מישהו לרוץ איתו
עלון מקוון למורי ספרות בחמ"ד
דבר המערכת
חודש אדר,
החודש הכי יצירתי בשנה... אנחנו כמורים נדרשים להיכנס לכיתה, ו...
לא ממש ללמד, אז מה כן אפשר לעשות? אולי שידלגו על החודש הזה בשנת הלימודים???
זה דווקא המקום, כך אני מרגישה הכי שלנו- של המורים לספרות.
ניתן להכין משחקים ופעילויות של כתיבה יוצרת והתחפשויות, כפי שמציעה שרי זכריה בעלון זה, או לדבר על המסיכה וההסתתרות של דמויות כמו יורם, זיגמונט ואחרים, ניתן להביא סיפור חסידי שתמיד מחביא מאחוריו איזו אמת עמוקה וגדולה, וכמובן שמחה, כפי שמביא הרב שלומי זינגר בעלון זה.
ניתן להכין תפזורות תשבצים, כרטיסיות על דמויות ויצירות, זה המקום לחגיגת ספרות מלאת אהבה וכיף...
בחטיבת הביניים מציעה ליאורה אילן פעילויות על "מסע בעקבות שמי" מסע לגילוי האני, שמסתתר לו כל השנה.
בנוסף, בגליון זה - חדש! מורים משתפים מכתיבתם, רבקה קופרמן משתפת מתוך השתלמות כתיבה יוצרת, וכן, מדור חדש- בקורת ספרים מאת מירי וסטרייך.
שיהיה חג שמח, ומלא בדיחות הדעת, שמחה , הסתתרות וגילוי!
יעל סדן.
דבר המפמ"ר (ית)
"לוּ יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת כָּל זֶה יַחַד, אִמִּי! כָּל זֶה יַחַד!
הַדַּיָּג, הַפַּיְּטָן, הַכּוֹרֶה, הַיַּלְדָּה הַפּוֹרַחַת,
הַטַּיָּס, הַלֵּיצָן, שִׁלְגִּיָּה וְשִׁבְעַת גַּמָּדֶיהָ...
אַךְ לְמָה אֶתְחַפֵּשׂ בְּפוּרִים, עוֹד אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ."
( מתוך: למה אתחפש/נתן יונתן)
בפורים, ליום אחד בשנה, אנו מוזמנים לשנות את זהותנו . במהותן התחפושות והמסכות הן אמצעי להסתרה ולגילוי בעת ובעונה אחת. המסכה מסתירה ומשנה את דמותו ואישיותו החיצונית של האדם ובה בשעה מגלה את טיבעו החבוי ואת מאוויו הכמוסים. מבחינה סימלית מייצגת המסכה צורך בהגנה, בהסתרה ובהצגת זהות המאופיינת באישיות שונה.
ניתן לראות גם בקריאת ספרות סוג של תחפושת. כאשר אנו קוראים ספר, לשעה קלה אנו נכנסים לעורו של גיבור הסיפור. אנו חווים דרכו את האתגרים, השאלות והתהיות שהמציאות מציבה בפניו. הכניסה ל"עורו של הגיבור" מאפשרת לנו לחוות את הקונפליקטים האישיים שלנו דרך הרחקה לחייו של מישהו אחר. כשנחזור למציאות לאחר קריאת הספר, נחזור עם הבנות חדשות על חיינו.
נאחל, שהחג הקרב אלינו יהיה חג של שמחה מתוך מצוה, ושנמצא את הדרך להגשים מאווים כמוסים בחג וגם בשגרה שאחריו.
חג שמח, טלי
תרגיל מסיכות ומשלוח מנות - כתיבה יוצרת/ שרי זכריה מורה באולפנת חמ"ד אמי"ת נגה , בית שמש וכותבת ב"לב לדעת"
יש להצטייד מראש במסכות לבנות פשוטות שקל לצייר עליהן, מחנות לחמרי יצירה. כל אחת מקבלת מסיכה, וצריך שיהיו צבעים שונים: טושים, פנדה, עפרונות רגילים וצבעוניים,עטים צבעוניים.
המנחה מסבירה שיש לנו מגוון מסכות בחיינו, שהן בעצם התפקידים השונים שלנו ( בת, אחות, חברה, מדריכה, תלמידה שכנה....) , או לחילופין- תכונות שונות שיש בנו, כשבכל פעם תכונות אחרות באות- תלוי בהקשר, בסביבה או בקשר בין פנים לחוץ.
כל אחת מתבקשת לחלק את המסכה לשני חלקים ( לא להגדיר כיצד, זה לא חייב להיות סימטרי וישר) ולצייר באופן סמלי שני צדדים שונים ואף הפוכים באופיה, או בהתנהגותה, או בין איך שהיא רוצה להיות לבין איך שהיא מתנהלת בפועל, או בין איך שהיא בבית לבין איך שהיא בחוץ וכיו"ב.
אפשר לעבוד בשקט או עם מוסיקה ברקע, רצוי לא להשתמש במילים על המסכה ולשים לב לצבעים. בסיום העבודה כולן מוזמנות לחבוש את המסכות. כשיושבים במעגל האפקט הוא חזק.
לאחר מכן בסבב כל אחת מסבירה בקצרה מה רצתה להביע.
ורק אז.. פונים לכתיבה- לא חייבים לתת את כל האפשרויות:
ניתן לכתוב שיר על המסכה שלי, או על הניגודיות שבתוכי, על "ונהפוכו" שהייתי רוצה לעשות בחיי, או על היתרון בלבישת מסכות שונות.
או לכתוב דיאלוג בין שני החלקים השונים שבי, איזה חלק גובר? איזה חלק רוצה לבוא לידי ביטוי?
או לכתוב מונולוג ממך אל המסכה שלך. להביט במסכה שיצרת ולפנות אליה, או לחלק ממנה, בשאלות ובטענות.
לאחר הכתיבה, סבב הקראות רק ממי שמעוניינת. מוצלח לעשות זאת שוב עם המסכה על הפנים.
תרגיל משלוח מנות:
יש להצטייד מראש בדפים צבעוניים, בצלופנים צבעוניים ,סרטי מתנה ומספריים. המטרה היא להכין משלוח מנות "וירטואלי". חושבים למי רוצים להעניק משלוח בפורים, שיבטא הערכה ואהבה ולפעמים גם "צידה לדרך" עם הפנים לעתיד.
מחברים שיר שבו מעניקים דברים, בין אם מאכלים או דברים אחרים, חמריים וגם רוחניים, אפשריים וגם דמיוניים ומסבירים מדוע מעניקים כל דבר. כל הכתיבה מבוססת על דימויים או מטאפורות של הפריטים השונים שיהיו במשלוח (לפחות שניים...)
פתיחות אפשריות לדוגמה:
אילו יכולתי הייתי מביאה לך מכונית / שמחה / אומץ כדי......
במשלוח שלי יש סוכריות על מקל כי.... וגם בקבוק .... שמסמל.....
אני שולחת לך כדור פורח ש....
מי שמעוניין מקריא משלוח שכתב. מנסיוני, יש כאלה שגם כותבים לעצמם, שכותבים להורים יחד, שכותבים לכתה כמכלול ועוד. הקראות באמצע העבודה יכולות לתת רעיונות והשראה לכתוב יותר מאשר משלוח מנות אחד.
את השיר מגלגלים ועוטפים יפה כמו סוכריה גדולה בנייר צלופן וקושרים בצדדים בסרטים. אפשר להכין ולתת משלוחים בין חברי הקבוצה הכותבת, ובעיקר כדאי להעניק לבני משפחה, ממש בפורים.
מומלץ בזמן העבודה- גם בכתיבה וגם בעיטוף, להשמיע ברקע שירי פורים.
פורים שמח וכתיבה מהנה!
קאבוי / הרב חיים סבתו עם הארות מאת תמר קריגר- ערמוני, מורה בתיכון הימלפרב בירושלים ובמכון כרם
הסיפור "קאבוי" מאת הרב חיים סבתו, נלמד בכיתות ט-י, במסגרת הרומן: "בואי הרוח", או כסיפור קצר בתכנית הלימודים של כיתות ז'-ח'.
לפניכם קובץ הסיפור מלווה בהארותיה של תמר קריגר - ערמוני.
הקובץ הוא שיתופי, והנכם מוזמנים להעיר ולהאיר משלכם!
קאבוי / הרב חיים סבתו
מגילת הסתר, "ואפילו בהסתרה"...
מעשה בעני ומרגלית על חיפוש והתחפשות / הרב שלומי זינגר, ישיבת חמ"ד בני יששכר במושב באר גנים
כדרכנו בלימוד והתבוננות נפתח במספר שאלות העולות מתוך קריאה והקשבה למעשה.
מדוע העני אסף כסף רק עד להגיע לנמל, הרי הוא ידע שהוא צריך גם לעלות על ספינה ללונדון?
איך הרגיש העני כשפתאום בספינה היה לו כל טוב ועשירות? האם הצליח להיות עשיר או שנשאר עני בתחפושת של עשיר?
איך המשרת לא שם לב למרגלית??
מה כוונת המילים "עָשָה אֶת עַצְמוֹ שָמֵחַ"?
נעזוב כרגע את השאלות, ניתן להן להדהד בתוכנו בזמן העיסוק הספרותי במעשיה.
נתחיל עם הדמויות
גיבור הסיפור כמובן הוא העני. דמויות נוספות הן- הקפיטאן והמשרת. ישנו גם הסוחר, אך במאמר זה לא נעסוק בו.
ננסה לעמוד על אופיין ומסלולן האישי של הדמויות בקווים כלליים (אפשר גם לסדר בטבלה, אך מצאתי זאת כמסורבל וטרחני במקרה דנן):
הבה ונצלול אל תוך המעשייה תוך התמקדות על התהליך שעובר העני. אנו פוגשים אותו כעני כמו כל העניים. מלאכתו פשוטה, אולי אפילו בזויה. מתפרנס בצמצום כנראה (אחרת לא היה נשאר עני). יום אחד, פעם אחת מתמזל מזלו והוא פוגש באבן טובה. כל כך מאיר לו המזל שהוא מבין שבכל האזור אין מי שיכול לשלם לו על כך, והוא מחליט בהחלטה מהירה לצאת להרפתקה אל העשירות הממתינה מעבר לים הגדול.
מקבץ נדבות, ויוצא לדרך, מגיע לספינה ומגלה שהוא בבעיה, לא נותר לו די כסף. ושוב בהחלטה מהירה ותושיה מרובה הוא מחליט 'לקפוץ למים' ויהי מה- ו'מציג' לקאפיטאן את המרגלית ואת רוב עושרו. הקאפיטאן אכן בולע את ההצגה, וכל- כך משתכנע עד שמבחינתו העני שלנו הוא עשיר שבעשירים ובר מזל הוא הקאפיטאן שזוכה להסיע איש חשוב שכזה.
העני שלנו יושב בחדרו עטוף מנעמים, כשגולת הכותרת כמובן היא המרגלית. ונדמה שלא רק גולת כותרת היא אלא היא בעצם כל מה שיש לו, כאילו שאר המנעמים לא באמת שייכים לו, וכל עשרו, וכן אושרו נמצאים בתוך האבן הקטנה והמיוחדת. כאילו העני מפחד לקחת מה שלא באמת שלו, ומפחד לאבד באחת את כל החלום שנקלע לתוכו, וכל כולו מרוכז בחמדתו - המרגלית. ובאמת- אם יאבד אותה כבר אין לו משמעות, כבר אין למסעו סיבה ותכלית. אפשר לדמיין אם כך, שאולי נתון הוא בחרדת מה, שמא בכל רגע כל אושרו יעלם במצולות, כל כך חרד הוא עד שלא ישן כצורך, ובלי מתכוון חוטפתו שינה. שינה היא כמובן איבוד המודעות, איבוד הדעת, איבוד האחיזה בעולם. וברגע זה של חוסר תשומת לב הנורא מכל מגיע. הוא אפילו לא ראה את זה קורה, רק מבין לאחר מעשה, וכמעט שיוצא מדעתו. אפשר שוב לדמיין אותו מתעורר, מבין ושוקל ברצינות לקפוץ כמו אבן אל מים אדירים.
ולנקודה זאת בעצם מתרכז הסיפור, השאלה הגורלית- מה יהא על העני? האם גורלו כגורל האבן? איתה עלה מעלה מעלה ואיתה צולל מטה מטה, או שמא הוא בוחר בחיים, ויותר מכך בשמחה. ופה ר' נחמן משתמש בביטוי לכאורה רגיל, לכאורה פשוט אך אולי חדש ומיוחד במינו. עד כה העני שלנו היה תלוי כל כולו באבן אחת. היא העלתהו מהטיט והיא שימחה נפשו בתוך חרדת מנעמי חדר העשירות, ואפילו עזרה לו לעכל את האוכל המעודן והמענג שוודאי גם הוא היה חדש לו, גם זאת על ידי השמחה. השמחה כידוע, בניגוד לעצבות, מזיזה ומניעה את האדם, נותנת לו ביטחון לצעוד קדימה ונוסכת בו כח לצלוח את מה שעובר עליו בחייו. ועוד אנו מכירים (מי מכיר מחייו ומי מכתבי מוהר"ן, הבטלער החרש) שמחה שתלויה בדבר- בטל דבר בטלה שמחה, לעומת השמחה השלימה- בטל דבר, לא בטלה שמחה. ופה יש מעין תהליך ומעבר משמחה חלקית לשמחה שלימה. קודם שמחתנו היתה תלויה בדבר. שמח הוא בהימצאות המרגלית איתו, שמח הוא בהתבוננות בה בהחזקתה ובהתעלסות עימה. והנה, כשהמרגלית נופלת למצולות- בטל הדבר, ואכן כמעט בטלה השמחה- כמעט שיצא מדעתו. אלא שהעני הבין, ושוב בהחלטה מהירה, הוא "עושה את עצמו" שמח, ואם עד כה הכל הצגה, כלומר, רק נראה מבחוץ, בעוד בפנים יכולים להיות רגשות שונים, מעתה- עשה את עצמו שמח כאילו לא אירע דבר. מעכשיו מצליח העני לעשות את עצמו שמח, כלומר להפוך את עצמו לשמח באמת, כאילו לא נפלה המרגלית, כאילו חסרונות העולם ויתרונותיו אינם אלו שמשפיעים על שמחתו. ועל פי המשך הסיפור, נראה שהתחפושת הזאת היא הטובה מכולן, כי היא כבר מגיעה מבפנים. ולא זו בלבד אלא שדווקא עתה מרגיש הקפיטאן את השמחה שופעת ממנו ופותח בפניו את ליבו וסודו. כלומר ללא ספק נראה שהעני הצליח לעמוד במשימה האמיתית, 'איזהו עשיר השמח בחלקו' וכאילו כאישור מלמעלה על כך שהוא הצליח ועמד בניסיון- הוא הרוויח את ערך המרגלית כפל כפליים.
אם נסכם את מסעו של העני- בתחילת הסיפור הוא מוצג כעני, אין לו כלום מלבד עבודתו. 'פעם אחת'- הנה מגיע הסיפור, התהליך, ומתחיל להוביל אותו, בתחילה נראה שהוא במסע אל 'העושר', אך בסופו של יום אנו מבינים שהוא בעצם בדרך אל 'האושר', והעושר הוא רק המניע והמוביל והתגמול סביב העושר האמיתי- שמח בחלקו- שמח בחלק שיש לו, שמח בחלקיות שהוא, שמח בחלק שקיבל ממנו- המחלק חיים לכל חי. וכל זאת בזכות היכולת להתחפש ולהציג, אבל באמת.
נעבור שוב במעשייה ונדלה ממנה כמה פרטים ספרותיים.
ראשית- אפיון הדמויות בעזרת מוטיב חוזר, מוטיב ההתבוננות - שימת הלב.
[1] ומה שהוא הגיע לדבר שלו – הוא רק מפני שהחזיק עצמו.
בטבלה זו אפשר לראות בצורה מאוד ברורה ומעניינת שיכולת ההתבוננות ותשומת הלב משוייכות אל העשירות, וכן להיפך.
כך אנו מכירים גם מתוך מקורות אחרים בתורתו של מוהר"ן כדוגמת תורה ס' בליקוטי מוהר"ן. אלו המילים הפותחות את התורה הנ"ל.
"דַּע, שֶׁיֵּשׁ שְׁבִילֵי הַתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל מְאד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לַהִתְבּוֹנְנוּת הַזּאת, כִּי אִם עַל יְדֵי עֲשִׁירוּת. ... וְצָרִיך שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַל כָּל פָּנִים פַּרְנָסָה, כְּמוֹ כֵן לַהִתְבּוֹנְנוּת הַזּאת, שֶׁהוּא גָּדוֹל מְאד, צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֲשִׁירוּת גָּדוֹל מְאד, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הוֹן רַב, וְלא תֶּחְסַר כּל בָּהּ, כִּי צָרִיך כָּל הוֹן דְּעָלְמָא לַהִתְבּוֹנְנוּת הַזּאת."
במשפטי פתיחה אלו ר' נחמן קובע שהעשירות מובילה להתבוננות, ובהמשך התורה רואים שגם להתבוננות יש השפעה על העשירות. כלומר יש קשר הדוק בין ההתבוננות לעשירות, וכך גם אצלנו בסיפור המעשיה.
ועוד רואים בטבלה- ההבדל הבולט בין הדמות המרכזית- העני, לבין דמויות המשנה הקאפיטאן והמשרת. ההשוואה בין דמויות אלו מבליטה עוד יותר תכונה זאת. הקאפיטאן היה עשיר, אך חוסר ההתבוננות הוא שהוביל אותו לאבד את עושרו, ובאורח פלא גם את חייו, ואולי זה קורה בעת אחת- עני חשוב כמת.
המשרת- היה עני, ונשאר עני, כל חייו משרת הוא אחרים, וגם הוא תכונתו המרכזית- לא שם לב 'לא ידע' "לא אמרו לו" וממילא לא התבונן ולא שם לב להבדל בין הפירורים הקטנים לבין המרגלית. ובכלל מדוע ישים לב ויתבונן, הרי כל תפקידו הוא לשרת אחרים ולעשות מה שאומרים לו, אין לו צורך בהתבוננות, בשימת לב, אין לו אחריות על מעשיו, הוא רק צל של הממונים עליו. והוא נשאר משרת. בניגוד אליו גיבור הסיפור- מתחיל כעני אך מתבונן ושם לב ומבין, וכך עולה לעשירות.
עד כאן הכל טוב ויפה, אך שאלה אחת עוד בעינה עומדת ומציקה לכל מתבונן- בתחילה אמרנו שהעני מתנהג כעני- לא חושב קדימה, לא מתכנן את מהלכיו, לא רואה מעבר לצעד הבא, והראיה- מגיע לספינה ואין לו די כסף כדי לעלות עליה. והרי הוא מראש קיבץ נדבות כדי להגיע לנמל ומראש ידע שהוא צריך להגיע ללונדון, ומדוע אם כן לא אסף עוד כמה גרושים או יותר מכך כדי להבטיח את הגעתו ליעדו בשלום, ואם נאמר שבתחילה נהג הוא כעני וחי בהווה הקרוב מאוד, כאן מתחזקת הקושיה- הרי הסיפור כולו מתחיל ביכולת ההתבוננות שלו! כל מה שמוציא את העני מעניותו זה תשומת הלב. בניגוד גמור למשרת, שלא ראה את המרגלית המונחת לפניו על השולחן, גיבור הסיפור הצליח לדלות מרגלית זו בזמן שהיא מכוסה בטיט, בזמן שוודאי עברו תחת ידיו אלפי אלפים של אבנים בגודל דומה ובצורה זהה לאותה מרגלית. והנה אם כן איך נקרא אותו עני. ויותר מכך אפשר לומר- אחרי האקספוזיציה הקצרה, באות המילים- "פעם אחת" ולא יום אחד. מה הכוונה במילים 'פעם אחת'? אפשר להציע שהכוונה היא שמתוך עשרות פעמים שהוא עשה דבר החוזר על עצמו הגיע הפעם האחת שאליה הוא חיכה. כלומר שהסיפור שעד כה סיפרנו לעצמנו- הוא רק תחפושת של הסיפור האמיתי. ובכלל יש פה סיפור בתוך סיפור, או אולי סיפור שמתחפש לסיפור אחר, והראיה היא- שפעמיים כתוב 'פעם אחת', כלומר פעמיים יש התחלה של סיפור. ובשני המקרים אפשר להתייחס לכל מה שכתוב לפני ה'פעם אחת' כאקספוזיציה.
ונחזור לענייננו – לסיפור שמתחבא- העני שלנו לא 'התמזל מזלו' ובמקרה מצא את האבן, אלא כל זמן שהוא עובד עם הטיט הוא פתוח לאפשרות שמשהו יתגלה אליו מתוך הטיט, הוא מתבונן בטיט שהוא מעביר. ולא זו בלבד- עצם העבודה עם הטיט- זו ראיית פוטנציאל של דבר ומימושו. במקום אחד הטיט הזה אינו שווה פרוטה, והראייה, העני לא צריך לשלם עליו, אלא רק חופר, ובמקום אחר הטיט הזה שווה יותר- והראייה שקונים ממנו את הטיט הזה. כבר במעשה המשמים והשגרתי אנו רואים את אותה תכונה של התבוננות בדברים מתוך ראיית ההזדמנות שבהם. וכל זאת מתוך התבוננות, ואכן זהו רק עניין של זמן שתגיע אותה 'פעם אחת' אליה הוא פתוח, ואולי אפילו מחכה. אם כן אנו רואים שיש לעני זה תכונה בסיסית של עשירים.
ואולי לא נרחיק לכת אם נאמר שאותו עני הוא בכלל עשיר שירד מנכסיו, וזה מתאים מאוד לסיפורים אחרים ובעיקר ל'מעשה מאבדת בת מלך' הפותח את סדרת סיפורי המעשיות, וכן לבן המלך והעני, כלומר אותו גיבור של הסיפור, רק קוראים לו עני כי מצב החשבון שלו בבנק כרגע לא מזהיר, אבל באמת באמת הוא עשיר, והראיה- הוא מתבונן, ולא זו בלבד אלא הוא נכנס לחדר של עשירים ומרגיש שם בנוח, עד כדי כך שהוא לא מתייחס לשום דבר חוץ מהאבן. ולא זו בלבד אלא שהוא נוהג באבן כמנהג העשירים, הוא לא מסתיר אותה או שומר עליה מכל משמר, אלא יושב ומשתעשע ומתעלס עמה, ויותר מכך- עושה זאת "בפרט בעת האכילה", אין שום עני בעולם שיזכה בכזאת מרגלית וכבר אחרי כמה ימים בתוך ספינה יבין מעצמו שהזמן הכי טוב להשתעשע איתה זה בזמן האוכל, כי כך הוא מועיל לעיכול. אין זאת אלא כי הוא עשיר במהותו, בפנימיותו, או עשיר ממש שירד מנכסיו.
ופה יש נקודה נוספת חשובה להשוואה בין הקפיטאן לעני, הקפיטאן- "יהרוג את העני בעבור הנסיעה" וכי מה יועיל לו להרוג את העני? כלום ירוויח מזה גרוש או שניים? אלא שהקפיטן, חושב שהכסף הוא העיקר, ובו אנו מודדים את האדם, עשיר או עני, כמה שווה וכו', ועל כן אין פה עניין דווקא להרוויח, אלא אם הנסיעה עלתה כך וכך, ולא שילמת- אתה, שאתה שווה גם כן 'כך וכך' תיהרג, וכך תכסה את הנסיעה. כלומר האדם משרת את הכסף. ובניגוד גמור לכך העני- שמשתמש במרגלית כדי לעכל יותר טוב. במובהק- הכסף משמש את האדם.
בסיפור הזה, המתחפש לו, במובן מסוים העיקר כבר קורה, העיקר כבר התחיל ב'פעם אחת' הראשון. שם, העשיר שירד מנכסיו, מן הסתם עקב ניתוק מהתבוננות וראיית הטוב, מתחיל לחזור לעצמו כבר בהתבוננות הראשונה, במציאת המרגלית, אלא שזה לא מספיק. הוא נדרש גם לראות את הטוב, ולראות את הפוטנציאל במקרים הקשים, במקרה הירידה למצולות. והוא מתעורר ומבין, הוא מתעורר ומבין שבעצם הוא שוב נרדם, וכמעט שיצא מדעתו, אחרי שכבר הרגיש שהוא על המסלול הנכון, חוזר לעצמו, היה שאנן לכמה רגעים, ואיבד את הכל. דעתו= ישוב הדעת= התבוננות. כמעט שיצא מהמסלול שהחל ללכת בו לא מזמן, כמעט שבאמת איבד את הכל, אבל אז הוא מבין, הוא מבין שאין הדבר תלוי אלא בו. נכון שהאבן היא סימן לכך שהוא הולך בדרך הנכונה, אבל הוא כבר לא תלוי בסימן הזה. הוא מבין שכאן ההזדמנות שלו להשתחרר מכל כבלי המציאות, מכל המבטים המרעים, אותם מייצג הקאפיטאן- שיהרוג אותו בעד מחיר הנסיעה. להיות או לא להיות, לראות או לא לראות, או שהוא מצליח לראות את הטוב, את הפוטנציאל וההזדמנות שבמציאות, או שהוא ייפול וישתכנע למבטו של הקפיטאן, והוא יהרגהו.
ובהחלטה של רגע, הוא פושט מעליו את כל תלאותיו, את כל התחפושות שעטה במשך מסעותיו ושנות חייו. שבריר שנייה לפני שהקפיטאן נכנס הוא מצליח להשיל מעליו את כל הקליפות- "כאילו לא אירע דבר" כאילו מעולם לא ירד מנכסיו, כאילו מעולם לא היה תלוי במרגלית כאילו מעולם לא אכל אדם מעץ הדעת, כאילו לא אירע דבר. ובמלחמת הכוחות הזאת הקפיטאן נופל ברשת, כי אין לו באמת סיכוי לשקר, כי הוא כבר מסובך בתוך עצמו, כי הוא ירא שיתגלה, "שמא יאמרו שאני גנבתי", ואין לו ברירה אלא להיאחז במה שיש לו קיום, בלב של העני, ישרות הלב – מקום שאין בו לא תחפושת ולא התחפשות. "והוטב הדבר בעיני העני"- הדבר הוטב על ידי עיני העני, או בתוך עיני העני. הכוח השקרי וההבלי של הקפיטן עובר טרנספורמציה בזכות עיני העני, העיניים שרואות את הטוב, את הפוטנציאל, וברגע הזה שאחרוני הניצוצות של הקאפיטאן נאחזים ונדבקים בעני- הקאפיטאן מת ועובר מן העולם, המסכה נופלת, ומאחוריה אין דבר. העני הצליח! בעבר היה כנראה עשיר, חי לעצמו, אך זה לא היה מספיק, על כן ירד מנכסיו, נכסיו הגשמיים, ובזכות העשירות האמיתית, יישוב הדעת, התבוננות, תשומת לב, ראייה מעבר לתחפושות ולמסכות - הצליח לזכך לא רק את עצמו אלא גם את הקאפיטאן הרע הזה.
ולסיום- המרגלית- לא הייתה והראיה שנאבד ממנו. כלומר המרגלית, שהיא הישארות בתוך הגבולות העצמיים שלי, אין לי יכולת להתחלק בה, אין לי יכולת לפרוט אותה למציאות מעשית, אין לי יכולת איתה- והיא הראיה הראשונית, הראייה של העשירות מנקרת העיניים, עשירות כלפי חוץ, עשירות בתחפושת- היא נאבדה ממנו, המרגלית נאבדה ואיתה נאבדה סופית ראיית התחפושות.
והחיטה- אמנם היא נראית שגרתית ואפורה אבל אפשר להתחלק בה, אפשר לחלק לאחרים, אפשר לחיות ממנה, אפשר לפורטה למציאות מעשית- ואיתה הראייה האמיתית, ראייה מעבר ללבושים, ראייה נקייה צנועה וישירה, הראייה הזאת נשארה אצלו.
שנזכה להתחפש על ידי השלת הלבושים המכסים על הראייה הטובה והנקייה!
פורים שמייח!
מערכון משעשע של "אנדרדוס" המדבר עם המערכון של אפרים קישון: "כך נדד השוקולד" (עלי ספרות ח')
ליאורה אילן מדריכה ומורה באולפנת חמ"ד בנ"ע באר שבע
חיפוש הזהות דרך- "מסע בעקבות שמי"
לפני כשלושה חודשים נפטרה סופרת מוכשרת ומוערצת- רונית לוינשטיין מלץ.
רונית כתבה בעיקר ספרים לילדים ולנוער, ובתוכם סדרת הסיפורים לילדים "מסע בעקבות שמי", בהם גיבור הסיפור מחפש את זהותו האישית דרך שמו האישי.
אחד מספרי הסדרה, "נס של אהבה", זכה בפרס יד ושם לספרות ילדים ונוער.
בשנת 2010 פרסמה את הספר "וקראתם דרור", אשר מתאר את דמותו של אל"מ דרור וינברג שנהרג בקרב בסמטת המתפללים בהיותו מח"ט חברון בשנת תשס"ג.
זכיתי לגור כשנה וחצי ליד רונית בישוב עלי וכן לשוחח עימה מספר פעמים. הזמנתי אותה לשיחה באולפנה בה אני מלמדת וכן ליום שיא עבור מורות חט"ב מחוז דרום באולפנת צביה שדות נגב. בכל המפגשים היה מדהים לראות את העדינות והנעם שהקרינה לסביבתה והשיחות היו מענינות ומרשימות. רונית נגעה בכל שומעיה.
בפרויקט שמחת הקריאה הקיים בחטיבות הביניים נלמד הספר 13 אדום - תכירו את ארגמן, שם קצת מוזר, נכון?
גם ארגמן חשב כך, ויום אחד הוא שאל את אביו מה פירוש שמו.
להפתעתו גילה ארגמן שהוא קשור לאחת המשפחות הכי עשירות בעולם.
מה ארגמן מתכנן לעשות במידע הזה? שאלה טובה.. רוצו לקרוא...
ספר נוסף מספריה של רונית שבע"ה חטיבות הביניים אמורות לקבל עוד השנה הוא "מבצע אחים"- גל, שייט מפרשיות בן 13 , מתקשה להבין: מדוע גיורא, מדריך השיט הנערץ עליו, מתייחס לחברו דוד באופן כה גס רוח? האם ייתכן שלגיורא יש משהו נגד אתיופים? בהדרגה, מתגלה לדוד ולגל סיפור הקשר המיוחד בין גיורא למשפחתו של דוד. סיפור של גבורה ואשמה, של סבל ושל גאולה. שני סיפורים מופלאים נפגשים בספר הזה — זה של אנשי המוסד הישראלי וזה של יהודי אתיופיה, שחברו יחד לאחד המבצעים הנועזים ביותר להעלאת יהודי אתיופיה לארץ: מבצע אחים. רוצו לקרוא...
הצעה לשיח ולשיעור סביב "מסע בעקבות שמי":
משחק פתיחה- לכתוב על פתקים קטנים את שמות התלמידים בכיתה ולחלק בן התלמידים את הפתקים כך שכל תלמיד יקבל פתק של אחד מחבריו. על גב הפתק התלמיד צריך לכתוב מה אומר לו שם זה או מה מזכיר לו. אח"כ כל תלמיד בתורו או נציגים קוראים את מה שכתבו והכיתה צריכה לנחש את שם הילד. הילד ששמו מתגלה צריך לבחור ולענות על אחת השאלות המצורפות לעייל. ולאחר מכן לקרוא את מה שכתב הוא בגב הפתק והכתה צריכה לזהות את שם הילד וחוזר על עצמו.
◄מהי משמעות שמך הפרטי?
◄ מי בחר את השם ומדוע?
◄ האם יש לך שם חיבה?
◄ האם ישנם ארועים הקשורים לשמך?
◄ מה יחסך לשמך?
◄ האם חשבת אי פעם לשנות את שמך?
שלב ב'- לכיתות גבוהות אפשר להראות את הסרט "איכה", סרט בוגרים המספר על ילדה שנולדה בצום ט' באב והוריה קראו לה "איכה" על שם המגילה הנקראת בצום. הסרט מראה את ההתמודדות של הנערה עם שמה עד ההחלטה לשנות את השם.
ניתן להראות את הסרט ולדון בו.
שלב ג'- חלוקת השיר "לכל איש יש שם" של זלדה.
שלב ד- לאחר לימוד כללי על נושא השם והזהות נעבור ללמוד את הספר "מבצע אחים"
מבצע אחים/ רונית לוינשטיין מלץ
"אלפי דורות חלמנו עלייך, ... לראות באור פנייך.. ירושלים!!!"
מערך שיעור
א. נבקש מהתלמידים להציג את משפחת מולואלם: אבא, אמא, סבתא מלסה, סבא, מולואלם,האח בינם, התינוקת צ'קולש.
על המשפחה ל\נהל דיון בעד ונגד העליה לארץ ישראל וירושלים. קשיים/ יתרונות/ רצונות.
תלמידי הכיתה יכולים לענות ולהגיב.
מה מושך את המשפחה לעלות לארץ? לא חסר להם כלום.
נגיע יחד למסקנה שיש שיקולים שהם מעבר לשיקולים החומריים, שיקולים שלא ניתנים למדידה. כגון- קדושה, איחוד עם ישראל, געגועים לארץ המולדת ולירושלים של זהב..כו'..
ב. נערוך סבב בין התלמידים מה מזכירה לכם המילה געגוע.- סיעור מוחות
כל תלמיד יצטרך להגיד מילה או משפט.
המורה יכולה להוסיף- ירושלים!
נקריא את הקטע הבא:
כתב צבאי ששידר ברשת השידורים העברים בעצם הקרבות מספר: "אני בדרום אי שם בסיני. דוקא היום, ביום השלישי למלחמה, נערך כאן קרב שריון בשריון שמעטים כמהו וכדוגמתו בתולדות המלחמות. המצרים ניסו אתמול וגם שלשום להתחמק ממאבק פנים אל פנים הם העדיפו את הבריחה. לחמו רק בהגנה בחוסר ברירה. עתה הם למעשה כמעט מוקפים אולצו ללחום. נכנסנו לקרב בו משתתפים כנראה כאלף טנקים משני הצדדים. שרידי חיל האויר המצרי גויסו למערכה מכרעת זו. שארית העצמה המצרית מוטלת על כף המאזנים. שאון הטנקים והתותחים הדי יריות ושריקת פגזים. רעש מטוסים העוברים ביעף וקול פצצות מתפוצצות מחריש אזנים. לפתע פתח מישהו טרנזיסטור. מבית השידור בירושלים, מבשר: "הכותל המערבי בידינו. צנחנים הגיעו בדהירתם לרחבת הכותל עתה הם חובקים את אבני הכותל ששממו עשרים שנה. מתרפקים עליה לאחר שעמדו בבדידותם מאז קמה המדינה. אבני הכותל שוב הרוו דמעה יהודית לה צמאו עשרים שנה". זה, כל זה שומעים בטרנזיסטור. בחזית פורצת שאגה אדירה. שריונאים פורצים מן התותחים, טנקיסטים מהטנקים. קצינים מתערבבים בחיילים כל אחד מחפש את אחרים כדי להתחבק. מתחבקים מתנשקים, חיילים קשוחים למודי קרבות, שחורים כפיח כשחול המדבר חדר לעורם, דוהרים עתה לאש תופת מבלי לדעת אם יסיימו את היום בעודם בחיים. גיבורים הבזים לפחד לגילוי כל חולשה. בוכים עתה כתינוקות. והוא מתאר את הדבר הזה: "כשבילי טהר ולובן נראים נחלי הדמעות. על כל האבק שלהם, לפתע אתה חש את אשר ידעת ידיעה שטחית מזמן: שאין אלה אלא בנים, נכדים של אותם הגולים שהוגלו מירושלים חבושים באזיקים בשרשראות של ברזל, מתיפחים בבכי אל מול פני המקדש העולה בלהבות".
נדגיש את הגעגוע והכיסופים של החיילים לכותל, למרות שזה משהו שהם לא ראו אותו בחיים. נדבר על כך שבליבו של כל יהודי פנימה יש געגועים וכיסופים לירושלים.
משחק הכתרים:
בוחרים תלמיד ללוח ושמים על ראשו כתר עם מעשה/ ביטוי/ אמירה לגעגוע, לחסרוננו את ירושלים.
על התלמיד לשאול את הכיתה שאלות של כן ולא על מנת לנחש מה הביטוי על ראשו.
* תפילה לכיוון ירושלים * פינה בבית חדש זכר לחורבן * חתונה-"אם אשכחך ירושלים.." * בתפילת שמונה עשרה-"ולירושלים עירך ברחמים תשוב", "ותחזינה עיננו בשובך לציון", "שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו" * סוף תפילת נעילה- "לשנה הבאה בירושלים" * חתימת ההגדה בפסח- "לשנה הבאה בירושלים" * ניחום אבלים- "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד" * ברכת המזון- "ובנה ירושלים.." * פרקי תהילים- "כעיר שחוברה לה יחדיו.." (קכ"ב),"יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים.."(קכ"ח). ועוד..
דיון:
עד עכשיו ראינו מעשים לביטוי הגעגוע.
מהו תפקידו של הגעגוע הזה?
למה צריך לבטא אותו בכל כך הרבה דרכים ומעשים?
לכאורה הגעגועים משאירים אותנו בעבר, אולי צריך להחליט להניח להם ולהמשיך הלאה?!
נלמד מקור או שניים.
1."גם מי שמעורר בלב בני אדם אהבה למקום הקדוש הזה ראוי לשכר בלא ספק והוא מקרב עת בוא תקוותנו, כמה שנאמר: “אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו"- זאת אומרת: ירושלים לא תיבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה” (ריה"ל, ספר הכוזרי, מאמר חמישי, סעיף כ"ז).
2."אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" "כי רצו" - כי עבדיך ישראל רוצים ומחבבים אבני המקום ההוא ועפרה נשאה חן בעיניהם ומאוד יתאוו להשיב אליה" (תהילים ק"ב, ט"ו מצודת דוד).
3."ועוד שאומר המשורר, אילו הייתה ארץ ישראל גם כיום זבת חלב ודבש, היה לשטן מקום לקטרג שבגלל טוב הארץ משתוקקים להגיע אליה, אבל עכשיו שהיא ריקה ויש בה רק עפר ואבנים, ובכל זאת משתוקקים לבוא אליה, סימן שלטובת הנפש הם משתוקקים אליה ולכן הם ראויים לגאולה, ועוד, אפילו בזמן שיש להם טובה בגולה, הם מוכנים לוותר על כל הטוב בחו"ל ובלבד לבוא לארץ ישראל אף כשהיא חרבה ושוממה, וכשם שהם נהגו בחן באבני ציון ועפרה נשא חן בעיניהם. גם אתה תרחם על ציון להחיות אבניה מערימות העפר"
העמקנו בגעגוע וברצון הגדול לעלות לארץ ולהגיע לארץ ישראל.
עסקנו בגעגוע, ראינו את תפקידו לפי ריה"ל, שבלעדיו לא תגיע הגאולה.
אך כיום אנחנו כבר פה, בארץ ובירושלים, למה עדיין אנחנו אומרים "לשנה הבאה בירושלים"?
הכמיהה לירושלים עוד לא הסתיימה, הרי אנחנו לא כוספים רק לאדמה עצמה, אלא למהותה- בית המקדש, עבודת כהן גדול, תפילה, אחדות העם. אנחנו מייחלים לבניין שיאגד בתוכו חומר ורוח.
המלצה: לחשוב על פעילות/ פרויקט -מה אפשר לעשות בצורה מעשית כדי לקרב את בניין ירושלים.
שלב ה'- התלמידים יכירו את האתר "מסע בעקבות שמי"- ישחקו, יכתבו ויהיו פעילים באתר.
סרטון בו מספרת רונית על עצמה במסגרת " סופרים קוראים"
ביקורת ספרים מאת מירי וסטרייך, מורה באולפנת חמ"ד לוד, וישיבת חמ"ד כפר גנים, פ"ת
פנינים לאור היום / סביון ליברכט
לאורך הקריאה כולה באסופת הסיפורים הקצרים של סביון ליברכט "פנינים לאור היום" חשבתי על ארבעת השורות מתך שירה של לאה גולדברג: "זמן אחרון (ג)":
לשומעי מנגינות, לכותבי אגדות
יש עיניים כאלו – היום עצמן.
הם תרים מרחקי ארצות אבודות
במבט ששכל את הזמן.
כי לפני הכל הסיפורים בספר כל אחד בדרכו הם על חלומות וזיכרונות על תיקונים ועל מה שכבר לא יוכל לתקון. כמעט כל גיבורי הסיפורים עסוקים בזיכרון והוא המוטיב המלווה את הסיפורים כולם, לעיתים הוא המצעיד את רגליהם קדימה (כמו בסיפור מורה חיילת) ולעיתים הוא מותח חוטים דקים עליהם הם מועדים (כמו בסיפור צוענים).
הסיפורים הם ישראלים מאוד וכל חומרי חיינו בארץ הזאת מופיעים בהם. הם מרחפים בין הפריפריה הדרומית לתל אביב, בין ה"כאן" וה"עכשיו" לבין השואה, אך למרות שנושאים אלה מדוברים לעייפה בשנים האחרונות, נדמה כי קולה הייחודי של המספרת עוטף אותם בנקודות מבט רעננות והופך הן את הנושאים והן את הקריאה לנוגעים ללב, זורמים ומעוררי מחשבה.
שלושת הסיפורים הראשונים (מורה חיילת, ד. אמסלם, זוכרת איך?) קשורים זה לזה על ידי המקום האחיד והדמויות שיוצאות ונכנסות בהן, מי כדמויות ראשיות ומי להופעת אורח קצרה בלבד. ולמרות שניתן לקרוא אותם כסיפורים נפרדים, כוחם הוא בקריאה הרמונית, כאשר הם הופכים למין מחרוזת המשרטטת גבולות של מקום וזמן, וברצף ההולך ונפרש לפנינו.
שני סיפורים בלבד חורגים מן האווירה הכללית בספר, וראוי לציין אותם. האחד, הסיפור ששמו כשם הספר כולו: פנינים לאור היום. סיפור זה רחוק מאוד מן המציאות הארץ ישראלית שהיא נוף הסיפורים כולם והוא מושך אותנו אחורה לתקופת השואה, אך בריחוק מופגן מנקודת המבט היהודית. הסיפור מתאר את העיירה לאחר שהתרוקנה מיהודייה ולאחר שהגויים השתלטו על בתיהם, מי באדישות, מי בחמדה ומי מתוך פחד שהמשיך לרדוף אותו. והשני , הסיפור חול, שיש בו ניסיון להפוך סיפור אגדה על ילדה שהחולות קוראים לה ומגלים לה עתידות למיתוס של הצלה, סיפור חריג מאוד בנוף הראליסטי של הספר כולו. בסיומו של הספר מופיע "בונוס" אמיתי למורי ספרות בדמות הסיפור הארספואטי: מספרת כל יודעת, סיפור החותם את הספר כולו.
אולפנת גילה, בית שמש
בהנחיית המורה איילת בן זקן
"אל תיגע בזמיר - זה חטא"
...בדגם ניתן לראות את הזמיר המסמל את בו רדלי וטום רובינסון אשר נימצאים מתחת לעץ בצבעים שחור ולבן, כאשר בו הוא הלבן וטום השחור, על מנת להדגיש את השוני החיצוני הקיים ביניהם.
למרות השוני שניהם "זכו" ליחס בוטה ומסויג בגלל היותם שונים.
ניתן לראות שלמרות שוני הצבעים ביניהם הם מצוירים כאותה דמות, על מנת להמחיש שלמרות השוני החיצוני שהיה כה בולט בעיני בני העיירה, אין לראותם בדרך זו כי אם באופן שווה.
בדגם אף מתואר סופו המר של טום בכלאו , כאשר ניסה להימלט בטיפוס על הגדר, אך נורה שבעה עשרה פעמים ביריות כור (העלים הנושרים מיצגים את הריגתו האכזרית).
(מדברי הסבר על החלק היצירתי של התלמידות לאה חמו ושיראל בוגנים כיתה י')
הכותבת: רבקה קופרמן
כתיבה בעקבות השיר - סינדרלה \ שפרה ריפקין:
מזמור של שכינה נפשי מבקשת
מזמור המילים הנכונות
איך לגשת לתהום הריקות העיקשת
פיסה של כוכב שם לבנות.
בשעת דמדומים בכינור את נוקשת
רוח סתיו בעלה מהתל,
ומשאיר על הקו אלמנה שדורשת
את כרטיס האשראי לבטל.
מדור זה יוקדש למחקרים או כתבות מעניינות העוסקות בשאלות מהותיות שקשורות להוראה בכלל ולהוראת ספרות בפרט.
והפעם כתבה בעלון המקוון "מידה":
איך הרגו את לימוד הספרות, ולמה הוא חיוני לנפש,
מדוע לימודי הספרות באקדמיה בקריסה, מהן שלוש הדרכים "להרוג" יצירה ספרותית, והאם באמת יש לנו מה ללמוד מאנה קרנינה ומהאחים קרמזוב?
להמשך הקריאה לחץ על הכפתור הבא:
להצמיח כנפי רוח
כנס הוראת ספרות בישיבות התיכוניות
ביום רביעי ו' אדר ב, 16.3.16 יתקיים אי"ה יום עיון בנושא הוראת ספרות לבגרות בישיבות התיכוניות
הכנס יתקיים במכללת ירושלים, בית וגן, חדר 302 בין השעות 14.30-18.30
לתכנית היום ולרישום לחץ כאן
שמרו את התאריך!
כנס מנהיגי חינוך בחמ"ד יתקיים בעז"ה בל' סיון 6/7 בבניני האומה
חדש! מתנה לכל מורה לספרות- בחינם ותוך שתי דקות - אתר אישי עבורך!
מתנה למורים לספרות המגישים השנה לבגרות,
הכנתי לכל אחד מהמורים לספרות אתר אינטרנט אישי עבור המורה והתלמידים.
האתר ישמש ככלי עבודה עבור המורים ומספק לתלמידים סביבת למידה נוספת.
מה תקבלו ?
אתר אינטרנט מבוסס גוגל סייט, באתר ישנה חלוקה לפי הז'אנרים ללימוד השנה: על כל נושא ישנם חומרים, חומרי העשרה, סרטונים ועוד. בנוסף, הוספת פורום ובלוג בלחיצת כפתור, ישנה אפשרות לשילוב כל מסמכי גוגל דרייב באתר ועוד.
אני ביצעתי עבורכם את שלב ההקמה וגם חלק מאיסוף החומרים כגון סרטונים , בחינות בגרות , ועוד
היתרון הגדול מאחר והאתר הופך להיות בבעלותכם הבלעדית והפרטית תוך 2 קליקים בלבד ופחות מדקה, אתם יכולים לנהל אותו, לערוך אותו, להוסיף חומרים, מצגות, סרטונים, קישורים, מסמכים בקלות והכל שלכם.
קישור לאתר שאתם מקבלים.
הסבר איך לשכפל את האתר בשתי לחיצות!
יעל סדן
כמובן לכל שאלה - yaelsada@gmail.com
אשמח גם לדעת ששיכפלתם והכל טוב... :)