עבודה בתנך - שלמה והדבורה

מגישות: שיר, שקד, עדי .

הסיפור בשפה המקראית

וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה תַּחַת תְּאֵנָה בְגַנּוֹ, וַיְהִי וַתַּעֲבֹר דְּבוֹרָה קְטַנָּה מְשׁוֹטֶטֶת, וַתֵּרֵד וַתֵּשֵׁב עַל אַף הַמֶּלֶך וַתַּעַקְצֵהוּ. וַיִּיקַץ שְׁלֹמֹה וַיִּתַּר מִמְּקוֹמוֹ. וַיִּחַר אַפּוֹ. כִּי חַד הַכְּאֵב מְאֹד.

אז יְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ בַּחֲמָתוֹ לְהַבְהִיל אֵלָיו אֶת-כָּל-הַדְּבוֹרִים וְאֶת-כָּל-הַצְּרָעִים וְאֶת-כָּל-הַגִּזִים וְאֶת-כָּל-הַיַּתּוּשִׁים וְאֶת-כָּל-הַיַּבְחוּשִׁים וְאֶת-כָּל-הַבַּקוֹת הַדַּקּוֹת וְהַדַּקּוֹת מִן הַדַּקּוֹת אֲשֶר בְּגַנּוֹ ואֲשֶר בְּכָל-סְבִיבוֹתָיו,הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים.

וּבֶאֱמוֹר הַמֶּלֶךְ "כֹּה!" כְּמַרְאֶה בְאֶצְבַּע: רְאוּ, מָה עֹוַלַלְתֶּם לַמֶּלֶךְ!

וַתִּישַׁר וַתָּעָף עַד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹד וַתֹּאמַר: "הִנְנִי בְיָדְךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! אָנֹכִי הַחוֹטֵאת!" "אַתְּ?! –– נָהַם שְׁלֹמֹה כַכְּפִיר וְאַפּוֹ כְּלַפִּיד יִבְעָר. "אַל בְּאַף, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! חָלִיָלה לְבַת אֲמָתְךָ מִפְּגֹעַ בְּזָדוֹן בְּאַף מְשִׁיחַ יְיָוַאֲנִי דְבוֹרָה קְטַנָּה וְרַכָּה, יָמַי מִסְפָּר, וּסְכָלָה, סְכָלָה אֲנִי מְאֹד. לֹא לָמַדְתִּי עוֹד דַּעַת לְהַבְחִין בֵּין אַף לְפֶרַח.

תְּדַבֵּר: "וְלוּ יְהִי כִּי חָטָאתִי, הַאֵין תִּפְאֶרֶת מְלָכִים נְשׂא פֶשַׁע? וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא יָבֹא יוֹם וּמָצָא אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ חֵפֶץ וּמוֹעִיל גַּם בִּקְטַנַּת אֶרֶץ כָּמוֹנִי וַהֲשִׁיבוֹתִי גְמוּל לַאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ."

עוד הַדָּבָר בְּפִי הַמֶּלֶךְ וְהַדְּבוֹרָה הַקְּטַנָּה פָּרְשָׂה כְּנָפַיִם וְאֵינֶנָּה.

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים, וַתָּבֹא מַלְכַּת שְׁבָא מֵאַרְצָהּ , לִרְאוֹת אֶת-שְׁלֹמֹה בְּהֵיכָלוֹ וּלְנַסּוֹתוֹ בְּחִידוֹת, וַתִּתֵּן בְּיַד הַנְּעָרִים וְהַנְּעָרוֹת אֲשֶׁר הֵבִיאָה אִתָּה מֵאַרְצָהּ אֲגֻדּוֹת פְּרָחִים, כֻּלָּן מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם, זוּלָתִי הָאַחַת מַעֲשֵׂה שָׁמָיִם. אַחֲרֵי-כֵן עָרְכָה אוֹתָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתֹּאמַר: "הִנֵּה לְפָנֶיךָ, בִּידֵי הַנְּעָרִים וְהַנְּעָרוֹת אֲגֻדּוֹת פְּרָחִים, מֵהֶם פְּרָחִים חַיִים ומֵהֶם פְּרָחִים מְלֶאכֶת יַד אָדָם. הֲלֹא תַכֶּר-נָא, הַמֶּלֶךְ,לְמַרְאֶה עֵינַיִם בֵּין אֵלֶּה וּבֵין אֵלֶּה."

עוֹדֶנּוּ מִתְמַהְמֵהַּ, וְהִנֵּה לָקְחָה אָזְנוֹ, וַיַּסֶּב הַמֶּלֶךְ אֶת-עֵינָיו אֶל מוּל הָעֵבֶר הַהוּא, וַיִּצְהֲלוּ פָנָיו פִּתְאֹם, וַיִּלְחַשׁ לְאִישׁ יְמִינוֹ:

"מַהֵר פְּתַח אֶת-הַחַלּוֹן." הַחַלּוֹן נִפְתַּח וְאֶל הַחֶדֶר נֶחְפְּזָה לָבוֹא דְבוֹרָה קַלַּת כְּנָפַיִם, אֲשֶׁר לֹא רָאָה אִישׁ זוּלָתִי הַמֶּלֶךְ, וַתֵּרֶד הַדְּבוֹרָה כְרֶגַע וַתַּעֲמֹד עַל אַחַת מֵאֲגֻדּוֹת הַפְּרָחִים.

עַל שִׂפְתֵי הַמֶּלֶךְ זָרַח צְחוֹק קַל, וּבְהוֹרוֹתוֹ בְאֶצְבַּע עַל הָאֲגֻדָּה אֲשֶׁר יָרְדָה עָלֶיהָ הַדְּבוֹרָה קָרָא בּשִׂמְחָה, לְתִמְהוֹן מַלְכַּת שְׁבָא וְכָל-הַנִּצָּבִים שָׁם: "הִיא אֲגֻדַּת הַפְּרָחִים הַחַיִים!" כָּכָה הֵשִׁיבָה הַדְּבוֹרָה גְמוּל לַמֶּלֶךְ.

הסיפור בשפה שלנו

יום אחד, שכב שלמה המלך לנוח בצל עץ התאנה. המלך נרדם, ולפתע פתאום התעורר וגילה כי דבורה עקצה אותו באפו.

כאב לו מאוד, אפו התחיל להתנפח ושלמה המלך כעס, הוא רצה להרוג את הדבורה המסכנה. אמרה לו הדבורה, שלמה המלך, בבקשה אל תהרוג אותי, אני דבורה קטנה, עדיין לא למדתי להבדיל בין פרח לבין אף. אני מצטערת. בבקשה אל תהרגני! יום יבוא ואחזיר לך טובה.

חה חה חה ! דבורה קטנה כמוך, איך תחזיר לי טובה?

עופי לך מפה! מהר! לפני שאתחרט.

הדבורה ברחה, המלך שלמה שכח מהמקרה, ואפו חזר לקדמותו.

בבוא מן הימים, הגיעה מלכת שבא לבחון את שלמה. שאלה אותו חידות רבות וקשות. ועל כולן היתה לו תשובה נכונה. מלכת שבא ממש התרשמה!


אך לפתע קפצה מלכת שבא ואמרה: נשארה רק עוד חידה אחת קטנה, והיא הקשה מכולן! אם תדע לפתור אותה, ניצחת. ואם לא, אני ניצחתי.


מלכת שבא הביאה למלך פרחים, כולם עשויים משי חוץ מפרח אחד, פרח אמיתי, קשה היה להבחין בין פרחי המשי לפרח האמיתי כי כולם דומים, אמרה מלכת שבא בליבה: הפעם הזו ניצחתי, לעולם לא ימצא המלך תשובה לחידתי כי לא ידע איזה פרח הוא אמיתי והמלך שלמה עומד וחושב. התלבט וחשב...

והנה לפתע, שמע המלך קול זמזום ודבורה קטנה ירדה ועמדה על אחד הפרחים.

אמר שלמה המלך למלכת שבא, "הנה, זה הפרח האמיתי"

ענתה מלכת שבא "תשובה נכונה. פתרת את החידה" וכך השיבה הדבורה הקטנה טובה גדול לשלמה המלך.

מדוע בחרנו בסיפור זה? לאילו ערכים התחברנו?

בחרנו בסיפור זה מפני שהסיפור מראה שיצור קטן כמו הדבורה, יכול לעזור למישהו גדול כמו שלמה.

בנוסף, לסיפור יש מסר חשוב, והוא: לא לצחוק על הקטנים והחלשים, כי גם הם יכולים לעזור לנו.


התחברנו לערכים האלו: העזרה, שהדבורה הקטנה עזרה לשלמה המלך.

ופחות אהבנו את החלק שבו שלמה צחק על הדבורה כשהיא אמרה לו שיבוא יום והיא תחזיר לו טובה.

שלמה המלך והדבורה