התנהגותו הטריטוריאלית של המין.
אדמון מצויר
אדמון מצויר (שם מדעי: Pyrrhocoris apterus; ידוע גם בשם העממי פִּשְׁפֵּשׁ אֵש) הוא חרק שאינו מעופף ממשפחת אדמוניים בסדרת פשפשאים.
זהו מין אירו-סיבירי. אורכו 8–12 מ"מ. ניזון מצמחים וזרעים אך לעתים גם מחרקים אחרים ובמושבות תועדה גם תופעה של קניבליזם.
על הרקע האדום של גופו, ניתן לראות שראשו, מחושיו, רגליו, חלק מחזהו הקדמי, צידה התחתון של בטנו וכתם עגול על כל כנף חפייה בצבע שחור. צבעיו ותפוצתו הרחבה בישראל הביאו לבלבול בינו לבין מושית השבע, המכונה "פרת משה רבנו".
למין זה רב-צורניות במבנה הכנפיים ושרירי התעופה. קיימים שני מופעים: אחד בעל כנפיים קצרות ושרירי תעופה מנוונים, לאחר כנפיים ושרירי תעופה מפותחים. למרות השוני שני המופעים אינם יכולים לעוף. הקבוצות של האדמון המצויר נראות לעתים קרובות על הקרקע, על צמחים או לרגלי צמחים. הוא ניזון ממציצת זרעים שנפלו מעצים ומשיחים, ביצי חרקים, חרקים מתים וחסרי חוליות אחרים מתים.
הנקבה המופרית מטילה את ביציה בקרקע, בתוך גומה שהיא חופרת בעזרת הרגליים ולפעמים היא מטילה את ביציה מתחת לנשורת עלים.