אליהו הנביא מכריע את נביאי הבעל
כתבה מאת יוסף מור שילוח
העימות בין אליהו הנביא ונביאי הבעל
אליהו הנביא, מתושבי גלעד, פעל בימי אחאב מלך ישראל ובנו אחזיה - במאה התשיעית לפני הספירה. אליהו הוא נביא עטוף מיסתורין - אין איש יודע את מוצאו - מקור מחצבתו, מקום הולדתו ושבטו. אין אנו יודעים דבר על ילדותו ועל דרך חייו עד התבגרותו. חשיבותו ההיסטורית והנבואית של אליהו אינה נובעת ממעשי נפלאותיו, (על אף שהאגדות עליו תופסות מקום נכבד ויקר מאוד), אלא מפעולותיו של אליהו בשטח הדתי והמוסרי.
בצעד חסר תקדים הוכיח אליהו לעם עד כמה יחסי הכוחות בינו לבין נביאי הבעל אינם שקולים. הוא נביא בודד לעומת ארבע מאות וחמישים נביאי הבעל: "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל הָעָם: "אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַיהוָה, לְבַדִּי, וּנְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ" (פסוק כב).
אליהו מציע לעם כי יתחרה במאות נביאי הבעל, והאל שיענה בהורדת אש על המזבח יתגלה כאלוהים האמיתי.
התחרות שהציע אליהו
אליהו מבקש שני פרים: "וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים".
נביאי הבעל יבחרו בפר אחד, ינתחו אותו לנתחים, ויניחו אותו על העצים הערוכים על המזבח, אבל לא ידליקו אש. אליהו ינהג כמותם.
כל קבוצה תתפלל לאלוהים שלה.
האל שיענה למאמיניו באש שתרד על המזבח, ותאכל את הקורבן, הוא האל האמיתי .
הנוכחים הסכימו להצעה.
אליהו איפשר לנביאי הבעל להתחרות ראשונים, בגלל היותם הרבים.
נביאי הבעל התפללו להורדת אש מהשמים. הם צעקו והתפללו לבעל מהבוקר ועד שעת עלות המנחה, שהיא שעת אחר הצהרים.
כשהגיעה שעת הצהרים, והבעל לא השיב, ליגלג עליהם אליהו וקרא להם לזעוק בקול גדול שמא הבעל אינו שומע משום שהוא שרוי בשיחה, בעניינים אישיים אחרים, או שהוא ישן.
נביאי הבעל הגבירו את צעקותיהם.
אליהו מתפלל לה' להורדת אש מהשמים (פסוקים ל-מ)
לקח שתים עשרה אבנים, כמספר שבטי ישראל, ושיקם את מזבח ה'. המזבח ההרוס של ה' מעיד עד כמה מעורער היה מצב האמונה בה' בימיהם של אחאב ואיזבל. מספר האבנים מסמל את שבטי ישראל ומחזקים את הרושם שאליהו פועל ברמה לאומית ודתית .חפר תעלה מסביב למזבח, ערך את העצים על המזבח, ניתח את הפר והניחו על המזבח, ואז ציווה לשפוך כמויות גדולות של מים על הפר, העצים והתעלה שסביב המזבח הרטבת העצים והקורבן ומילוי התעלה שמסביב למזבח במים רבים נועדו להאדיר את נס הורדת האש, מפני שהמים מעצם טבעם דוחים אש.
אליהו פונה אל ה' כאל אלהי האבות והאומה כולה. אליהו מכריז על ה' כאל הבלעדי, הלאומי של ישראל , ומצהיר שהוא שליח ה', והוא אינו בעל כוחות פלאיים משל עצמו:
מענה ה'
"וַתִּפֹּל אֵשׁ יְהוָה וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר, וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה" (פסוק לח). הנס היה כה גדול שאש ה' שרפה גם את האבנים, העפר והמים שאש אינה יכולה להם.
תגובת העם
"וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם. וַיֹּאמְרוּ: יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים" (פסוק לט).