כבוד האישה

מה השתנה מאמנון ותמר ועד לזמר?

יחידה 1: משמרת ועד גבעה מסע בזמן

הסיפור התנכ"י הפילגש בגבעה:

תגובת העם: העם כולו הזדעזע מן המעשה והצהיר כי מעולם לא אירע מעשה כה חמור , מיציאת מצרים ועד לימים הללו.
"וְהָיָה כָל-הָרֹאֶה, וְאָמַר לֹא-נִהְיְתָה וְלֹא-נִרְאֲתָה כָּזֹאת, לְמִיּוֹם עֲלוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה; שִׂימוּ-לָכֶם עָלֶיהָ, עֻצוּ וְדַבֵּרוּ". (שופטים פרק י"ט פסוק ל').


העונש: העונש היה כה חמור שלא רק בני הבלייעל נענשו בחומרה והומתו, אלא גם נענש כל שבט בנימין וכמעט נכחד.


האונס בקיבוץ שומרת:

תגובת העם: לאחר הגשת כתב האישום נגד הנערים הופעל לחץ ציבורי לדין הולם התואם את חומרת המעשה. לאחר פסיקת הדין הראשונה של בית המשפט, התעורר זעם רב בקרב הציבור.


העונש:לאחר שזוכו הנערים בפסיקה הראשונה הוגש ערעור לבית המשפט העליון וארבעה מהנערים הורשעו אך מאסרם היה קל מהדרוש.

"חבורת נערים בני כ-17 שנה, על גבול הבגרות, ניצבו מול נערה בודדת בת 14 וחצי בלבד, והם מתעללים בה, מכים אותה ונוהגים בה כבובת מין חסרת כל צלם אנוש על פני חמישה ימים רצופים".

יחידה 1: האונס בשומרת

1.האירוע התרחש בקיבוץ שומרת ב 10-14 באוגוסט בשנת 1988.

2. בפרשה היו מעורבים כשמונה נערים בני 16.5-17.5.

3. לאחר התלונה של הנאנסת טענו הנערים שהיחסים נעשו בהסכמה ללא התנגדות מצד הנערה.

יחידה 1: הפילגש בגבעה

1. לפי דעתנו סיפורנו נפתח במשפט זה כדי להדגיש שלא היה בתקופה זאת מלך שיאכוף את החוקים בארץ, זאת אומרת " איש הישר בעיניו יעשה ".

2. הפילגש הגיעה אל איש הלוי מבית לחם יהודה.

3. "וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל-בֵּית אָבִיהָ, אֶל-בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה", הפילגש עזבה את איש הלוי מיד לאחר המעשה והלכה אל בית אביה בבית לחם יהודה.

4. אבי הפילגש שמח בהגיעו של איש הלוי כיוון שפחד שלבתו לא יהיה בעל ולא יהיו לה ילדים משום שהיא פילגש, ולכן קיווה שאיש הלוי יישא אותה לאישה, יפרנס ויכלכל אותה.

5. לדעתנו אבי הנערה מעכב את בתו ואת איש הלוי ללכת לדרכם משום הייתה לו תחושה לא טובה בקשר למשהו שעלול לקרות להם בדרך.

6. העיכובים נמשכו כחמישה ימים.

7. השעה בה יוצא הלוי לדרכו היא בערב- כאשר נוטה היום להחשיך.

8. ההצעה שהציע נערו של איש הלוי הייתה ללכת אל העיר היבוסית, יבוס, ירושלים, וללון בה בשל רדת הערב.

9. איש הלוי דחה את ההצעה משום שהוא חשב שמסוכן לשהות בעיר נוכרית, של אנשים לא יהודים.

10. איש הלוי החליט שלא ללון באמצע הדרך משום שמעשה זה מסוכן- עלולים להיות שודדים בדרך, ומבקשי רעה רבים.

11. "וְהָיָה כָל-הָרֹאֶה, וְאָמַר לֹא-נִהְיְתָה וְלֹא-נִרְאֲתָה כָּזֹאת, לְמִיּוֹם עֲלוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה; שִׂימוּ-לָכֶם עָלֶיהָ, עֻצוּ וְדַבֵּרוּ".

12. איש הלוי חתך את פילגשו לשנים עשר חלקים ושלח כל חלק לשבט אחר מ-12 השבטים, כדי לזעזע את כל הארץ.

13. תגובת בני ישראל כאשר שמעו על המעשה היא שדבר כזה חמור מעולה לא אירע, מיום עליית בני ישראל מארץ מצרים עד היום ההוא.

יחידה 2: החוק מאז ועד היום

החוק המקראי: כאשר נערה בתולה המאורסת לאיש, נאנסת בעיר, דין האנס והאישה הוא סקילה באבנים בשער העיר, והמתת שניהם, כולל הנערה כיון שלא צעקה למרות שיכלו לשמוע אותה, מכאן שהמעשה היה לרצונה (לכן המעשה הוא ניאוף, משום שנערה מאורסת נחשבת לרכוש בעלה על פי החוק).

לעומת זאת, אם אותו המעשה נעשה בשדה, הנערה נחשבת חפה מפשע כיוון שלא יכלה לקרוא לעזרה.

כאשר הנאנסת בתולה ואינה מאורסת, על האנס לקחת את הנערה לאישה, ולא לגרשה למשך כל ימי חייו, ולתת לאביה 50 כסף.

העונש נועד להגן על עתידה וחייה של הנערה, ולפצות את האב על איבוד בתולי הנערה ובעצם כך הפחתת ערכה.


החוק הישראלי: הגדרת החוק בנוגע לאונס המודרנית שונה בתכלית מזו בתנ"ך.

היא אינה עושה הבחנה בין אישה נשואה לרווקה ומיקומים שונים, אך כן עושה הבחנה בין אונס, מעשה סדום, הטרדה מינית, וגיל הנערה- קטינה (מתחת לגיל 18) או בגירה.

בעוד שבחוק המקראי האונס הוא מעשה אלים פיזית, בחוק המודרני הוא מעשה מיני שהושג במרמה כנגד אישה שאין בכוחה להתנגד בשל מום מוחי, פיזי, נפשי, או חולשה.

לעומת החוק המקראי, אין הבחנה בין "ערך" הנערות, אך יש התייחסות לליקוי שכלי או נפשי של הנערה.

בנוסף, צורת הענישה שונה לגמרי- החוק הישראלי קובע ריצוי מאסר, החוק לא מחייב את האנס לשלם פיצויים, וכמובן שלא גוזר עונשי מוות.

האישה שנאנסה כבר אינה נענשת בהתאם למיקום האונס בשל העלייה במעמדה של האישה וההתייחסות השונה של החברה לערכים.

שנות המאסר הסטנדרטיות בישראל בגין אונס הן שש ערה שנים, אך במקרים מסוימים ומפורטים (במידה שאינה קיימת בחוק המקראי), המאסר יימשך כ- 20 שנים.

החוק המקראי:


העונשים החלים על האנס: האנס נידון למוות בסקילה באבנים בשער העיר אלא אם הנערה היא בתולה שאינה מאורסת, ובמקרה זה עליו לשאת אותה לאישה ולשם לאביה 50 כסף.

ההתייחסות לאנס בחוק מחמירה או מקלה אתו? ההתייחסות לאנס בחוק המקראי תלויה במקרה- במצב המשפחתי של הנערה, במצב אחד הוא יהיה נידון למוות, אך במצב אחר אף יזכה לקחת את הנאנסת לאישה.

ההתייחסות לנאנסת: הנאנסת נידונה גם היא למוות במידה והאונס התרחש בעיר כיוון שכביכול יכלה לצעוק לעזרה ולהישמע אם הייתה מעוניינת בכך. אם האונס התרחש בשדה, הנערה אינה נידונה למוות כיוון שלא יכלה לצעוק לעזרה.

האם אני מסכים עם הענישה? אני מסכים עם הענישה למעט מקרה האונס של בתולה שאינה מאורסת, כיוון שלדעתי היא אינה צריכה להינשא לאנס שהזיק לה וכפה עלייה, והוא צריך להיענש כמו כל אנס ולא לזכות בכלה.

ההתייחסות של החברה לאונס: החברה מזדעזעת מן האונס, והוא מנודה מן החברה ונענש.

ההתייחסות לאונס בתוך המשפחה: ההתייחסות חמורה ביותר והעונש הוא מיתה. כמו כן הבן היילוד נחשב ממזר, שיכול להינשא אך ורק לממזר אחר.

העונש הישראלי:

העונשים החלים על האנס: על האנס מוטל מאסר של כ-16 שנים לרוב, למעט מקרים מיוחדים בהם מוטלים 20 שנות ריצוי מאסר.

ההתייחסות לאנס בחוק מחמירה או מקלה אתו? ההתייחסות לאנס בחוק מחמירה אתו- שנות המאסר מרובות, אך עם זאת אין עונש מוות כבמקרא.

ההתייחסות לנאנסת: הנאנסת מתקבלת בהבנה, היא אינה מקבלת עונש בכלל, בלי קשר לייחוס ולערך שלה, כמו גם למקום האונס.

האם אני מסכים עם הענישה? לדעתי הענישה של אנס מורשע בזמננו מספיקה.

ההתייחסות של החברה לאונס: החברה רואה בנאנסת כנפגעת של אלימות וכפייה, ומקבלת בזעזוע את האונס.

ההתייחסות לאונס בתוך המשפחה: העונש עשוי להגיע ל-20 שנות מאסר, המעשה נחשב מזעזע והעונש חמור ביותר.

יחידה 4: ההשוואה בין אונס תמר לאונס דינה

אונס תמר שמואל ב י"ג

תיאור האונס, צטטו בן הכתוב: אמנון, החושק בתמר, התייעץ דודו יונדב כיצד להשיג את תמר, וזה ייעץ לו לעשות עצמו חולה ולבקש מאביו שתמר תטפל בו. אמנון ביקש מתמר לשכב אתו כשבאה, והיא אמרה לו שילך לבקש את ידה מדוד, אך הוא לא אבה לשמוע בקולה. הוא אנס אותה, וגירש אותה.

מה היא הקרבה בין האנס לנאנסת? אחים למחצה בעלי אותו האבא אך בעלי אמא שונה.


כיצד מגיב אבי הנאנסת? אבי הנאנסת, דוד כועס מאוד על אמנון.


מה עושים האחים של הנאנסת? אחי הנאנסת , אבשלום הורג את אמנון.


מה היא תגובת האנס לנאנסת לאחר מעשה? האנס, אמנון מגרש את תמר מביתו לאחר המעשה ושונא אותה שנאה קשה ואף נועל אחריה את הדלת.


צטטו והסבירו את דברי האנס לנאנסת: "וַיֹּאמֶר, שִׁלְחוּ-נָא אֶת-זֹאת מֵעָלַי הַחוּצָה; וּנְעֹל הַדֶּלֶת, אַחֲרֶיהָ." "וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן, שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד--כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ".


צטטו את ההשתקה / ההסתרה של המקרה: "וְעַתָּה אֲחוֹתִי הַחֲרִישִׁי אָחִיךְ הוּא".


אונס דינה בראשית ל"ד:

תיאור האונס, צטטו בן הכתוב: דינה בת יעקוב יוצאת לשדה ובחור בשם שכם בן חמור רואה אותה ואונס אותה. לאחר מכן הוא מתאהב בה ומבקש מיעקב מלשאת אותה לאישה.


מה היא הקרבה בין האנס לנאנסת? אין קרבה בין האנס לנאנסת במקרה זה.


כיצד מגיב אבי הנאנסת? אבי נאנסת, יעקוב מסכים לבקשת שכם לשאת את דינה לאישה.


מה עושים האחים של הנאנסת? אחי הנאנסת דורשים שכל בני חמור יעשו ברית מילה ולאחר מכן הורגים ובוזזים אותם כנקמת דם.


מה היא תגובת האנס לנאנסת לאחר מעשה? האנס, שכם בן חמור מבקש מיעקב לשאת את דינה לאישה והבטיח שאף יפצהו על כך.


צטטו והסבירו את דברי האנס לנאנסת: אין


צטטו את ההשתקה / ההסתרה של המקרה: וְיַעֲקֹב שָׁמַע, כִּי טִמֵּא אֶת-דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה; וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב, עַד-בֹּאָם.

מעשה אמנון ותמר הגשה

1. מעשה נְבָלָה הוא מעשה גס וברברי, המנוגד לכללים בסיסיים של דרך ארץ, כגון מעשה אונס, ניאוף או גניבה.
תמר מנסה לשכנע את אמנון, שאם יאנוס אותה ייחשב לאדם גס וברברי בעיני כל עם ישראל.

2. כן, לאמנון ותמר מותר להינשא משום שיש להם את אותו האבא אך לא את אותה האם ולכן זה בסדר.

3. לא, התנהגותו של אמנון לא תואמת את חוק האונס במקרא משום שלאחר המעשה הוא אינו נושא אותה לאישה ואף אינו מביא 50 כסף לאביה כפיצוי על המעשה.

4. הכותב המקראי מדגיש את השפלת תמר בידי אמנון בכך שהוא מציין את כך שאמנון מסרב לשמוע בקול אחותו והוא אונס אותה ולאחר המעשה הוא מצווה על תמר ללכת ולאחר שמנסה לשנות את דעתו ולא יוצאת קורא לשומריו ומצווה עליהם להוציא אותה החוצה ואף נועל אחריה את הדלת.

5. לפי דעתנו תגובתו של אבשלום למעשה היא רכה מדי משום שהוא מבקש מאחותו לא לספר על המעשה לאף אחד משום שאמנון הוא אחיה. למרות שבליבו הוא שונא את אמנון.

6. לפי דעתנו גם תגובת דויד רכה מדי משום שהוא כועס על אמנון אך הוא אינו עושה כלום עם ידיעתו על המעשה ואף מתעלם.

7. שתי המילים המנחות בפרק הן אהבה ושנאה והן תורמות לסיפור בכך שהן מתארות את אהבה ששררה בבית דויד לפני המעשה ואת השנאה אשר שררה בבית דויד לאחר המעשה שביצע אמנון לתמר.


בונוס על מעשה אמנון ותמר (ארבע שאלות שלא היו בעבודה אבל לא שמנו לב :)

1. המחבר המקראי מקדיש פסוקים רבים ומפורטים יחסית לסיפור לאחר האונס ואילו מקדיש פסוקים מועטים לסיפור לפני האונס.
לפי דעתי נוהג כך העורך משום שהוא רוצה להראות למה גרם האונס במשפחה.

2. ביטויים המבטאים רגשות בפרק: " אֶת-תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלֹם אָחִי, אֲנִי אֹהֵב", "וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן, שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד--כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ, מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ " , "כִּי-שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם, אֶת-אַמְנוֹן".
בסיפור חל מהפך ברגשות ,בתחילתו מתוארת אהבת אמנון לתמר ולאחר מכן מתוארת שנאתו אליה ושנאת אבשלום לאמנון.
לפי דעתי הסופר המקראי מרבה בתיאור רגשות בסיפור זה כדי לתאר את סערת הרגשות שקרתה בעקבות המעשה ואף כדי להאדיר את חומרת המעשה.

3. לפי דעתי יונדב כן התכוון ליעץ לאמנון לאנוס את תמר משום שהוא אינו אומר לו לבקש מאביו את ידה של אחותו אלא להערים עליו ולעשות עצמו חולה כדי להיות עם תמר אחותו לבד בחדר שאינה יכולה להתנגד לו.
"יֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָדָב, שְׁכַב עַל-מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְחָל; וּבָא אָבִיךָ לִרְאוֹתֶךָ, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו תָּבֹא נָא תָמָר אֲחוֹתִי וְתַבְרֵנִי לֶחֶם וְעָשְׂתָה לְעֵינַי אֶת-הַבִּרְיָה, לְמַעַן אֲשֶׁר אֶרְאֶה, וְאָכַלְתִּי מִיָּדָהּ. ו וַיִּשְׁכַּב אַמְנוֹן, וַיִּתְחָל; וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹתוֹ, וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל-הַמֶּלֶךְ תָּבוֹא-נָא תָּמָר אֲחֹתִי וּתְלַבֵּב לְעֵינַי שְׁתֵּי לְבִבוֹת, וְאֶבְרֶה, מִיָּדָהּ."

4. לא, לתמר לא היתה שום סיבה לחשוד באמנון משום שדויד השמיט אזה שאמנון אמר " תָּבוֹא-נָא תָּמָר אֲחֹתִי וּתְלַבֵּב לְעֵינַי", ולכן תמר לא ידע שהיא מוצאת חן בעיני אמנון ולא חשדה בשום דבר.

האונס במקרא לעומת האונס בישראל

החוק המקראי מגדיר אונס כמעשה אלים בכפייה נגד אדם כלשהו.
על פי החוק המקראי, האנס נידון למות בסקילה באבנים, אלא אם הנערה הנאנסת היא בתולה שאינה מאורסת, ואז כל שעליו לעשות הוא לשאת אותה לאישה ולשלם לאביה 50 כסף.
לעומת זאת, החוק הישראלי בימינו אנו קובע כי אין משמעות לזהות הנאנסת, המצב המשפחתי שלה, וכי העונש של האנס המורשע יהיה כ-16 שנים במאסר, ובמקרים מסוימים אף 20 שנה.

ההתייחסות לאונס בתקופת המקרא מקלה על האנס מכיון שאם הנערה אינה מאורסת, לא זו בלבד שהוא אינו נענש, אלא הוא זוכה לקחת אותה לאישה תמורת תשלום פעוט וסמלי של 50 כסף.
לעומת זאת, בחוק הישראלי, האנס המורשע נענש בחומרה רבה בדמות 16 שנים בכלא, מה גם שאם האונס חמור יותר למשל במקרים כמו גילוי עריות, אונס קבוצתי, או התעללות, המאסר יכול להגיע עד 20 שנה.


במקרא, הנאנסת נידונה אף היא למוות בסקילה באבנים במידה והיא נאנסת בעיר, כיוון שכביכול יכלה לצעוק, לעומת זאת, אם נאנסה בשדה, לא נענשת.

בימינו, הנאנסת וזה שאנס אותה מובאים לחקירה ולמשפט הוגן שיוכיח את טענות הנאנסת, הנאנסת לא מקבלת אף עונש ואף מקבלת טיפול או סיוע במקרה הצורך.


אנו לא מסכימים עם הענישה שהייתה בתקופת המקרא כיוון שלדעתנו היא לא הוגנת בכלל והאנס היה צריך לקבל עונש יותר כבד ממה שהוא קיבל ושהנאנסת לא אמורה לקבל עונש בשום פנים ואופן.

לעומת הענישה היום שלדעתנו הוגנת הרבה יותר והאנס המואשם מקבל עונש הראוי בהחלט לאור מעשיו.


בתקופת המקרא היתה הרבה פחות מודעות ואכפתיות כלפי הנושא של אונס והטרדת האישה,

במקרה והנאנסת נאנסה בעיר היא קיבלה עונש על כך שלא צעקה מספיק לקבלת עזרה.

אילו היתה בשדה, רק אז הבינה החברה כי האשם במקרה הוא האנס ושותפיו.

נוסף על כך, במקרה והאנס חפץ בנאנסת הוא יכול לשלם קנס כספי דל ולקחת את ידה של הנאנסת שתהיה לו לאישה.

עם זאת, יש מקרים בו החברה מנדה את האנס ומענישה אותו.

כיום, המודעות והאכפתיות של החברה גדולה הרבה יותר, האנס המואשם מקבל עונש כבד בכלא, לא משנה היכן האונס נעשה ומי היו המשתתפים באונס.

הנאנסת אף מקבלת טיפול וסיוע נפשי במקרה הצורך.


במקרים של אונס במשפחה, הילד שייולד בעקבות האונס יחשב כממזר ויוכל להינשא אך ורק לממזר אחר.

אונס במשפחה נחשב כדבר חמור והעונש עליו הוא עונש מוות.

בימינו, אונס במשפחה גם נחשב כדבר חמור והעונש עליו הוא לפחות 20 שנים בכלא.

אונס במשפחה נחשב כמעשה חמור ביותר ולא מוסרי.


כן, חל שינוי בהתייחסות החברה לאונס מתוקופת התנך ועד היום למשל אם בערב בחורה היתה נאנסת על האנס היה רק לשאת אותנ לאישה ולשלם 50 כסף לאביה ואילו כיום האנס נענש עונש חמור של לפחות 16 שנה בכלא.

בנוסף לכך בתנך היו לפעמים גם מטילים את האשמה על הנאנסת ( כיוון שלא צעקה אם נאנסה בעיר) ועונשה אף היה סכילה באבנים ואילו כיום הנאנסת לעולם לא תענש ואף מקבלת סיוע במקרה הצורך.


לא, המחוקק המקראי אינו בתייחס באון שווה לאונס של אישה ולאונס של גבר למשל:

עדות מהפייסבוק אחת על אחת

זה קרה שהייתי בת 15 .. אומנם עברו 4 שנים , אבל הסיוטים עדיין ממשיכים והוא עדיין ממשיך

לבוא בחלומות ואני יכולה להמשיך לשחק אותה הכי חזקה בעולם ולהמשיך להגיד לאנשים ״כן מה , עברו הרבה שנים זה מאחוריי״ ואחריי שנייה ללכת לבכות בצד ולהסתכל על הצלקות שכמעט כבר נעלמות , אולי הם נעלמות אבל מה שקורה בפנים לא ייעלם לעולם .
כששואלים ״את זוכרת אותו? איך הוא נראה ?״ איזה תשובה מצפים לקבל משהו כמו לא , כבר שכחתי ? הרי זה ברור שהפרצוף והקול לא יישכחו לעולם . הקול הזה שאמר ״קטנה, בדיוק מה שרציתי״
ולכעוס על עצמי שלמה הלכתי לבד באותו לילה , ״אולי התלבשתי חשוף?״
״אולי הראתי לו שאני רוצה ?״
זה עדיין שם וזה לעולם לא ייעלם - לפחד לעבור באותו רחוב למרות שאין אפשרות כזאת .
מה שהוא רצה , קרה הוא נכנס לתוכי ומאז ? הוא לא יוצא
מרגישה מחוללת , מרגישה מושפלת ועלובה ומתחילה לבכות כל פעם ששומעים בחדשות על אונס של מישהי או על ניסיון או הטרדות ואפילו בבית ספר אחריי שנתיים לא להצליח לשבת בשקט בהרצאות על חינוך מיני ולשמוע ילד מהכיתה אומר ״הן אשמות ברוב המקרים״ ולהתחיל לריב איתו ויכוח קולני וטיפשי מול כל הכיתה ואז בעצם להסגיר את עצמי ובגלל זה באו הרחמים המאולצים האלה שרק גורמים רע יותר !
היום כבר בת 19 , ועדיין נרדמת בקושי , ועדיין שומעת את הקול שלו ועדיין מרגישה את הידיים שלו על כולי
ושוב רואה את הדם בכל מקום והסימנים הכחולים , כי לאנוס לא הספיק לו היה צריך גם מכות ולהכאיב . שמישהו ייקח טת זה ממני כמה זמן עוד יעבור עד שאני אשכח לגמריי ? אבל זאת שאלה רטורית כי אף אחד לא יכול לענות עלייה .



אנו בחרנו במקרה זה משום שזהו מקרה שקרה לילדה בת גילנו (בת 15בסך הכל) ואפילו לאחר 4 שנים היא עדיין זוכרת את כל הפרטים מאותו הלילה, ואנו מעוד התרגשנו והתעצבנו לשמוע על סיפורה של נ'.

בנוסף לכך בחרנו במקרה זה משום שאנו מרגישים שזהו דבר היכול לקרות לכל אחד ואחת מאיתנו.