הקיץ של אביה

איל.ט

ההיבט ההיסטורי בעלילת הסיפור

העלילה מתרחשת בארץ ישראל בשנות ה50 של המאה ה20.

חשוב לציין שהאימא היא ניצולת שואה [השואה התרחשה באירופה בין השנים 1939-1945].

כלומר זה התרחש לפני 55 שנים בערך.

בציר הזמן שצרפתי ניתן לראות בעמודה האחרונה מצד שמאל שמצוין תאריכי השואה, קום המדינה [1948] והסיפור שלנו מתחיל שנתיים אחרי.

שלושה מושגים המיוחדים לתקופה

שלושה מושגים מיוחדים לתקופה הם: הם גרו בצריפים מעץ שהיום בונים בתי אבן שגדולים יותר, הם תקשרו דרך מכתבי דואר כשהיום משתמשים בטלפון, מוזכר השיר על שפת ים כינרת שיר שנכתב ב שנות ה20 ומאוד מאפיין את התקופה של הציונות של ארץ ישראל הצעירה.

שתי התמונות שצירפתי מראות צריף טיפוסי בעיירה ומכתבים משנות ה50.

Big image
Big image

ההיבט הספרותי- תקציר הספר

הספר נפתח כשאביה במוסד והיא מופיעה בהופעה והיא רואה את אימא שלה פתאום ואז היא שוכחת את המילים ואימא שלה מחזירה את אביה הביתה בגלל שהיא מגלה שלאביה יש כינים ומורידה לה את כל השערות ועושה לה קרחת. הספר מספר על קיץ שלם שאביה מבלה עם אימא שלה ויום אחד אביה רוצה להצטרף לשיעור הריקוד של מיה אברהמסון ומיה אומרת שאביה יכולה להיכנס רק עם בגדי חג ולאביה אין ואז מיה אומרת שאביה לא יכולה להיכנס ואז אביה מקללת אותה וזורקת עליה אבן ואחד האבנים שהיא זרקה פגע למיה אברהמסון בעין ומיה הלכה לבית החולים והיא הייתה עיוורת לכמה ימים. זה סיפור אחד מהרבה סיפורים על החוסר קבלת החברה של אביה ואימא שלה. הילדים צחקו עליה וקראו לאימא שלה משוגעת,אף אחד לא בא ליום הולדת שלה ולא היו לה חברים. זה נגמר כשהאימא מקבלת התקף והיא חוזרת להתאשפז במוסד ואביה חוזרת למוסד ואימא של אביה לא באה לבקר את אביה בכלל בשנה הזאת.

הדמות שבחרתי לספר עליה היא אביה , היא אומנם בת 10 שנים והיא סופגת כל כך הרבה דברים קשים ולפעמים יש הרגשה שאביה היא האימא והאימא היא הילדה. היא מתמודדת עם חברה שלא מקבלת אותה ועם אימא שאומנם אוהבת אותה מאוד אבל לא מצליחה לטפל בה בצורה טובה ולאביה קשה מאוד שהיא לא יודעת מי זה אבא שלה והיא מפתחת עולם דמיוני שבו היא מחליטה שאחד האנשים זה אבא שלה. היא גם לא יודעת איך להתמודד עם חוסר הצדק שעושים לה כמו במקרה של מיה אברהמסון והיא נראית לי ילדה אבודה שמחפשת את דרכה בעולם.

על הסופרת גילה אלמגור

הקיץ של אביה הוא סיפור אוטוביוגרפי (קורות חיים של הסופרת) על ילדותה של גילה אלמגור.

אביה היא גילה אלמגור.

אלמגור גדלה והפכה לשחקנית מוערכת מאוד בארץ. היא מופיעה התאטראות ובקולנוע ובטלויזיה.

היא הקימה משפחה, נשואה ליעקב אגם וגרה בתל אביב.

נראה לי שהילדות הקשה שעברה רק הכינה אותה לחיים וההצלחה שלה היא בזכותה בלבד.

הספר עובד לסרט בשנות ה-80 ואלמגור שיחקה בו את אימה שלה.

Big image
Big image

נקודה אישית,מדינת ישראל בשנות ה 50

מה שלמדתי על התקופה מתוך הסיפור זה מי ששלט במדינה הוא דוד בן גוריון,למדתי שהיא תקופה נורא קשה כי לא היה טלפון ומכוניות וכ"ו,סגנון הלבוש שלהם היה שונה [היו שמים כל מיני בנדנות],הם היו גרים בצריפים קטנים מעץ,ולא היה להם כל כך הרבה בילויים [לרוב הבילויים היו ימי הולדת].

דעתי על הספר זה שזה היה ספר נורא מרגש ועצוב בגלל שלא היה לה אבא ושאימא שלה משוגעת ועברה שואה ולא היה לה בכלל חברים ואימא שלה הורידה לה את כל השיער והיא נותרה קרחת. מה שריגש אותי זה כשאביה הלכה לבית הספר, סוף סוף אף אחד לא צחק עליה והיא רכשה חברים. מה שנגע ללבי זה שאביה קיללה את מיה אברהמסון [השכנה שלה] וזרקה עליה אבנים, כי היא פגעה בה מאוד וזאת היתה הדרך שלה לצדק, אפילו שזה לא היה בסדר כי היא נהגה באלימות, זאת הדרך שהכירה...