כבוד האישה מאמנון ותמר ועד הזמר

מגישים: טל פילס, שחר כהן וגיא בלאו. כיתה: ט-6

כיצד מגדיר החוק המקראי אונס ? מה העונשים החלים על האנס לפי החוק המקראי ובהשוואה לחוק הישראלי ?


  • לאורך המקרא מופיעים מקרי אונס רבים אם כי, המקרא אינו מגדיר את המושג אונס באופן ישיר אלא, משתמשים בפעלים כגון "ויחזק בה", "ויענה" שמהם ניתן להסיק כי המעשה נעשה ללא הסכמת האישה.



בתמונה: הלוי מגלה את גופת הפילגש על סף ביתו. תחריט של גוסטב דורה

העונש במקרא

העונש במקרא על האנס הוא לשלם את מוהר בתוליה של הנאנסת, ולשאת אותה לאישה בלי שום אפשרות להתגרש ממנה.

בנוסף לכך, ייתכן גזר דין מוות.

העונש בישראל

בחוק מדינת ישראל שנות המאסר הסטנדרטיות הן שש עשרה שנים בגין אונס. לעומת זאת חוק מדינת ישראל מחמיר במספר שנות המאסר לעשרים שנים במקרים של איום בנשק, התעללות פיזית, חבלה גופנית ונפשית, הריון, ואונס קבוצתי. מידה כזאת של פרטנות אינה קיימת בחוק המקראי.

האם ההתייחסות לאונס בחוק בתקופת המקרא מחמיר או מקל עם האנס? ובהשוואה להיום

העונש במקרא אינו מחמיר כמו העונש במדינת ישראל בגלל שלפי העונש בישראל, האנס נכנס ל-16 שנות מאסר לפחות ואילו במקרא הוא נשאר חופשי.

מהי ההתייחסות לנאנסת במקרא והיום ?

ההתייחסות לנאנסת כיום:

ניתן לראות בחוק מדינת ישראל שבמקום ההבחנה בין אישה בתולה רווקה ואישה בתולה מאורסת יש הבחנה בין נערה קטינה (שעוד לא מלאו לה שמונה עשרה שנים) ובין נערה בוגרת. בנוסף, אין שום התייחסות למיקום האונס לעומת ההבחנה בחוק המקראי בין אונס בשדה או בעיר.
חוק מדינת ישראל מתייחס בקביעת העונש על האונס לליקוי שכלי או נפשי בנערה, דבר שלא קיים בחוק המקראי ואף לא בחוק ההלכתי. בנוסף, החוק ההלכתי נותן רשימה של סוגי נערות שעליהן אין חובה בתשלומי קנס, כלומר נערות שערכן פחות והעונש על האונס מופחת בשל כך. ההבחנה הזו לא קיימת בחוק מדינת ישראל.

ההתייחסות לנאנסת במקרא:

המקרא מתייחס במצב הנערה בנוגע לקביעת העונש בין אם היא בתולה מאורסת לבין בתולה שאינה מאורסת. המקרא מתייחס לעונש בתולה מאורסת באופן חמור יותר מאשר אם היא אינה מאורסת. במקרה זה המעשה נחשב לניאוף משום שאישה מאורסת היא על פי החוק כבר ברשות בעלה. הניאוף הוא חטא חמור שעונשו מוות לגבר ולאישה (רק אם היא נמצאה אשמה).
לעומת זאת, ניתן לראות שהעונש על האנס הוא פחות חמור כאשר הבתולה אינה מאורסת, זאת בגלל שבשלב זה הנערה היא ברשות אביה ומעשה האונס לא מחבל ביחסים המשפטיים בין משפחת הנערה והארוס. על כן האנס מקבלים את העונשים הבאים:

1.קנס כספי- תשלום של חמישים כסף לאבי הנערה.

2. עונש שבא להגן על הנערה ועתידה- חובתו של האנס היא לשאת את הנערה לאישה וחל עליו איסור לגרשה.


האם אתה מסכים עם הענישה אז והיום ?

איננו מסכימים עם הענישה במקרא ובחוק הישראלי מכיוון שלדעתנו, בשני המקרים העונש קל מידי.

ההתייחסות של החברה לאונס אז והיום

ההתייחסות במקרא למעשה האונס היא חמורה ביותר. אחיה של הנאנסת הורגים את הגבר שאנס את אחותם ולעתים אף את כל הגברים בעיר שבה היא נאנסה.
בחוק הישראלי אין הבחנה בין מי שנאנסת. האנס מקבל עונש מאסר ונכנס לכלא. הוא לא מחויב לדאוג לה ולשלם למשפחתה.



בתמונה: אחי דינה נוקמים את כבודה, תחריט מאת מאתוס מריאן, 1630-1625

כיצד המחוקק המקראי מתייחס לאונס בתוך המשפחה לעומת ההתייחסות היום ?

  • במקרא, אם הבתולה מאורסת אז והיא נמצאת בעיר אז הבתולה המאורסת אשמה מכיוון שאם היא הייתה בעיר ולא קראה לעזרה כדי למנוע את האונס, ניתן להסיק שהאונס נעשה מרצונה. במקרה זה החטא הוא ניאוף מכיוון שהאישה שייכת באופן חוקי לבעל.
    אם הבתולה נמצאת בשדה אז המעשה בחזקת אונס מכיוון שהשדה הוא שטח הפקר בו מסתובבים פושעים ופורעי חוק. החוק המקראי מודע למצבה של הנערה ולניסיונות ההתנגדות שלה.
    לעומת זאת, אם הבתולה לא מאורסת, על האנס לשלם לאביה 50 שקלים ולשאת אותה לאישה ולדאוג לה.
    כיום, תחילה אונס במסגרת הנשואים לא היה נחשב כאונס מכיוון שמסגרת הנשואים הפכה את יחסי המין להדדיים. הסעיף בחוק שהתייחס לתפיסה זו נפתח במילים:"הבועל אישה, שאינה אשתו, נגד רצונה". כעבור חצי שנה נעשה תיקון לחוק ונקבע הניסוח:"הבועל אישה, שלא כדין, נגד רצונה". מכאן ניתן להבין שגם כפיית יחסי מין במסגרת הנישואים היא אונס.
    כמו כן, ערך הבתולין אינו חשוב כפי שהיה בעבר וכך גם, ערך הנישואים לא תופס מקום מרכזי ביותר בחברה המודרנית. לכן החוק מסיק שנאנסת לא רוצה וגם לא צריכה להינשא לאיש שאנס אותה.


בתמונה: "אמנון ותמר" ציור מאת יאן סטין

מסקנה

חל שינוי בהתייחסות החברה לאונס בתקופת המקרא לבין ימינו. בתקופת המקרא האישה נענשה אף היא במידה ונאנסה בעודה מאורסת בדין מוות בשל ניאוף למרות שהיא איננה הסכימה לכך, נראתה כחפץ בידי הגבר אשר יכל לגרשה במידה וסירבה לאונס כמו במקרה אמנון ותמר. מכיוון שבמקרא ערך הבתולין היה חשוב, תמר לבשה כותונת פסים- הלבוש של בנות המלך שאיבדו בתוליהן. בנוסף לכך, במשך שנתיים אף אחד לא דיבר על המקרה.
כיום התייחסות כלפני האישה השתנתה. חוקים המגנים על הנאנסת והעונשים הכבדים המוטלים על האנס אוכפים את האונס ככל שאפשר. האישה השתוותה במעמדה לגבר ומילתה עומדת כנגד מילתו בבית המשפט. חל איסור על ניצול מעמד גבוה לפיתוי אישה ואף איסור על נישואין בין אנשים העובדים באותו מקום עבודה כאשר אחד מבני הזוג במעמד גבוה מן השני. האישה לא צריכה להינשא למי שאנס אותה מתוך התחשבות ברצון של האישה לא להיות עם מי אנס אותה. כמו כן, כפית יחסי מין במסגרת הנישואין נחשבת גם אונס ולא יחסים הדדיים כמו שהיה נהוג בעבר. זאת ועוד, כיום ערך הבתולין ומקום האונס לא חשובים כמו בעבר.
לסיכום כיום הסביבה והחברה מגיבים לאונס ביותר רגישות ואפילו מקימים מוקדי שירות לנפגעי אונס.


האם המחוקק המקראי מתייחס באופן שווה או שונה לאונס של אישה או גבר ?

המחוקק המקראי התייחס באופן שונה לאונס גבר ולאונס אישה.
באונס אישה, על האנס לשלם לאביה של האישה כסף ולקחת אותה לאישה בלי שום אפשרות להתגרש ממנה. בנוסף לכך ייתכן גזר דין מוות לאנס.

לעומת זאת, לפי צו איסור משכב זכר, יחסי מין של שני זכרים בכלל ואונס גבר בפרט הם מעשי תועבה שהעונש עליהם הוא מוות לשני הזכרים.

עדות על מקרה אונס

בחרנו בעדות זו מכיוון שלאחר שסיון דווחה על המקרה הייתה השתקה. היא ידעה שזה מה שקורה לכל הבנות שמגיעות ובכל זאת אף אחד לא עשה משהו בעניין. כמו כן, הבחור ניצל את עייפותה ובכך גרם לה לבוא אחריו.

Big image

ענן מילים

Big image