North Newspaper

ידיעות חמות ממקום קריר.

Big image

"יש גם אפור באמצע"

בחרתי דווקא בצילום עיתונאי זה מפני שתמונה זו מעוררת בי רגשות של שמחה וגאווה שמשפחה זו מייצגת. מה שהכי שימח אותי בתמונה זה לראות את השוויון והאהבה, שלצערי לא רואים הרבה בחברה הישראלית.

לדעתי צילום זה, הינו מעניין ויכול לעורר אצל המתבונן רגשות חיוביים רבים. בחרתי בצילום זה, כדי לנסות להעביר דרך התמונה את הרגע המאושר של הזוג, כאשר מצטרף תינוק לחיקם.

צילום עיתונאי נבדל מענפים קרובים אחרים של עולם הצילום – כמו צילום דוקומנטרי, צילום חברתי וצילום רחוב מבחינת האיכויות הבאות:

  • קווי זמן: לתמונות יש רלוונטיות ומשמעות בהקשר של סיקור אירועים שפורסמו בזמן האחרון
  • אובייקטיביות: הסיטואציות המוצגות במסגרת צילום עיתונאי מובאות לציבור בתור ייצוג הוגן ואמיתי של האירועים כפי שהתרחשו בשטח בהקשר לידיעה החדשותית. למרות שכמובן שיש מקרי צילום עיתונאי רבים בהם הצלם מעביר מסר מגמתי ברור לגבי התרחשויות והסיבות להן.
  • נרטיב עיתונאי: תמונות הצילום העיתונאי משתלבות עם מרכיבים חדשותיים אחרים והן הופכות את העובדות לניתנות לייחוס והבנה על ידי הצופה/קורא ברמה התרבותית המתאימה לו.
המוסף עם גאולה אבן - ראיון עם שרת התרבות מירי רגב על חרם האמנים

"עולם התרבות תופס תחת וכפוי טובה"

הסערה בעולם התרבות נמשכת: שרת התרבות והספורט מירי רגב העניקה ריאיון לעיתונאית תחיה ברק עבור המגזין "את" וכינתה את אמני ישראל "כפויי טובה". רגב התייחסה לאמירתו של גברי בנאי שפורסמה בוואלה תרבות ("בעיני היא בהמה") ואמרה: "אני לא אגיד שלא רציתי להיכנס בגברי, שפתח את הפה ואמר עליי 'בהמה', או בשלום חנוך, אבל קיבלתי החלטה שברגע שאני בתפקיד הזה של אחראית עליהם, אני לא אשחק במשחק המלוכלך שלהם. הוא קרא לי ככה ביום שהייתי במצב הנפשי הכי קשה שלי. מי רצה בכלל להיות שרת התרבות והספורט? מי רצה בכלל לדאוג לכם, האמנים, שיהיה לכם יותר תרבות כדי שיותר תופיעו. אז הוא פתח את הפה הגדול שלו. עכשיו, היו לי שתי אופציות: או להתחיל להתנגח איתם או להגיד 'מירה, זה התחום שלך'. ואז אמרתי - הוא שחקן? גם אני שחקנית. הוא רצה שאני אשחק במשחק שלו. אני אחליט הפעם באיזה משחק לשחק. זו היתה ההחלטה שלי, אז הגבתי כמו שהגבתי, זה הקטין אותו".

לאחר שאמרה "ידעתי שעולם התרבות הוא כפוי טובה ולא בא לי לעבוד בשביל כפויי טובה", הוסיפה רגב כי עולם התרבות הוא "תפוס תחת" וגם התייחסה למאבק על גובה תקציב התרבות ואמרה: "אני יודעת שהמאבק הראשון שלי יהיה על תקציב התרבות ואני הולכת עליו, מפוכחת, ואני אומרת 'בשביל מה אני הולכת לעבוד?' בשביל חבורה של אנשים כפויי טובה, חושבים שהם יודעים הכל, טרחנים חלקם, צבועים... אבל יש לי כנראה שיעור - לעבוד בשביל אנשים שלא אוהבים אותי".

בחרתי דווקא בראיון זה עם שרת התרבות מירי רגב מפני שהיא אישה בפני עצמה,היא מוצגת כאישה עצמאית,חזקה,בעלת דעה משל עצמה מבלי "לפחד" מתגובות.

ראיון זה מעביר את המסר של מירי,שהאמנים בישראל יודעים לנצל רק בשביל מטרותיהם ואחרי זה "ללכלך" ולדבר לשון הרע ובמקרה זה עליה.

ראיון פוליטי הוא כמו ראיון אחר שאנו מכירים (ראיון עבודה ,ראיון רפואי ,חקירה וכ ו) אך ההבדל הוא שהראיון :הזה מיועד לקהל , לצופים. בראיון פוליטי ישנם תפקידים מוגדרים:


מראיין - עיתונאי ,צריך להימנע מלהגיד את דעתו בנושא ועליו להתנהג על פי כללי האתיקה. הוא מנהל את הריאיון ולכן עליו לשאול את השאלות . הקהל מצפה לשאלות קשות ותשובות מצד המרואיין . על המראיין לשאול את המרואיין את השאלות הקשות ביותר ( ולהימנע מלגעת מנושא טאבו ) .

מרואיין - הוא צריך " להוציא" את עצמו באור הטוב ביותר ולכן הוא צריך לענות על כל השאלות שהוא נשאל בצורה הטובה והאמינה ביותר . לעיתים המרואיין מתחמק משאלות שאולי הוא מעדיף או חושב שלא צריך לחלוק עם הקהל ולכן צריך לעשות זאת כראוי בלי שהקהל ישים לב. פעמים רבות נראה קונפליקטים בין המראיין למרואיין וזה לא מועיל למרואיין משום שהוא צריך להציג את עצמו באופן הטוב ביותר .

Big image

"הנערה שניצחה"

"קורבנות עבירות המין במגזר החרדי נאבקות בקשר ההסתרה", נכתב בחותמת לבנה על שער המוסף היומי של "ידיעות אחרונות". "את האנס של רחל והתוקף של חני שלחו לעיר אחרת. את חיה חיתנו עם ישראל, בתקווה ש'יעבור לה'. ולמנחם ההורים סירבו להאמין. בכל המקרים נאסר עליהם להתלונן במשטרה. בעקבות ביקורת חריפה שמתחה שופטת בית-המשפט העליון על קשר ההסתרה: קורבנות עבירות המין בחברה החרדית לא מוכנים להמשיך לשתוק", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של עקיבא נוביק ויהודה שוחט.

"הנערה שניצחה", נכתב בהפניה בתחתית שער "ידיעות אחרונות" לדברים של הנשיא לשעבר שמעון פרס על זוכת פרס נובל לשלום מלאלה יוסופזאי, ש"נאבקה בשלטון הטליבאן על זכותה ללמוד בבית-הספר, נורתה בראשה – אבל שרדה כנגד כל הסיכויים", לשון כותרת המשנה לדיווח על הזכייה מאת דניאל בטיני בעמ' 6. במדור הדעות כותבת גם סמדר פרי על הלוחמת לזכויות הנשים שזכתה בנובל.

ביום שישי פורסמה ב'ידיעות אחרונות' ידיעה נרחבת על האונס המחריד ברחובות. בשלב העריכה נעשה ניסיון לתאר את הסיטואציה הנוראית שאליה נקלעה הקורבן ואת הפחד מקפיא הדם שמנע ממנה לזעוק לעזרה. עם זאת, אנו מודעים לכך שהפתיח נוסח באופן שגוי והשתמעה ממנו נימת ביקורת כלפי הנאנסת. זהו ניסוח אומלל שמוטב היה לולא הודפס והופיע בעיתון. כמובן שאין לנו שמץ של ביקורת כלפי הנאנסת או נפגעות עבירות מין בכלל. מדובר בטעות עריכה שנעשתה ללא כל כוונת זדון, ואין לה שום קשר לכותב הידיעה אלי סניור, כתב הפלילים של העיתון. אנו מתנצלים בפני הנאנסת, משפחתה וכל מי שחש עצמו נפגע מהפרסום. נסיק את המסקנות ונעשה כל מאמץ כדי שטעות חמורה כזו לא תחזור על עצמה".

ואחרי שכל זה נאמר, כדאי להדגיש עוד שני דברים, שהם דבר והיפוכו. ראשית, עצם ההתנצלות, עומקה והיקפה מעידים לא רק על חוש ההגינות של עורך "ידיעות אחרונות" רון ירון, אלא גם על השינוי המבורך בנורמות הציבוריות (החילוניות לפחות) ביחס לעברייני מין ולקורבנות מין, עד כדי כך שעיתון יפרסם התנצלות ברורה בקול צלול ורם – וזאת ללא הליך משפטי ואיום כלכלי – על ניסוח קלוקל.

העניין השני הוא זה שבמהלך העיסוק הציבורי בפרשה כמעט נשכח, כפי שכתב אורן פרסיקו בסקירת העיתונות ביום שישי, עם פרסום הידיעה המקורית ב"ידיעות".

חבות התקשורת

הטלוויזיה החברתית היא אתר שמביא כתבות שמגיעות על מנת לערער על סדר היום החברתי.

הטלוויזיה החברתית היא אתר עצמאי אך עדיין קיימות בו מספר בעיות.

האתר עצמאי ולכן לא קיימת בעייתיות מבחינת בעלות האתר. אך קיימות מספר בעיות בעיתונאים והכותבים של האתר.

"שיטת השקשוקה" מיקי רוזנטל

שיטת השקשוקה הוא סרט תיעודי, דוקו אקטיביסטי של העיתונאי מיקי רוזנטל והבימאי אילן עבודי, שהופק בשנת 2008, אודות הקשרים בין ממשלת ישראל ובין האחים עופר כהדגמה לקשרי הון שלטון ולדרכים בהן משפחות ההון בישראל מנצלות את כוחן דרך הממשלה והעיתונות. כן טוענים היוצרים כי מאות מיליוני דולרים זרמו מהציבור אל האחים עופר.

שמו של הסרט, "שיטת השקשוקה", נגזר מדברים שאומר במהלכו עורך הדין רם כספי שייצג את החברה לישראל(שבשליטת משפחת עופר) מול פקידי משרד האוצר במשא ומתן על רכישת חברת "צים". כספי סיפר שלקחו את הצעות המחיר השונות ועשו מהן "שקשוקה", וכך נקבע המחיר הסופי שתשלם החברה לישראל למדינת ישראל. לפי הנטען בסרט, סכום זה הוא נמוך מאוד ביחס לשווייה האמיתי של חברת הספנות, בעיקר משום שהאחים עופר היו היחידים שניגשו למכרז.

הסרט זכה בפרס אופיר בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר, כמו גם בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר ובפרס התחקיר בטקס פרסי הקולנוע הדוקומנטרי לשנת 2009‏‏.

כבר בשלב הפקת הסרט הוגשה על ידי משפחת עופר תביעה נגד יוצריו ואף תחנת שידור ישראלית לא הסכימה במשך כשנה לשדרו. הקרנת הבכורה שלו הייתה בסינמטק תל אביב ב-31 באוגוסט 2008, וכן הוא הוקרן באירועים וכנסים שונים, ובכנסת.

Big image

סרט תיעודי

סרט תיעודי (הנקרא גם סרט תעודה או סרט דוקומנטרי) הוא סרט שמטרתו לתעד את המציאות, בניגוד לסרט קולנוע שמטרתו להציג תסריט בדוי (אם כי, לעתים, מבוסס על סיפור אמיתי).


בסרט תיעודי קיימות שתי דרכים לצלם:

-צילום בזמן אמת - צילום האובייקט הנבחר בזמן פעולתו, לדוגמה: סרט תיעודי העוסק בחייו של אדם מפורסם, (סגנון הידוע בשם "נעלי בית") יצלם את אותו אדם בסביבתו הטבעית כשהוא פועל בסביבה זו בלי להתייחס למצלמה.

-שחזור - צילום מציאות באופן יזום, באופן הזה דומה למשחק. על האובייקט הנבחר לשחק את עצמו, כך לדוגמה אם הסרט אמור לתאר את חייו של אצן יתבקש האצן לרוץ בשביל הצילום.

Big image

תוכנית הריאליטי ״האח הגדול״

בחרתי דווקא ב״האח הגדול״ כי תוכנית זו מתבטאת בידיוק לפי המאפיינים של תוכנית ריאליטי.תוכנית אשר גורמת לצופים להתרגשות,לחרדה,,פחד ומתח,באמצעות הריבים שהם יוצרים בשימוש המשתתפים,שהם אנשים אנונימיים שאין עליהם דעה קדומה ו״מייצרים״ לעצמם את דמותם באמצעות התוכנית כביכול.התוכנית מנסה ליצור ריבים כדי שיהיה עניין וכך יעלה הרייטינג,שזו תהיה התוכנית הכי ״נחשקת״ במדינה שכולם מדברים עליה.

לפעמים,הכסף מעוור אנשים שהם יעשו הכל כדי להשיג אותו גם אם זה אומר לדרוך על אנשים אחרים בדרך,ובתוכנית זו הפרס אכן הגורם הכי חשוב בעיניהם ולא החוויה עצמה.כל צופה בוחר לעצמו פייבוריט ובוחר להשאירו בבית כנראה כי הוא הכי ״מעניין״ ״עושה אקשן״ באמצעות שליחת sms.כמובן שהתוכנית תערוך את הקטעים הכי מעניינים שתופסים את עיניהם של הצופים כמו ריבים בין האנשים המובילים בבית ופחות יראו אם בכלל את הפחות מתערבים.

מאפייני תוכנית הריאליטי

1. תוכניות המציאות מתמקדות רק בנושא אחד או במשפחה/קבוצה אחת (תחרות הזמר הנולד / השורד בווילה וכו'). מתוך נושא זה נבנה עולם ומלואו שנראה תלוש לחלוטין מחיינו.

2. רוב התוכניות מבוססות על תחרות שבסופה מוענק לזוכה פרס - כסף, דירה, הצעת נישואים, עבודה ועוד.

3. המציאות שנוצרת הינה "מציאות אסתטית - נקייה" נטולת משברים כלכליים, פיגועים, משא ומתן על שבויים, שחיתויות בשלטון ועוד (דוגמה:כוכב נולד בזמן מלחמת לבנון 2). אפשר לכנות מציאות זו כמציאות פלסטית המתקנת את העיוותים ויוצרת מסגרת יפה וחלקה יותר בדיוק כשם שמחליק המנתח הפלסטי את קמטיהן של מטופלותיו.

4. הפורמטים (תבניות) של תוכניות הריאליטי בנויים עפ"י קווים דרמטיים הגורמים לצופה התרגשות, חרדה, פחד, שמחה ומתח. הצופה, בדיוק כמו בסרט מתח אינו יודע מה יהיה הסוף רק שכאן נוסף עוד ממד למתח, שהרי מדובר באנשים אמיתיים "שגורל חייהם" מונח על הכף בדרך זו או אחרת.

5. משתתפי התוכניות: "אנשים אמיתיים"- בתוכניות רבות משתתפים אנשים אנונימיים (לא ידועים), שנבחרו מתוך רשימת מועמדים ארוכה,שהתנתקו מתוך שגרת חייהם והושלכו אל מציאות שבנתה עבורם הטלוויזיה. רק שהפעם המציאות שלהם היא לא פרטית, היא משותפת לעוד אלפי צופים מציצנים המרותקים אל המרקע אכולי התרגשות לעתיד לבוא. מפיקי התוכניות רוצים שהדמויות יחשפו מגוון רחב של יצרים ותשוקות: שיתפרצו בהן תחושות של קנאה, שנאה ואהבה. חלק ניכר מהמניפולציות העלילתיות והמשימות המוטלות על המשתתפים מיועד למטרה זו.

6. תפקיד הצופים: הצופה בתוכניות אלו עובר מתפקיד הצופה הפאסיבי לצופה אקטיבי. הוא הופך להיות חלק בלתי נפרד ממשחק המציאות המתרחש על המרקע ובידיו הכוח לקבוע את "גורל חייהם" של המשתתפים בתוכנית (בעיקר באמצעות ה-SMS).

אליעד-אור Eliad-light

שיר זה מספר על אהבתו של המשורר שהייתה בחייו, וכנראה איבד אותה. כתוצאה מכך חייו הם חשוכים ועצובים,משום כך הוא מכנה אותה אור שתמלא לו את החלל הריק שבו. הוא מדמה אותה כמשהו עצום בחייו לכן בדומה הוא מדמה את כדור הארץ כשלה ושכוכבים יאירו אותה בשבילו. בנוסף הוא טוען ש"הוא לא יכול יותר לרעוד", כלומר המשורר מרגיש רגשות מאוד חזקים כלפיה שזה מתבטא במצבו לא רק הרגשי גם הפיזי, ולאחר מכן הוא כותב ש"הוא לא יכול יותר לראות" כלומר משפט זה מעיד שהמשורר מאוד עצוב וחסר תקווה. לפי המשפט "אני סולח על הכל" ניתן להבין שהמשורר הוא זה שעשה את הצעד והחליט לנתק את הקשר עם אהובתו, אך הוא לא יכול להמשיך לחיות בלעדיה. בחרתי דווקא בקליפ זה מכיוון שהוא מנסה להעביר את המסר שהוא אינו רואה את "האור" כלומר את התקווה באמצעות האישה אשר מנסה להתקדם קדימה וחוזרת אחורה עקב "הרוח" אשר מעיפה אותה אחורה ואת הגבר אשר לא מחפש אותה ואינו מוצא, שימוש בדימויים האלה מבטאים את הייאוש של המשורר ואת חוסר תקוותו למצוא אהבה שאבדה לו, את האור, השמחה והאושר שחסרים לו בחיים.

קליפ מוזיקלי

וידאו קליפ,מכונה גם בקצרה קליפ הוא סרטון המהווה ייצוג חזותי של שיר. וידאו קליפים משמשים בעיקר כמנגנון קידום מכירות של תעשיית המוזיקה, אך לעתים מהווים יצירות אמנות בפני עצמם.
אליעד - אור | Eliad - Light