כתב ברייל

כתב ברייל הוא כתב העיוורים שנוצר במאה ה-19

היסטוריה

לואי ברייל (1809-1852), סטודנט צרפתי ועיוור בעצמו, פיתח לראשונה בשנת 1824 שיטה שאפשרה לעיוורים לקרוא ולכתוב. שיטה זו, המבוססת על עיקרון של הבלטת סימנים על נייר כך שניתן לזהותם במישוש , הייתה נהוגה בקרב חיילי הצבא הצרפתי לקריאת הוראות קרב בלילה, ופותחה על ידי שארל ברביה, קצין בצבא הצרפתי.

קצת על הכתב

על פי השיטה, כל תו (אות או מספר) מיוצג באמצעות שש נקודות, המאורגנות בשני טורים של שלוש נקודות כל אחת, בעלי תבנית ניקוב שונה, ובאמצעות תבנית ייחודית זו ניתן להבחין בין התווים השונים. ישנם 63 סימנים בעלי גודל קבוע הכוללים את אותיות האלף בית, המספרים וסימני הפיסוק. לא ניתן לשנות את סוג הפונטים, או את גודל האותיות, כפי שניתן לעשות בטקסט מודפס לאנשים רואים.

בתחילת המאה ה 21, מסתמנת מגמה להגדלת מספר הנקודות של כתב ברייל לשמונה נקודות, כדי להגדיל את מספר האפשרויות לסימנים שונים בתא אחד. דפים הכתובים בכתב ברייל חייבים להיות על נייר בעל עובי גדול מנייר כתיבה רגיל, כדי שאפשר יהיה להבחין בבליטות וכדי שהן תישמרנה. לכן, ספרים בכתב ברייל הם בעלי עובי רב.

כתב הברייל שונה בין שפה לשפה, כאשר כאמור, השפה הראשונה שבה נכתב הייתה צרפתית. השפות הכתובות באותיות לטיניות חולקות אותו אלפבית בברייל, אולם לכל אחת מהן יש תוספות לאלפבית, בהתאם לאותיות הנוספות באותה השפה ולצירופי האותיות הנפוצים בה. בשפות שאינן לטיניות, כגון עברית, ערבית, רוסית ועוד, מרבית הקודים לאותיות הותאמו על פי דמיונן לצלילי השפה האנגלית, או שפה שגורה אחרת בעלת אותיות לטיניות. סימני הברייל העברי מותאמים לשפת הברייל האנגלי ולכן הוא נקרא משמאל לימין. השאיפה כיום היא ליצור שפת ברייל בינלאומית אחידה, בעיקר כדי לאפשר שימוש בסימנים מתמטיים, מוזיקליים, ותכניות מחשב.

מרבית העיוורים אינם יודעים לקרוא ולכתוב בכתב ברייל, מכיוון שאיבדו את ראייתם בגיל מאוחר. על פי הערכה, מספר קוראי ברייל בישראל הוא כ 600 איש, מתוכם כ 120 תלמידים ו 480 בוגרים.