הגירוש הגדול

עמית חוביאן ויובל מדמוני

צו גירוש יהודי ספרד

אנחנו מדווחים ממול ארמון המלך פרננדו השני מלך ארגון ואשתו המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה. זה עתה נודע לנו על צו שפורסם ובו נאסרה בחוק ישיבתם של יהודים בממלכות קסטיליה ואראגון. היהודים יעמדו בפני הברירה: להתנצר או לעזוב תוך ארבעה חודשים.

לידנו עומד ראש קהילתה היהודית שמספר לנו על התחושות ל היהודים:

מדבריו אפשר להבין שחלק מהיהודים יעדיפו להתנצר, לפחות למראית עין, וישארו בספרד כאנוסים.

מרבית המגורשים מתכוונים לעזוב את ספרד לארצות השוכנות לחופי הים התיכון אל צפון אפריקה ולאימפריה עות'מאנית, ובאירופה: צרפת, ובריטניה, איטליה, ארצות השפלה, בולגריה וגרמניה.


אנחנו רואים שהצו משקף מדיניות קנאית דתית של הכתר הספרדי שמטרתו ליצור חברה נוצרית אחידה, ללא מיעוטים דתיים.

במקביל לגירוש היהודים השלטונות פועלים גם לדחיקת המוסלמים מספרד.

כנראה שבעקבות הצו חלק מהמוסלמים בוחרים להמיר את דתם והופכים לאנוסים מוסלמים (Moriscos) והאחרים יגורשו.

תוצאות הגירשו

יהודים המגורשים חיפשו להם מקום אחר להתגורר בו. יש שניסו להיקלט במדינות השכנות של ספרד, כמו פורטוגל,

קיימות עדויות שמספרים על ניסיונות לשכנע את העוזבים, להמיר את דתם ולהישאר, ועדויות על שלא הסכימו להיות אנוסים ומשעלו על האוניות נבזזו, נאנסו נרצחו ונמכרו לעבדים. הנותרים פנו אל יעד לא נודע, כשהארצות השכנות סירבו לקבל את היהודים .

לאחר שהוחלו גזרות הגירוש גם על פורטוגל ב-1497 עברו היהודים לנסות את מזלם במציאת מקלט בצרפת,

רבים מהאנוסים המשיכו לשמור על מנהגי היהודים בהסתר, ואף למדו ולימדו תורה. במאה ה-16 וה-17, המשיכה היציאה ומשפחות שלמות של נוצרים עם עבר יהודי היגרו.

גירוש היהודים מספרד - שנת 1492- שלמה יוספסון