יחס האוכלוסייה כלפי היהודים

בתקופת ביצוע הפתרון הסופי במדינות הכיבוש הנאצי 1942-1945

תוכן עניינים

  1. רקע
  2. משתפי פעולה
  3. עומדים מן הצד
  4. מצילים וחסידי אומות עולם
  5. סיכום

רקע

בשנת 1939 החלה גרמניה הנאצית בהרחבת מרחב המחיה של הרייך השלישי ע"י כיבושן של מדינות רבות ברחבי אירופה. בעת הכיבוש, הגרמנים נתקלו במספר רב של יהודים וכדי לפתור את "בעיה חמורה" זו חשבו על הפתרון הסופי. בוועידת ואנזה שנערכה ב-20 בינואר 1942 דנו ותיאמו בין הרשויות על דרכי הביצוע של ההשמדה השיטתית של היהודים והשילוחים למזרח למחנות ההשמדה.

היחס של השלטון הנאצי ליהודים היה ברור אך במדינות תחת הכיבוש הייתה אוכלוסייה נוספת- בין הרוצחים לקורבנות, של פולנים, אוקראינים, ליטאים, קרואטים, שווייצרים ועוד. האוכלוסייה האזרחית התייחסה למה שעובר על היהודים בעת הפתרון הסופי בדרכים שונות.

יחס האוכלוסיות נע בין אדישות לשיתוף פעולה להתנגדות והיה שונה בין מדינה ומדינה. ההתייחסות נעשתה ברמה של אזרחים יחידים, ארגונים פרטיים וציבוריים ואף ברמה של מדינות שלמות.


ניתן להבחין בקרב האוכלוסייה בשלוש קבוצות מרכזיות:

משתפי הפעולה

ההתנכרות של אוכלוסיות מסוימות לעם היהודי עזר לנאצים בביצוע הפתרון הסופי. ליחס זה היו מספר מניעים:
-חלק מהאנשים אהדו את המשטר הנאצי ועזרו לו.
-האנטישמיות היתה מושרשת ברוב המדינות הכבושות במשך שנים וכל מה שנשאר לנאצים היה לעורר אותה במסע התעמולה שלהם.
-במזרח אירופה היהודים זוהו עם הקומוניסטים אשר היו שנואים ע''י רוב האוכלוסיה שם.
-פחד מהנאצים וממעשיהם הוסיף גם הוא וגרם לאנשים לעזור להם על מנת למצוא חן בעיניהם.
מדינה בה חיו יהודים רבים ובה גם מצאו את מותם רוב היהודים בשואה היא פולין. היחסים בין היהודים לפולנים היו מורכבים וטעונים.


כבר בתחילת המלחמה "טיפלו" הגרמנים ברוב בעלי ההשפעה בפולין אשר יכלו להסית נגדם ולעזור ליהודים. בתחילה פולנים רבים לא נקטו עמדה אך אט-אט הם החלו לשתף פעולה עם הנאצים, בעיקר בהלשנות. המלשינים הפולנים הפלילו לא רק יהודים אלה גם פולנים אחרים בגלל מניעים שונים, ביניהם רצון ליחס טוב מהנאצים, רווח, סגירת חשבונות עם פולנים אחרים או סתם מתוך שנאה ליהודים.

במערב אירופה השלטון הנאצי היה פחות אכזרי אולם גם שם היו שיתופי פעולה רבים מצד האוכלוסיה, דוגמא לכך ניתן לראות בליטא אשר נודעה כמדינה אכזרית אשר תושביה רצחו בעצמם כרבע מן היהודים אשר גרו בבירתה.


שיתופי הפעולה לא נעשו רק ע''י אנשים בודדים וקבוצות אלה גם על יד ממשלות אשר שיתפו פעולה עם השלטון הנאצי, כגון קרואטיה, סלובקיה ורומניה אשר בה המשטר רצח במו ידיו קרוב לחצי מיליון.

הנאצים השתמשו במשתפי הפעולה כתירוץ ודרך להוריד מעצמם חלק מן האשמה מתוך הנחה שאוכלוסיות שלקחו חלק ברצח לא יפנו אצבע מאשימה משום שהם גם אשמים במעשים אלו.

אנה פרנק

משפחתה של אנה פרנק התגוררה באמסטרדם, הולנד, בה גרו יהודים רבים. עם תחילת ביצוע הפתרון הסופי בהולנד נכנסה משפחתה של אנה פרנק למחבוא אשר הכינו מראש והתחבאו שם במשך תקופה ארוכה. לאחר תקופה מסוימת הלשין מישהו למשטר הנאצי על המחבוא והם התגלו. הסיפור של אנה פרנק מפורסם בשל היומן שכתבה במהלך תקופת המסתור.

העומדים מן הצד

רוב האוכלוסייה האזרחית התנהגה בצורה אדישה לנעשה ליהודים. רצון לא להתבלט, השאיפה להמשיך בחיים שגרתיים בעת המלחמה ופחד מהענשה קולקטיבית ואישית ע''י השפלה, רצח, עינויים ושליחה למחנות ריכוז גרמו בקרב האוכלוסיה להסתגרות, הרתעה מהשלטונות, חוסר התערבות והתעלמות משואת היהודים. נוסף על כך באוכלוסיות שלמות היתה מושרשת אנטישמיות, אמנם מתונה אך מספיקה כדי להביא להתעלמות ממעשי הנאצים.

חשוב לציין שנקיטה בעמדה זו של עמידה מן הצד בעת מלחמה היא אנושית וטבעית בשל הצורך של האדם לשרוד ולא להזמין צרות.


ממשלות וארגונים

התעלמות ועמידה מהצד היתה ככלל עמדת ממשלות העולם החופשי וארגונים בינ''ל וארגונים בעלי עוצמה ואמצעים. עמדה זו התבטאה עוד טרם המלחמה במדיניות הפייסנית שנקטו בה המעצמות. בעמדה זו יש פגם מוסרי חמור משום שבניגוד לאדם הפשוט, ממשלה המחליטה להתייחס בצורה זו ליהודים עושה זאת מאינטרסים מדיניים ומעשיים ומקריבה את המוסריות. ארגונים וממשלות רבים לא עשו דבר להציל יהודים למרות השמועות והתיאורים המזעזעים שהגיעו לאוזניהם על הנעשה. יתרה מכך, ממשלות רבות כדוגמאת ארה''ב ובריטניה (במנדט בא''י) אף הקשו על ההגירה ומנעו כניסה של פליטים יהודיים לאדמת המדינה.

אך עד כמה הממשלות באמת ידעו על הנעשה?

עם תחילת הרצח בבריה''מ הגיע מידע על השמדה של קהילות יהודיות שלמות ורצח מפי הסוכנות הסובייטית וממקורות נוספים. מידע נוסף הועבר מפי מנהיגי מעצמות אירופה הלא כבושות כדוגמאת בריטניה וגורמים נוספים. רק בסוף 1942 נמסרו ידיעות מאומתות על תכנית השמדה של יהודי אירופה, הפתרון הסופי, מפי בעלות הברית אך גורמים רשמיים לא פעלו להצלת היהודים וטענו שרק סיום מהיר של המלחמה ישים קץ לרצח. ב1944 הגיעו לראשונה מסמכים מפורטים על הפעילות באושוויץ אך בעלות הברית עדיין נמנעו מלהפציץ את המחנה או מלעשות דבר שלא תורם באופן ישיר להבסת גרמניה. לכל אורך המלחמה בעלות הברית לא פעלו באופן ישיר להצלת היהודים ולצמצום השמדתם.

האפיפיור פיוס ה-12

אחת מן הדמויות הרבות בעלות ההשפעה שעמדו בצד ולא נקטו עמדה במהלך הפתרון הסופי היה האפיפיור פיוס ה-12. האפיפיור, הדמות החשובה ביותר בנצרות הקתולית (חוץ מהשילוש הקדוש כמובן), ממלא מקום אלוהים על פני האדמה, לא נקט עמדה לאורך כל המלחמה או ניסה לעזור לצד כלשהו. יש המפרשים את שתיקתו כסמל לשתיקת מנהיגי כל העולם ויש כאלה המפרשים אותה ככישלון של אדם אשר אמור לייצג את המוסר האלוהי. למרות השפעתו הרבה והיכולת שלו לעזור האפיפיור לא התנגד בשום צורה למעשי הנאצים והתנהגות זו למעשה עזרה לנאצים בפעולותיהם.

ארגון הצלב האדום

במשך תקופת הפתרון הסופי ארגונים רבים נמנעו מנקיטת עמדה, אחד הבולטים שהם הוא הצלב האדום.ארגון הצלב האדום מוגדר כארגון לסיוע הומניטרי ולמרות זאת נמנע מלעזור ליהודים במשך המלחמה משום שהיה כפוף למדיניות הנאצית ותירץ את ההמנעות בכך שיהודים לא מוגדרים כאזרחים או כשבויי מלחמה. עם סוג הוא כן עזר במידה מסוימת כששלח משלוחי מזון, תרופות וכסף לאזרחים שהיו לקורבנות מלחמה.

המצילים

למרות המציאות הקשה היו מיעוט של יחידים וארגונים שפעלו כנגד הנאצים להצלת יהודים. פעולות ההצלה היו קלות יותר ופחות מסוכנות במערב אירופה ובפרט במדינות הגובלות במדינות נייטרליות כגון שוויץ ושוודיה. במזרח הגיבו השלטונות בצורה אכזרית לכל ניסיון להצלת יהודים.

יחידים וארגונים:

פולין-

מחקרים מעריכים שבין אחוז לשניים מיהודי פולין ניצלו. פולנים רבים הסכימו להסתיר יהודים תמורת כסף או ללא תמורה כלל. המשפחות הסתתרו במרתפי בתים, באסמים של איכרים, בעליות גג וכו'. בנוסף, פולנים שהיה להם קשר קודם קרוב עם יהודים גם הסתירו ועזרו בהצלתם. הצלה נעשתה גם בכנסיות ומנזרים אשר הסתירו לרוב ילדים. כל הצלה נעשתה תוך סיכון עצום.

מערב אירופה-

הברחת יהודים מצרפת לשוויץ ובצרפת. סיכויי ההצלה היו תלויים בשלטונות וכנסיות, מנזרים וכפרים שלמים עסקו בהסתרה של יהודים. בבלגיה הייתה תרומה גדולה להצלחה והם הסתירו יהודים רבים. בהולנד היו פעולות מחתרת רבות אך מלשינים רבים גרמו להסגרתם של חלק גדול מהיהודים שהוסתרו. ממשלת איטליה סירבו להסגיר יהודים שבשטחה והיהודים קיבלו הגנה מלאה מהשלטונות, למעשה רק לאחר כיבוש צפון איטליה ע''י הנאצים נשלחו חלק קטן מהיהודים ששם להשמדה.

הצלה באמצעות מדינות:

היו מדינות מעטות שהצליחו למנוע רצח של היהודים, הידועות שבהן הם דנמרק ובולגריה. בבולגריה ניצלו היהודים ברגע האחרון ערב השילוח למחנות ההשמדה כתוצאה מפעולה מאומצת של יהודי בולגריה ובלחץ של חברי הפרלמנט והציבור שינה המלך בוריס השלישי את הגזירה.

בדנמרק ניצלו כמעט כל היהודים הודות למלך הדני ולהדלפת מידע של הנציג הנאצי בשגרירות בקופנהאגן. כאשר נודע על השילוח הקרוב של היהודים למזרח נקטה המחתרת הדנית בפעילות הצלה נרחבת וכמעט כל יהודי דנמרק הועברו בין לילה לחופי שוודיה הנייטרלית וניצלו. גם לאחר מכן הממשל הדני פעל לשחרור היהודים שנתפסו. ההצלחה של דנמרק בפעולות ההצלה היתה יוצאת דופן ונבעה מסיבות חיצוניות נוחות ומשיתוף פעולה של האוכלוסיה. התנהגות העם הדני ותמיכתו נבעה מהיחס הכללי ליהודים, בנוסף הם ראו זאת כביטוי להתנגדותם לשלטון הנאצי.

ספרד, שוויץ ופורטוגל היו נייטרליות במשך המלחמה והסכימו לקלוט יהודים שברחו מזוועות הנאצים אך לעיתים לפרק זמן מוגבל.

הצלה ע''י ארגונים יהודים:

יהודים ברחבי אירופה פעלו גם הם להצלה. פעולות אלו נעשו בבלגיה, צרפת, וסלובקיה בעיקר. הרב וייסמנדל בנה את ''תכנית אירופה'' ביחד עם חברת ויצ''ו ו''קבוצת העבודה'' בראשות גיזי פליישמן. התוכנית נועדה ליצור רשת של ארגונים יהודיים ששיחדו פקידים נאצים בעזרת ממשלות נייטרליות אך התוכניות לא הצליחו כמצופה ומשלוחי היהודים מסלובקיה התחדשו.

בנוסף נערכו פעולות הצלה ע''י ''ועד העזרה וההצלה בבודפשט'' שבראשו עמדו ישראל קסטנר, אוטו קומוי ויואל ברנד שניהלו משא ומתן על יהודי הונגריה תמורת כופר.


למרות מה שנראה כמאמצי הצלה מרובים ניצל רק אחוז קטן של יהודים. פעולות אלו נעשו תוך סיכון עצמי ענק והם ראויים להערכה.


חסידי אומות עולם:

מוסד ''יד ושם'' להנצחת השואה מעניק תואר ''חסיד אומות עולם'' לאנשים לא יהודים אשר פעלו במהלך המלחמה להצלת יהודים תוך סיכון עצמי וללא מטרות רווח אלה מתוך אנושיות והם מונצחים באופן רשמי. ההגדרה לחסיד אומות עולם ע''פ חוק הזיכרון השואה:'' התואר מגיע למי שהציל יהודי מטעמים הומניטריים, מתוך סיכון עצמי מובהק וללא כל תמורה ומטרת רווח. ההצלה צריכה להיות מבוססת על עדות הניצול ונתמכת על ידי עדות מסייעת''. לא ידוע כמה אנשים העונים לתואר ''חסיד אומות עולם'' או מספר האנשים אשר שרדו את המלחמה בעזרתם משום שחלק מהיהודים נספו עם סוף המלחמה ואין מי שיעיד או שבפעמים רבות נתפסו המצילים ביחד עם היהודים שהחביאו ונרצחו גם הם. ברוב המקרים ההצלה התבטאה במתן מסתור בבית המציל בו היו צריכים המסתתרים להישאר ימים, שבועות, חודשים ושנים בכדי לא להתגלות, אך היו גם כאלו שהבריחו יהודים אל מדינות ניטרליות או השיגו טפסים מזויפים ליהודים כדי שיוכלו לשרוד בלי להתגלות.

מספר חסידי אמות העולם עמד בשנת 2007 על כ-21000 אנשים.

ראול ולנברג

ראול ולנברג היה דיפלומט שוודי שפעל בהונגריה ומסר את כולו לשם הצלת יהודים. הוא עשה זאת ע"י הנפקת דרכוני חסות של שוודיה ליהודים ורכישה של עשרות בניינים בבודפשט שהפכו לטריטוריה שוודית בהם מצאו מקלט 15 אלף יהודים וניצלו מגירוש. הוא המשיך ופעל להצלת יהודים מ"צעדות המוות" תוך סיכון רב. בהשפעת פעולות ההצלה של ולנברג רכשו נציגים של פורטוגל ספרד ושוויץ גם הם בניינים ששימשו מקלט ליהודים. זמן קצר לאחר כניסת הצבא הרוסי לבודפשט נעלמו עקבותיו של ולנברג וגורלו לא ידוע עד היום. עם זאת, סוברים כי הוא מת בשעה שהיה עצור וכלוא במתקני הכליאה של המשטרה החשאית הסובייטית. ראול ולנברג הוא דוגמה לאדם יחיד לא יהודי שחירף נפשו ועשה הכל מתוך חובה מוסרית ומסירות ללא תמורה כדי להציל יהודים למרות הסכנה הרבה.

סיכום

האוכלוסייה האזרחית במדינות הכיבוש הנאצי בעת מלחמת העולם השנייה באירופה ובפרט בשנות ביצוע הפתרון הסופי (האקציות ומחנות ההשמדה) התחלקה לשלוש קבוצות: אנשים ששיתפו פעולה עם הנאצים ובאופן פעיל בין אם מרצון אמיתי או מהיסחפות תרמו ועזרו לרצח העם היהודים, אנשים (הרוב) שלא עשה דבר להתנגד למדיניות הנאצים כלפי היהודים וכך בעצם תרם לביצוע הרצח ואנשים שלמרות הסכנה הצילו יהודים מגורלם. יחס האוכלוסייה היה תלוי בין היתר במערכת היחסים של הציבור עם היהודים בין אם אישי או ציבורי טרם המלחמה. נוסף על כך, ההתייחסות הייתה שונה באזורים שונים ובמדינות שונות באירופה.