הירח

הירחון למורה חיילת הצפונית לקליטת עלייה

אחת לחודש הירח מראה לנו את עצמו באותה צורה בדיוק. ימים מסוימים צר, ימים אחרים כמעט עגול אבל עדין לא וגם לפעמים הוא מראה לנו את העיגול המושלם שהוא. או בקצת אסטרונומיה אפשר להסביר את ההופעות השונות במהלך החודש כתוצאה של הסיבובים שהוא עושה סביב כדור הארץ .


מכאן כתב עת שיוצא אחת לחודש נקרא ירחון...


אז במקום ירחון אקרא לכתב העת שלנו הירח כי מלבד עניין הזמן אני רוצה לראות את מערכת היחסים בין כתב העת אלינו קצת כמו מערכת היחסים בינינו לבין הירח. קיומו של הירח אינו משפיע הרבה מאוד על היומיום שלנו אבל התבוננות בירח מפעם לפעם מרעננת את המחשבה, מרחיקה אותנו מעט מהמציאות והווה שלנו...

בנוסף למעט רעננות ורוחות חדשות שברצוני להביא בעזרת כתב העת, אשמח להשתמש בפלטפורמה שהוא מציע כביטוי לעבודה הגדולה המעניינת הקשה והמרגשת שיוצא לנו לעשות. אשמח שתשלחו טקסטים שכתבתן, תמונות שצילמתן, ציורים שלכן או של הילדים, מכתבים שנכתבו על ידם או כל דבר שמתחשק לכן לשתף אותנו בו.


ועכשיו למדורי כתב העת:

  • מהשמש – כתבות או מאמרים על חינוך
  • מכדור הארץ – דברים שאתן תשלחו
  • ליקוי חמה – תאריכים רשמיים החודש או תאריכים מהחודש לפני ככה וככה שנים
  • כוכבות שביט – ימי הולדת של החודש
  • מפלוטו – דברים אחרים, לא קשורים למשהו ספציפי



שיהיה חודש רגוע


נענע

מהשמש

לאחרונה נחשפתי לעמותת "היווט" (חיים באמהרית). העמותה שמה למטרה לתת סיוע סוציאלי חינוכי וכלכלי ליוצאי אתיופה. העשייה של העמותה מתמקדת בהפעלת מרכזי נוער ומועדוניות לילדים במספר ערים בארץ.

מתוך אתר העמותה - על עמותה:


העמותה הוקמה בשנת 2001 לאחר התארגנות של סטודנטיות יוצאות אתיופיה בעלות מודעות חברתית ופוליטית גבוהה עוד ב – 1993, לאחר שהן חוו את דרך החתחתים הכרוכה במעבר מאתיופיה לישראל ואת קשיי הקליטה בארץ על בשרן.

מצב העולים בני העדה האתיופית:

קליטתם של עולי אתיופיה מאז ועד היום מלווה בקשיים רבים, אם מפאת המעבר מחברה מסורתית לחברה מערבית, ואם מתוך התפיסה הפטרנליסטית השרירותית של הממשלות מאז ועד היום קרי המדינה, שלמרות הכוונות הטובות, שגתה, ביישבה את העולים יוצאי אתיופיה ב"גטאות" בעיירות פיתוח ושכונות מצוקה בעלות אחוז פשיעה ושימוש בסמים גבוהה מאוד.
בנוסף שגתה המדינה בכך שלא הקשיבה לצרכיה האמיתיים של העדה האתיופית, התעלמה ממורשתם ותרבותם ולא חיפשה דרכים לשילובם באמצעות בני הקהילה עצמם, ובכך תרמה לטיפוח הסטריאוטיפ השלילי של בני העדה האתיופית בקרב היישוב הוותיק.

ומתוך כך ,מבנה המשפחה התערער וגרם לפער הדורות הולך וגדל לאין שעור, המעבר ממשלח יד חקלאי לתעסוקה עירונית גרמה לאבטלה גבוהה ועוני, מחקר שנערך לאחרונה על ידי מכון ברוקדיל מצביע כי אחוז הנושרים ממערכת החינוך בקרב יוצאי אתיופיה הינו גבוה פי 2.5 לעומת החברה הוותיקה. עוד מצביעים הנתונים כי אחוז התלמידים הנתונים בסיכון הוא גבוה במיוחד ואחוז מסיימי בחינות הבגרות הינו נמוך.

כל זאת הגביר את הבלבול, החרדות ותחושת חוסר העונים, פער דורות הולך ומעמיק, ודימוי עצמי נמוך בקרב אנשי העדה האתיופית.

לאור מצבה העגום של העדה האתיופית, אנחנו כפסע מיצירת מצוקה מעגלית מתמשכת,
"פצצה חברתית מתקתקת" שתתפוצץ לנו בסופו של דבר בפרצוף ותותיר בנו צלקות
ותגביר את הקיטוב בחברה הישראלית... ועלינו לפעול ולשנות את המצב עכשיו !!!.


חזון העמותה:

קליטתם המליאה של עולי אתיופיה בחברה הישראלית, השתלבותם וקידומם בכל תחומי החיים במדינה,ובמקביל שימור וטיפוח תרבותם ומורשתם.

האני מאמין שלנו:

קליטת עולי אתיופיה השתלבותם וקידומם בחברה הישראלית בכל תחומי החיים תתקיים מתוך העצמה עצמית של העדה האתיופית.
אנחנו מאמינות כי בנו טמון הכוח לחולל שינו באג'נדה ובתפיסה בחברה הישראלית, הפעילות האינטנסיבית והרחבה שלנו והכלים שפיתחנו מניסיוננו, תוך ההתייחסות ורגישות למכלול הצרכים - המשפחה, הילדים ובני הנוער שלנו בקרב בני העדה, תצמיח מנהיגות שתסייע בדרך הטובה והיעילה ביותר לקהילה עצמה, ובסופו של דבר לחברה הישראלית בקליטת יוצאי אתיופיה ובכך לתרום לחוסנה ולחוזקה.

http://www.hiyot.org/he/about.php

ליקוי חמה

ימי ציון בינלאומיים ומקומיים, חלק רציניים חלקם היסטוריים וחלקם מצחיקים:


2.1 - יום המופנם הבינלאומי

3.1 - יום הולדת של הנביא מוחמד

10.1 - יום השוקולד המריר

12.1 - יום השפה העברית בישראל

27.1 - יום המאבק הבילנאומי לאנטישמאיות וגזענות

31.1 - יום הכיף הבינלאומי בעבודה

כוכבות שביט!

Big image

מפלוטו

השותפות מרכלות עלי (שירת ההחוצה)

מאת: נעם פרתום


בְּהִטָּרֵק דֶּלֶת אֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת –

הַשֻּׁתָּפוֹת מְרַכְלוֹת עָלַי.

זֹאתִי שֶׁכָּל הַיּוֹם כּוֹתֶבֶת שִׁירִים

אֲבָל לֹא יוֹדַעַת לִשְׁטֹף כֵּלִים, לֹא יוֹדַעַת לְהַחְזִיק מַגָּב,

הַמַּחְשָׁבוֹת גּוֹלְשׁוֹת לָהּ מֵהַדְּלִי עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיקָה

לְהוֹצִיא מֵהַמְּזָוֶה אֶת הָאֶקוֹנוֹמִיקָה, עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיקָה

לִפְרֹשׂ תַּ'סְּמַרְטוּט עַל הָרִצְפָּה.

הִיא סְמַרְטוּט זֹאתִי.

גְּבָרִים בָּאִים בְּמִטָּתָהּ וּגְבָרִים הוֹלְכִים

אֲבָל אַף אֶחָד לֹא נִשְׁאָר.

גַּנֶּבֶת כַּפִּיּוֹת כְּפִיָּתִית! מְלִינָה אֶצְלָהּ בַּחֶדֶר אֶת כְּלֵי הָאֹכֶל הַמְטֻנָּפִים

לְמִשְׁמֶרֶת בֹּקֶר, צָהֳרַיִם וְלַיְלָה, בִּזְמַן שֶׁלָּנוּ אֵין אֲפִלּוּ בְּמָה

לְעַרְבֵּל סֻכָּר בַּקָּפֶה. וּבְלִי קָפֶה עַל הַבֹּקֶר

אנַחְנוּ לֹא בְּנֵיאָדָם.

זֹאתִי שֶׁקּוֹנָה גְּבִינוֹת מְפֻנְפָנוֹת יוֹקְרָתִיּוֹת עִם פֶּקָאנִים

אֲבָל לֹא מִתְעוֹרֶרֶת בַּבֹּקֶר, לֹא שׁוֹתָה אִתָּנוּ תַּ'קָּפֶה שֶׁל הַבֹּקֶר כְּמוֹ בֶּנְאָדָם,

לֹא נִגֶּשֶׁת לְמִבְחָנִים –

שׁוּב הִיא בְּלִי עֲבוֹדָה.

אֲבָל הִיא מַפְלִיאָה לְבַטֵּא רְגָשׁוֹת –

מַפְלִיאָה לְדַבֵּר עַל לִבֵּנוּ בְּתִקְשֹׁרֶת דֶּרֶךְ הַמְקָרֵר –

כּוֹתֶבֶת פְּתָקִים מֻדְבָּקִים לְקֻפְסַת אֲבַטִּיחַ־מֶלוֹן שֶׁחָתְכָה קֻבִּיּוֹת

בְּרבֹ טוּבָהּ – "קְחוּ לָכֶן בָּנוֹת, יֵשׁ הָמוֹן, יֵשׁ לִי יוֹתֵר מִדַּי מֶלוֹן" –

וְאַחַר כָּךְ מַשְׁלִימָה בִּמְגִלּוֹת תֵּרוּצִים אֵיךְ וְלָמָּה לֹא סְפִּינְגְּ'גָ'ה בְּשֵׁנִי,

אֲבָל אַל דְּאָגָה, הִיא מַבְטִיחָה –

תֶּסְפַּנְגֵּ'ג' בְּשַׁבָּת.

כְּשֶׁהַשֻּׁתָּפוֹת מִתְלַחְשְׁשׁוֹת בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ אֲנִי מַבִּיטָה הַחוּצָה מֵהַחַלּוֹן

וְנוֹשֶׁכֶת אֶת שְׂפָתִי.

רוּחַ כַּבִּירָה נוֹשֶׁבֶת בְּתוֹכִי, מַעֲמִידָה אוֹתִי עַל הַשְּׁרַפְרַף הַקָּטָן לְיַד הַכִּירַיִם,

הַיָּרֹק עַדְלָאֹפֶק שֶׁל גִּנּוֹת הַבִּנְיָן וְהַשְּׁכוּנָה הַמְטֻפָּחוֹת שׂוֹרֵף לִי בָּעֵינַיִם,

וַאֲנִי שָׁרָה בְּקוֹל גָּדוֹל אֶת שִׁירַת הַהַחוּצָה הַחוּצָה הַחוּצָה מִכָּאן –

מַרְגִּישָׁה כְּמוֹ ווֹלְט וִיטְמַן צוֹרֵחַ אֶת צְרָחָתוֹ הַפִּרְאִית מֵעַל גַּגּוֹת הָעוֹלָם –

הַקְּרִיאָה הַחַיָּה שֶׁל הַחֹפֶשׁ מִתְגַּלְגֶּלֶת מִלְּשׁוֹנוֹ לִלְשׁוֹנִי –

טְלָלִים טְלָלִים עַל עֵשֶׂב רַעֲנָן.

אוֹ אָז חֲתוּלֵי הָרְחוֹב הָאֲפֹרִים וַאֲנִי רוֹאִים עַיִן בְּעַיִן.

הֵם עוֹנִים לִי בְּקוֹל שֵׁנִי, בַּס מְהַדְהֵד,

שֶׁהַשֻּׁתָּפוֹת מְרַכְלוֹת עָלַי.

אֵיךְ בְּדִיּוּק יִהְיֶה לָהּ חָבֵר אִם הִיא עָלְתָה הַשָּׁנָה כִּמְעַט עֲשָׂרָה קִילוֹגְרַם?

זֹאתִי אֵין לָהּ בִּכְלָל חוּשׁ אַחְרָיוּת. רֹאשׁ קָלָבָסָה, עֲפִיפוֹן בְּלִי חוּט.

חֶשְׁבּוֹנוֹת הִיא לֹא מְשַׁלֶּמֶת בַּזְּמַן,

שָׁעוֹת תּוֹפֶסֶת תָּ'אַמְבַּטְיָה, חוֹלֶמֶת, מְזַמֶּרֶת,

אַתְּ זוֹכֶרֶת – ? בַּהַתְחָלָה הִיא בְּקֹשִי יָדְעָה לְהַדְלִיק אֶת הַגַּז.

אֲבָל הִיא כּוֹתֶבֶת שִׁירִים! כַּמָּה עָנֹג וְנִפְלָא וְנָעִים, לוֹמֶדֶת סִפְרוּת,

בְּעוֹד אֲנַחְנוּ בִּיוֹלוֹגְיָה, מַדָּעִים, חִנּוּךְ, בַּלְשָׁנוּת,

מַדְּעֵי הַחֶבְרָה. לֹא תִּהְיֶה לָהּ בְּרֵרָה,

הִיא תִּמְצָא אֶת עַצְמָהּ קֻפָּאִית סוּפֶּרְמַרְקֶט בַּסּוֹף.

לָקְחָה לָנוּ שׁוֹקוֹלַד פָּרָה אֹרֶז פִּצְפּוּצִים בְּלִי לְבַקֵּשׁ רְשׁוּת,

לָקְחָה לָנוּ מַיִם מִינֶרָלִים שְׁנֵי לִיטֶר עֵין גֶּדִי,

לָקְחָה לָנוּ בֵּיצֵי מֶשֶׁק טְרִיּוֹת,

בַּלֵּילוֹת הִיא בֶּטַח מְחַטֶּטֶת לָנוּ בַּמְּגֵרוֹת

וּמִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה סָמָטוֹחָה הִיא עוֹשָׂה לָנוּ שָׁמָּה –

הַשֻּׁתָּפוֹת מְרַכְלוֹת עָלַי.

וּבֵין רִכוּל לְרִכוּל הַשֻּׁתָּפוֹת חוֹלְמוֹת עַל נַעֲלַיִם –

נַיְן וֶּסְט, קַנְיוֹן רָמַת אָבִיב, עוֹר אֵיכוּתִי צֶבַע מוֹקָה,

עִם אַבְזָמִים גְּדוֹלִים מַתַּכְתִּיִּים בַּצְּדָדִים.

לֹא שְׁפִּיץ, מְעֻגָּלוֹת, חַרְטוֹם רַךְ, נָשִׁי, קָטָן,

אֲבָל אֲנִי, גְּבִרְתִּי הַמְשׁוֹרֶרֶת, שׁוֹפֶכֶת לָהֶן תַּ'כֶּסֶף עַל מַזְגָן.

עַכְשָׁו לְכִי תַּסְבִּירִי לָהֶן שֶׁלִּפְעָמִים בִּשְׁבִיל לִכְתֹּב שִׁיר טוֹב כְּמוֹ וִיטְמַן

צָרִיךְ בַּנֶּפֶשׁ פְּנִימָה מִינִימוּם אַנְטַרְקְטִיקָה, כְּלוֹמַר צָרִיךְ

שֶׁיִּקְפָּא לָךְ הַתַּחַת וְתַרְגִּישִׁי שְׂנוּאָה בְּתוֹךְ בֵּיתֵךְ

כְּדֵי שֶׁתְּגַלִּי מֵחָדָשׁ וְתֹאהֲבִי בְּכָל גּוּפֵךְ וּלְבָבֵךְ וּמְאֹדֵךְ

אֶת שִׁירַת הַהַחוּצָה.