יחס האוכלוסייה כלפי היהודים
בתקופת ביצוע הפתרון הסופי במדינות הכיבוש הנאצי 1942-1945
תוכן עניינים
- רקע
- משתפי פעולה
- עומדים מן הצד
- מצילים וחסידי אומות עולם
- סיכום
רקע
היחס של השלטון הנאצי ליהודים היה ברור אך במדינות תחת הכיבוש הייתה אוכלוסייה נוספת- בין הרוצחים לקורבנות, של פולנים, אוקראינים, ליטאים, קרואטים, שווייצרים ועוד. האוכלוסייה האזרחית התייחסה למה שעובר על היהודים בעת הפתרון הסופי בדרכים שונות.
יחס האוכלוסיות נע בין אדישות לשיתוף פעולה להתנגדות והיה שונה בין מדינה ומדינה. ההתייחסות נעשתה ברמה של אזרחים יחידים, ארגונים פרטיים וציבוריים ואף ברמה של מדינות שלמות.
ניתן להבחין בקרב האוכלוסייה בשלוש קבוצות מרכזיות:
המצילים
העומדים מן הצד
משתפי פעולה
משתפי הפעולה
-חלק מהאנשים אהדו את המשטר הנאצי ועזרו לו.
-האנטישמיות היתה מושרשת ברוב המדינות הכבושות במשך שנים וכל מה שנשאר לנאצים היה לעורר אותה במסע התעמולה שלהם.
-במזרח אירופה היהודים זוהו עם הקומוניסטים אשר היו שנואים ע''י רוב האוכלוסיה שם.
-פחד מהנאצים וממעשיהם הוסיף גם הוא וגרם לאנשים לעזור להם על מנת למצוא חן בעיניהם.
מדינה בה חיו יהודים רבים ובה גם מצאו את מותם רוב היהודים בשואה היא פולין. היחסים בין היהודים לפולנים היו מורכבים וטעונים.
כבר בתחילת המלחמה "טיפלו" הגרמנים ברוב בעלי ההשפעה בפולין אשר יכלו להסית נגדם ולעזור ליהודים. בתחילה פולנים רבים לא נקטו עמדה אך אט-אט הם החלו לשתף פעולה עם הנאצים, בעיקר בהלשנות. המלשינים הפולנים הפלילו לא רק יהודים אלה גם פולנים אחרים בגלל מניעים שונים, ביניהם רצון ליחס טוב מהנאצים, רווח, סגירת חשבונות עם פולנים אחרים או סתם מתוך שנאה ליהודים.
במערב אירופה השלטון הנאצי היה פחות אכזרי אולם גם שם היו שיתופי פעולה רבים מצד האוכלוסיה, דוגמא לכך ניתן לראות בליטא אשר נודעה כמדינה אכזרית אשר תושביה רצחו בעצמם כרבע מן היהודים אשר גרו בבירתה.
שיתופי הפעולה לא נעשו רק ע''י אנשים בודדים וקבוצות אלה גם על יד ממשלות אשר שיתפו פעולה עם השלטון הנאצי, כגון קרואטיה, סלובקיה ורומניה אשר בה המשטר רצח במו ידיו קרוב לחצי מיליון.
הנאצים השתמשו במשתפי הפעולה כתירוץ ודרך להוריד מעצמם חלק מן האשמה מתוך הנחה שאוכלוסיות שלקחו חלק ברצח לא יפנו אצבע מאשימה משום שהם גם אשמים במעשים אלו.
אנה פרנק
העומדים מן הצד
חשוב לציין שנקיטה בעמדה זו של עמידה מן הצד בעת מלחמה היא אנושית וטבעית בשל הצורך של האדם לשרוד ולא להזמין צרות.
ממשלות וארגונים
התעלמות ועמידה מהצד היתה ככלל עמדת ממשלות העולם החופשי וארגונים בינ''ל וארגונים בעלי עוצמה ואמצעים. עמדה זו התבטאה עוד טרם המלחמה במדיניות הפייסנית שנקטו בה המעצמות. בעמדה זו יש פגם מוסרי חמור משום שבניגוד לאדם הפשוט, ממשלה המחליטה להתייחס בצורה זו ליהודים עושה זאת מאינטרסים מדיניים ומעשיים ומקריבה את המוסריות. ארגונים וממשלות רבים לא עשו דבר להציל יהודים למרות השמועות והתיאורים המזעזעים שהגיעו לאוזניהם על הנעשה. יתרה מכך, ממשלות רבות כדוגמאת ארה''ב ובריטניה (במנדט בא''י) אף הקשו על ההגירה ומנעו כניסה של פליטים יהודיים לאדמת המדינה.
אך עד כמה הממשלות באמת ידעו על הנעשה?
עם תחילת הרצח בבריה''מ הגיע מידע על השמדה של קהילות יהודיות שלמות ורצח מפי הסוכנות הסובייטית וממקורות נוספים. מידע נוסף הועבר מפי מנהיגי מעצמות אירופה הלא כבושות כדוגמאת בריטניה וגורמים נוספים. רק בסוף 1942 נמסרו ידיעות מאומתות על תכנית השמדה של יהודי אירופה, הפתרון הסופי, מפי בעלות הברית אך גורמים רשמיים לא פעלו להצלת היהודים וטענו שרק סיום מהיר של המלחמה ישים קץ לרצח. ב1944 הגיעו לראשונה מסמכים מפורטים על הפעילות באושוויץ אך בעלות הברית עדיין נמנעו מלהפציץ את המחנה או מלעשות דבר שלא תורם באופן ישיר להבסת גרמניה. לכל אורך המלחמה בעלות הברית לא פעלו באופן ישיר להצלת היהודים ולצמצום השמדתם.
האפיפיור פיוס ה-12
ארגון הצלב האדום
המצילים
יחידים וארגונים:
פולין-
מחקרים מעריכים שבין אחוז לשניים מיהודי פולין ניצלו. פולנים רבים הסכימו להסתיר יהודים תמורת כסף או ללא תמורה כלל. המשפחות הסתתרו במרתפי בתים, באסמים של איכרים, בעליות גג וכו'. בנוסף, פולנים שהיה להם קשר קודם קרוב עם יהודים גם הסתירו ועזרו בהצלתם. הצלה נעשתה גם בכנסיות ומנזרים אשר הסתירו לרוב ילדים. כל הצלה נעשתה תוך סיכון עצום.
מערב אירופה-
הברחת יהודים מצרפת לשוויץ ובצרפת. סיכויי ההצלה היו תלויים בשלטונות וכנסיות, מנזרים וכפרים שלמים עסקו בהסתרה של יהודים. בבלגיה הייתה תרומה גדולה להצלחה והם הסתירו יהודים רבים. בהולנד היו פעולות מחתרת רבות אך מלשינים רבים גרמו להסגרתם של חלק גדול מהיהודים שהוסתרו. ממשלת איטליה סירבו להסגיר יהודים שבשטחה והיהודים קיבלו הגנה מלאה מהשלטונות, למעשה רק לאחר כיבוש צפון איטליה ע''י הנאצים נשלחו חלק קטן מהיהודים ששם להשמדה.
הצלה באמצעות מדינות:
היו מדינות מעטות שהצליחו למנוע רצח של היהודים, הידועות שבהן הם דנמרק ובולגריה. בבולגריה ניצלו היהודים ברגע האחרון ערב השילוח למחנות ההשמדה כתוצאה מפעולה מאומצת של יהודי בולגריה ובלחץ של חברי הפרלמנט והציבור שינה המלך בוריס השלישי את הגזירה.
בדנמרק ניצלו כמעט כל היהודים הודות למלך הדני ולהדלפת מידע של הנציג הנאצי בשגרירות בקופנהאגן. כאשר נודע על השילוח הקרוב של היהודים למזרח נקטה המחתרת הדנית בפעילות הצלה נרחבת וכמעט כל יהודי דנמרק הועברו בין לילה לחופי שוודיה הנייטרלית וניצלו. גם לאחר מכן הממשל הדני פעל לשחרור היהודים שנתפסו. ההצלחה של דנמרק בפעולות ההצלה היתה יוצאת דופן ונבעה מסיבות חיצוניות נוחות ומשיתוף פעולה של האוכלוסיה. התנהגות העם הדני ותמיכתו נבעה מהיחס הכללי ליהודים, בנוסף הם ראו זאת כביטוי להתנגדותם לשלטון הנאצי.
ספרד, שוויץ ופורטוגל היו נייטרליות במשך המלחמה והסכימו לקלוט יהודים שברחו מזוועות הנאצים אך לעיתים לפרק זמן מוגבל.
הצלה ע''י ארגונים יהודים:
יהודים ברחבי אירופה פעלו גם הם להצלה. פעולות אלו נעשו בבלגיה, צרפת, וסלובקיה בעיקר. הרב וייסמנדל בנה את ''תכנית אירופה'' ביחד עם חברת ויצ''ו ו''קבוצת העבודה'' בראשות גיזי פליישמן. התוכנית נועדה ליצור רשת של ארגונים יהודיים ששיחדו פקידים נאצים בעזרת ממשלות נייטרליות אך התוכניות לא הצליחו כמצופה ומשלוחי היהודים מסלובקיה התחדשו.
בנוסף נערכו פעולות הצלה ע''י ''ועד העזרה וההצלה בבודפשט'' שבראשו עמדו ישראל קסטנר, אוטו קומוי ויואל ברנד שניהלו משא ומתן על יהודי הונגריה תמורת כופר.
למרות מה שנראה כמאמצי הצלה מרובים ניצל רק אחוז קטן של יהודים. פעולות אלו נעשו תוך סיכון עצמי ענק והם ראויים להערכה.
חסידי אומות עולם:
מוסד ''יד ושם'' להנצחת השואה מעניק תואר ''חסיד אומות עולם'' לאנשים לא יהודים אשר פעלו במהלך המלחמה להצלת יהודים תוך סיכון עצמי וללא מטרות רווח אלה מתוך אנושיות והם מונצחים באופן רשמי. ההגדרה לחסיד אומות עולם ע''פ חוק הזיכרון השואה:'' התואר מגיע למי שהציל יהודי מטעמים הומניטריים, מתוך סיכון עצמי מובהק וללא כל תמורה ומטרת רווח. ההצלה צריכה להיות מבוססת על עדות הניצול ונתמכת על ידי עדות מסייעת''. לא ידוע כמה אנשים העונים לתואר ''חסיד אומות עולם'' או מספר האנשים אשר שרדו את המלחמה בעזרתם משום שחלק מהיהודים נספו עם סוף המלחמה ואין מי שיעיד או שבפעמים רבות נתפסו המצילים ביחד עם היהודים שהחביאו ונרצחו גם הם. ברוב המקרים ההצלה התבטאה במתן מסתור בבית המציל בו היו צריכים המסתתרים להישאר ימים, שבועות, חודשים ושנים בכדי לא להתגלות, אך היו גם כאלו שהבריחו יהודים אל מדינות ניטרליות או השיגו טפסים מזויפים ליהודים כדי שיוכלו לשרוד בלי להתגלות.
מספר חסידי אמות העולם עמד בשנת 2007 על כ-21000 אנשים.
ראול ולנברג
ראול ולנברג היה דיפלומט שוודי שפעל בהונגריה ומסר את כולו לשם הצלת יהודים. הוא עשה זאת ע"י הנפקת דרכוני חסות של שוודיה ליהודים ורכישה של עשרות בניינים בבודפשט שהפכו לטריטוריה שוודית בהם מצאו מקלט 15 אלף יהודים וניצלו מגירוש. הוא המשיך ופעל להצלת יהודים מ"צעדות המוות" תוך סיכון רב. בהשפעת פעולות ההצלה של ולנברג רכשו נציגים של פורטוגל ספרד ושוויץ גם הם בניינים ששימשו מקלט ליהודים. זמן קצר לאחר כניסת הצבא הרוסי לבודפשט נעלמו עקבותיו של ולנברג וגורלו לא ידוע עד היום. עם זאת, סוברים כי הוא מת בשעה שהיה עצור וכלוא במתקני הכליאה של המשטרה החשאית הסובייטית. ראול ולנברג הוא דוגמה לאדם יחיד לא יהודי שחירף נפשו ועשה הכל מתוך חובה מוסרית ומסירות ללא תמורה כדי להציל יהודים למרות הסכנה הרבה.