זכויות האדם והאזרח

זכות חירות- חופש הביטוי

הגדרה

חופש הביטוי וההבעה הוא זכותו של כל אדם להביע את דעתו ולומר את שברצונו לומר, מבלי שיוטלו הגבלות שרירותיות על כך, בכל הדרכים המשמשות לכך: דיבור, כתיבה, צילום , הסרטה, וכל דרך תקשורת אחרת. חופש הביטוי נחשב לאחת מזכויות האדם הבסיסיות, אך לעתים הוא מוגבל באמצעות חקיקה. גבולותיו של חופש הביטוי נתונים בוויכוח מתמיד.דוגמה לכך היא הטענה כי חוקים האוסרים ביטויי גזענות או תאוריות היסטוריות כמו הכחשת השואה מגבילים את חופש הביטוי.

שלגיה וטירופה של האמת

היכן בעצם עובר הגבול בין יצירה המבטאת דעתו של אדם לבין יצירה מסיתה, המחבלת ברגשות הזולת?

במרכזו של המיצג תמונתה של הנאדי ג' ראדאת, המחבלת המתאבדת ממסעדת מקסים. המחבלת, שרצחה 21 אנשים במסעדה החיפאית, בהם משפחות שלמות שנמחקו בשנייה, הוצגה כשלגיה עם חיוך של מלאך ששטה בשלווה בספינה לבנה בתוך בריכה של דם. המיצג הוא פרי יצירתו של דרור פיילר, ישראלי לשעבר המתגורר בשבדיה וידוע בדעותיו האנטי-ישראליות הקיצוניות. על קיר סמוך נתלו שני גיליונות, שבהם הסביר האמן שהמחבלת סבלה בעקבות הרג אחיה בידי צה"ל, דבר שעורר בה רגשות עזים והניע אותה לעשות מעשה.

הדיון בשאלה סביב הפרובקציה בשבדיה, מעורר דיון אחר, משמעותי לא פחות – האם בשם חופש הביטוי, האומנות, היצירה, מותר לאדם לעשות ככל העולה על רוחו?

היכן בעצם עובר הגבול בין יצירה המבטאת דעתו של אדם, מבלי לפגוע באחר, לבין יצירה מסיתה, המחבלת ברגשות הזולת?


אם מזעזע להיתקל בקריקטורה או ביצירת אומנות אנטישמית בחו"ל, הרי שגרוע יותר להיתקל באנטישמיות מבית, קרי, אומנות ישראלית עכשווית הפוגעת במזיד ברגשות ציבור שומרי המסורת בארץ.

בקריקטורות מסוימת למשל, פרי יצירתו של אומן ישראלי מוצג החרדי כחרק בכוס משקה.

"מלצר, יש חרד בקולה שלי" אומרת הקריקטורה שפורסמה ב"שפיץ", רבעון של תא הקריקטוריסטים הישראלים.

"חרדים - נמלים שחורות, קבוצת חרקים הפועלת במלוכד למען מטרתם ומצייתים בעיוורון למלכתם" אומרת קריקטורה אחרת מתוך ספרו של ד"ר קישון, בנו של אפרים קישון. שיצא לאור ב 1998.

"האומנות בארץ ובעולם סובלת בחלקה מוולגריות ומעיוות ערכי. חופש האומנות וחופש הביטוי מהווים חופש ביזוי ורומסים את כבוד האדם". אומר הרב דניאל נשיא מנהל "מנוף" – המרכז למידע יהודי.

במנוף חרטו על דיגלם את המלחמה בהסתה נגד הציבור החרדי.


בין המאמצים הפצת החוברת "מילים מסוגלות לרצוח" המוחה על פגיעה ברגשות הציבור החרדי

חופש הביטוי באמנות

שאלת המפתח בדיון העוסק בחופש הביטוי באמנות הנה,מה מותר ומה אסור והאם יש להגביל ולצנזר את האמנות.

חופש הביטוי חיוני להגשמה עצמית של האמן והוא אבן היסוד של הדמוקרטיה.

אך האם מותר להביע כל דעה,בכל תחום,גם במקרה של פגיעה ברגשות הזולת,בטחון המדינה,הסתה,גזענות,דת.

או שמותר וגם רצוי לומר ולהביע כל דבר בשם האמנות,חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת.

האם האמנות חייבת להיות פרובוקטיבית,חסרת תקדים,מרגשת ומעוררת מחשבה ברמות קיצוניות עד למצב של ניסיון לטיפול בהלם וע"י כך לעורר ולקבל תשומת לב מרבית,

האם ניתן להשתמש באמנות פרובוקטיבית,לשם יצירת גימיק שיווקי ותקשורתי ע"י הצגתו בצורה הקיצונית ?

ושוב נחזור לעניין המותר והאסור באומנות,כמובן במסגרת החוק הפלילי.

לדוגמא : פורנוגרפיה אסורה ? ארוטיקה מותרת ?

מחאה נגד מלחמה מותר או אסור ?

למשל המלחמה בעיראק או הסכסוך ישראלי פלסטיני,או למשל מלחמת לבנון ומלחמת ויאטנם,

שיצרו אמנות מחאתית כמעט אינסופית.

הבעת דעה נגד שליט דיקטטור מותר ? ( למשל סאדאם חוסיין )ונגד שליט דמוקרטי אסורה ?

שימוש בסמלי דת בגוון ארוטי אסור או מותר?

וברור שהכל בעיני המתבונן,בחברות מסוימות יתקבל הדבר ויראה חוקי ואילו בחברות אחרות יחשב הדבר כפשע.

הדיון בנושא חופש הביטוי באמנות קיים משחר תולדות האמנות ולפי דעתי לא יסתיים לעולם מאחר ולכל אחד דעה משלו ונקודת ראיה שונה על האמנות ותפקידה בחברה האנושית וככל שיגדלו הפערים החברתיים באנושות כך תגדל חוסר ההבנה והסובלנות בין בני אדם,חברות,חוגים ועמים.

קוד 100 - חופש הביטוי